נוסטלגיה משומשת - סטייל יד שנייה בגבעתיים

בניסיונותי הרבים לשלב במלתחה פריטים מחנויות יד שנייה, נתקלתי כל פעם במשהו שגרם לי להבין מדוע אני מתעקשת להיות זו שחונכת את הבגד בפעם הראשונה. עיגולים צהבהבים (זכר לימים חמים במיוחד), כתם דהוי או גולגולים של בד על חולצת טריקו ישנה הרחיקו אותי כל פעם מהמטרה.

• לערוץ האופנה של ynet
• שמח בבית השיטה: מותר לגעת במקופלים
• יקר אבל עם קלאס - החנות של לימור גלילי
• המתנדבים עזבו את הקיבוץ, המחסן הפך לחנות
  

באחד מימי השישי האחרונים, בקפה הראשון של הבוקר, כשאני מדפדפת בעיתון סוף השבוע, נתקלתי בשם ובלוגו של חנות "גברות". משהו נקי ומעוצב ניבט אלי מעמוד העיתון והחלטתי שזה הזמן לערוך ניסיון נוסף בהצתת הלהבה ויצירת החיבה לאופנת היד שנייה.

פתח החנות

בשורה התחתונה

עיצוב וסדר: שולחן ברזל קטן ועגול עם כיסא תואם, על רקע מסגרת עץ מאסיבית ומניקנים עטויים פרטי לבוש ססגוניים הניבטים מעברו של חלון ראווה רחב, הם החזית של חנות גברות (קרן ודניאל, בעלות החנות הן גם מעצבות חלונות ראווה במקצוען).

טוב הטעם וההקפדה על הפרטים המאוד קטנים, הצליחו לעורר בי את התחושה כי התבלבתי במקום. אולי בשל העובדה שמדובר בחנות יד שנייה, דמיינתי מפתן מתקלף וחלל פחות מושקע ומהוקצע. הגברות בגברות, אנינות טעם ומכבדות אופנה. הדבר ניכר בעיצוב החנות, בריח הנעים ובעיקר בכבוד שמקבלים הפריטים על הקולבים. 

פריטי הלבוש מסודרים על שלושה סטנדים עיקריים ומציגים בגדים איכותיים ושמורים מיד שנייה, לצד מבחר (לא גדול) של פריטים חדשים שנבחרו על ידי קרן ומותאמים לאופיה של החנות.

על אחד הקירות תלויה קונסטרוקציית מבוך ובתוכה מוצגים משקפי שמש לצד תיקי קלאץ' ותיקי יד מתקופות שונות. על דלפק המכירה הקטן יש מבחר תכשיטים המשלבים בין ישן לחדש. מתחת לקולבים מציצים זוגות נעלי עקב אופנתיים. 

הפריטים מגיעים מהלקוחות עצמם כשהם מכובסים ומגוהצים. בנוסף, טסות בעלות החנות מעת עת לשווקים השונים בניו יורק ובאירופה ומעשירות את החנות בפריטים, בעיקר משנות ה-50 וה-60. הביקור בחנות הוא חוויה של זיכרונות נוסטלגיים שזורים בתוך פיסות טקסטיל היסטוריות.

תמהיל המותגים: מגוון רחב יחסית של מותגים ישראליים דוגמת כתומנתה, קום איל פו ויוסף. לצדם מותגים טראנסאטלנטיים, כגון ארמני, כריסטיאן דיור ומבחר מותגים מוכרים קצת פחות.

תמהיל הפריטים: רחב מאוד. כל אוהבות המחוייט ימצאו במקום את מבוקשן. ביו היתר מוצגות שמלות קטנות שחורות ומעוצבות לצד קולב שמלות בגווני השמנת והכסופים למינהם, היכולות לשמש כלות. בנוף, ישנן מכנסיים מחוייטים ושמלות קייציות צבעוניות למראה יומיומי, צעיפי בד ממותגים, תיקי קלאץ' ומגוון לא גדול של משקפי שמש. 

גם נעליים ניתן למצוא בחנות, אם כי לא בכמות מסחררת. את הנעליים בוחרות בעלות החנות בדקדקנות ומקבלות אך ורק זוגות שנלבשו לכל היותר פעמיים-שלוש.

קשת המחירים: הכי יקר: שמלה שחורה קטנה עם רקמת חרוזים בעבודת יד שנתפרה במיוחד ללקוחה 450 שקל. מדובר בשמלה שכואב לעמוד מולה. אין לי מושג מי הגברת שהסכימה להיפרד מחתיכת היסטוריה אופנתית שכזאת. הכי זול: צעיפי בד ממותגים 25 שקל.

