שופינג בימי משכנתא

הוא היה החבר הכי טוב שלי. בטוב וברע, במאניה ובדיפרסיה - הוא תמיד היה שם בשבילי. מפנק, מנחם, מקבל אותי כמו שאני, בימים שאפילו אני לא קיבלתי את עצמי. כמו כל טיפול פסיכולוגי טוב, גם מערכת היחסים הזו עלתה לי לא מעט כסף.

הפאק היחידי שלו היה, כלומר מעבר לערימות הכספים שהוצאתי עליו, שבשעה עשר בלילה כבר לא היה לי עם מי לדבר. הוא היה זמין עבורי כל יום, כל היום, אבל ב-22:00 שארפ כיבה את האורות, ואני ומצבי הרוח שלי יכולנו ללכת לחפש את החברים שלנו במקום אחר. הקניון, ידידי הטוב ביותר, פשוט נסגר, ולא יעזור כלום.

מעניין איך היא הייתה מסתדרת עם 600 שקלים בחודש. קארי ברדשו (צילום: AP)

רצה הגורל ונפלתי על הייטקיסט. בחור מחושב שמכלכל את צעדיו 20 שנה קדימה, בעוד שאני לא יודעת מה אוכל היום לארוחת הצהריים. בשנייה שבה התיישבנו מול הבנקאי האדיש, היה לי ברור שלא רק גורלי וגורל הבחור נחרצו שם בסניף הקפוא. באותו רגע נחרץ גם גורלה של מושיעי שלי, אהובי, והחבר הכי טוב שלי - השופינג. מהיום כבר כלום לא יהיה אותו הדבר.

כבר ביום הראשון של שארית חיינו הסתכל לי הבחור ישר בעיניים ואמר שהיד על הדק כרטיס האשראי לא יכולה להמשיך להיות כל כך קלה.

הבחורה הבוגרת שבי הבינה שהוא הכי צודק בעולם. הילדה המטופשת שבי (שפיזית, חזקה יותר מהשנייה) לא הבינה למה היא צריכה לוותר על אחד הדברים שהיא הכי אוהבת לעשות. בלית ברירה ניסינו שנינו לחשוב על פיתרון הולם שיהפוך אותו לרגוע יותר, ואותי לממורמרת פחות.

שאילתות הועלו לשולחן הדיונים. הוא פסל, אני פסלתי, הוא התעצבן, אני התלהמתי ובסופו של דבר הועלתה ההצעה לקבוע תקציב שמיועד אך ורק לשופינג מותרות, מהסוג המיותר לארון אך הכרחי לנפש.

הסכום שנקבע הוא 600 שקלים לחודש, כאשר אין אפשרות להיכנס למינוס על חשבון חודשים עתידיים, וגם חלוקה לתשלומים נמצאת מחוץ לחוק. יש לציין כי הסכום הזה לא כולל מסעדות, מתנות, תספורות או בילויים, אלא אך ורק בגדים שאני לא באמת צריכה, נעליים שכבר יש לי בכמויות ואקססוריז שכנראה ימאס לי מהם יום לאחר הקנייה.

לא חיה על תקציב, ונסחפה לקניות של אלפי נעליים מיותרות. אימלדה מרקוס (צילום: AFP)

גילוי נאות: זו הפעם הראשונה בה אני והתקציב החודשי שלי יוצאים מהארון. אני מודה שעד היום התביישתי לספר לחברותיי שאני חיה בגטו אופנתי שכזה, סופרת שקל לשקל, והכול בגלל הצלע השלישית שנכנסה לחיי הרבה אחרי שיסדתי מערכת יחסים יציבה עם חווית השופינג שלי. כן, חברות, זו הסיבה שלא תמיד נעניתי להצעה לסור איתכן למסע קניות מטריף חושים מתי שרק רציתן. לפעמים פשוט חיסלתי את התקציב שלי תוך יומיים ואז נאלצתי להמתין חודש שלם בפינה, בעונש.

נכון, אני אישה עצמאית שעובדת קשה למחייתה, אבל אני מודעת היטב לבעיית הקניות שלי ולעובדה שהיא לא ממש מתיישבת עם העניין הפעוט הזה שנקרא משכנתא. ואתן יודעות מה? לא רע לי (חוץ מהפעמים שכן).

כבר חמש שנים שאני נקייה ממינוסים טפו-טפו, מחזיקה מעמד עם הפרוגרמה שנראתה לי בהתחלה כל כך לא הגיונית. אני מעריכה יותר כל פריט שנכנס אליי לארון, קונה אך ורק מה שאני באמת צריכה ושומרת על סטטוס קוו עם הבחור. הייתי מכורה, נגמלתי ואני גאה בעצמי. ואם על זה לא מגיע "ווי לאב יו אהובית" גדול - אני כבר לא יודעת על מה כן.