שירות: לא מתיימר, אך נכון וקולע. לא חנקו אותי עם כניסתי, אך הבחנתי בטקטיקה המנומסת של בעלת החנות לצור עמי קשר עין. אחרי זמן סביר של עלעול בין הפריטים, כשהוצאתי זוג מכנסיים חומים מהקולב, ניגשה אלי קרן שרון, בעלת המקום, וסיפרה לי שהמכנסיים שאני מחזיקה של קום איל פו (150 שקל) הגיעו בימים אלו לחנות והחמיאה לגזרתם. 

גם אחרי השאלה העשירית שלי על פריטים שונים שמשכו את תשומת לבי, ענתה לי שרון בנימוס כשהיא משרתת במקביל אלי, גם אם ובתה (פרויקט לא קל בפני עצמו).

אריזה: גולת הכותרת של הביקור במקום. כיאה לעסק המגדיר עצמו, בין השאר כממחזר אופנה, השקיות במקום נתפרות מגופיות ישנות שיצאו משימוש. אם יש באמתחתך גופיה ישנה, תוכלי לתרום אותה במקום כשאת הפריטים שרכשת יארזו עבורך בשקית שנתפרה מגופיה אחרת.

כך תוכלי למצוא את עצמך הולכת למכולת עם תיק עשוי מגופיית מלמלה ורדרדה, או אחר שנתפר מגופיית סבא ישנה כשעל כל אחת תפורה תווית בד עם לוגו הגברת של החנות. מ-ו-ש-ל-ם!

גישה: יש גישה לנכים.

חכמת השילובים (הרכבת אאוטפיט שפוי): כשמעמידים אותי מול סטנד כל כך מושקע, המוקדש כולו לשמלה הקטנה השחורה, אין קשר בין מה שאני עושה למה שאני צריכה (לעשות). שמלת סאטן שחורה ומבריקה עם שרוולים קטנים לופטי זרוע וצווארון עגלגל שנפרס בעדינות קלאסית על עצמות הבריח היתה בגדר בלתי ניתנת לוויכוח - 125 שקל.

הוספתי לה זוג עגילי כדור מוזהבים - 85 שקל ולהם התאמתי תיק קלאץ' בדוגמת עור קרוקודיל, שחור לכה עם נגיעות קלילות מוזהבות ב-65 שקלים. ענייני בקטריות למינהם, הם חלק בלתי נפרד מהפחדים המלווים אותי במהלך התקין (או שלא) של שגרת יומי ולכן ויתרתי על זוג נעלי עקב שנראו לי יפות ומתאימות. סך הכל: 275 שקל.

תירוץ "הצדקת הרכישה" רגע לפני הגיהוץ: טוב, מיותר לציין. במחיר ובאיכות של הפריטים המוצעים הייתי אמורה לקנות אאוטפיט נוסף ומעבר לכל אלו, לבל נשכח שרכישה מיד שנייה, תורמת תרומה נכבדה לשמירה על איכות הסביבה.

אמצעי תשלום: אשראי, צ'קים ומזומן.

אג'נדה אופנתית: יפה הוא לא בהכרח ממותג.

מפתיע: מצבם המשובח של הפריטים, על אף היותם יד שנייה.

טעון שיפור: החלל קצת קטן. שלוש נשים זה המקסימום שיכול להכיל בלי לצור את הצורך בסימוני טריטוריה

קהל הרוכשים, קווים לדמותו: קהל לקוחות נאמן הכולל חיילות וסטודנטיות בשנות ה-20 ועד לאמהות צעירות בנות 40. רוב הרוכשות מגבעתיים וחלקן מגיע - תתפלאו - גם מתל אביב.

כרטיס מועדון: אין כרטיס, אך ניתן להצטרף לרשימה הזוכה ל-SMS בכל פעם שמגיעה סחורה חדשה. בנוסף, ליד כל לקוחה מצויינות בקשות מיוחדות, כגון מותגים אהובים, גוונים, גזרות ומידות וכשמגיעים פריטים מתאימים, נשלחת הודעה אישית.

מידות: 46-34, משתדלות לעמוד בטווח המידות, אם כי לא תמיד שולטות במינונים היות ומרבית הפריטים מגיעים מהלקוחות עצמם.

אפטר פארטי: איך לא? בקפה ויולה, הסמוך, המהווה את אחד המוסדות היותר מזוהים עם העיר.

שעות פתיחה: א', ב', ד', ה': 19:30-10:30; ג': 14:30-10:30; ו': 14:30-10:00.

מיקום: שינקין 49, גבעתיים.

אורי סלע היא עורכת התוכן באתר where2wear