חברת הקבלן ניצלה את האתיופיות - ותפצה
חברת ניקיון שזכתה במכרז בקניון אמריקן סיטי ברחובות, חויבה לשלם פיצויים לעובדות יוצאות אתיופיה שפוטרו. הסיבה - הן לא הבינו את תוכן מסמכי הוויתור שעליהם הוחתמו. העמותה שהגישה את התביעה: "חברות הקבלן מנצלות את חוסר המודעות של עובדים חלשים כדי למנוע מהם זכויות סוציאליות"
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב את חברת "אופק מ.ב. לניהול ואחזקה" לשלם פיצויי פיטורין, דמי הבראה והשלמת פדיון חופשה, לשתי עובדות ניקיון יוצאות אתיופיה, על אף שחתמו על הצהרת ויתור זכויות.
"התרשמנו כי התובעות לא ידעו כי הן חותמות על ויתור זכויות בעת שנדרשו לחתום על המסמך שהנתבעת מבקשת להסתמך עליו", קבעה השופטת חנה בן יוסף, וחייבה את חברת "אופק" לשלם לנתבעות סכום כולל של כ-18 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (משנת 2007).
שתי עובדות הניקיון אינן דוברות עיברית. אחת מהן אמרה עם היוודע תוצאות המשפט : "אני מאוד מרוצה שניצחנו במשפט ושחברת 'אופק' לא הצליחה לשבור אותנו",חתמנו בגלל שלא שלטנו בשפה העברית. היו איתנו עוד עובדים נוספים שהחברה רימתה אותם, אך אנחנו היינו יותר חזקות לא ויתרנו והמשכנו עם זה הלאה, ועל כך אני שמחה" (תורגם מאמהרית - י.ב.).
ביהמ"ש העדיף את גרסת התובעות
שתי המנקות עבדו בקניון אמריקן סיטי ברחובות במשך שנה וחצי. במהלך תקופת העסקתן הפסידה במכרז חברת "השומרים", שבה הועסקו השתיים. לאחר עשרה חודשים בהם הועסקו על ידי חברת "אופק", הן פוטרו. השתיים פנו לעמותת "טבקה – משפט וצדק לעולי אתיופיה", שייצגה אותן בתביעה שהגישו בבית הדין האזורי לעבודה.
בכתב ההגנה טענה חברת "אופק", כי שתי העובדות אינן זכאיות לפיצויי פיטורין מאחר שהן קיבלו הסבר ביום חילופי המעבידים כי בכל תביעה לשכר, חופשה, הבראה, ופיצויי פיטורין שמגיעים להן על פי חוק - עליהן לפנות למעבידן הקודם, והן חתמו על הצהרה בעניין זה. לטענת "אופק", העובדות אינן זכאיות לפיצויי פיטורין מכיוון שלא השלימו שנת עבודה אצלה ובעת חילופי המעבידים היו זכאיות לפיצויי פיטורין רק מהמעסיק הראשון.
התובעות טענו, כי עקב העבודה ברצף באותו מקום עבודה, הן זכאיות לכך שזכויותיהן בגין כל תקופת העבודה בקניון עד הפיטורין ישולמו על ידי המעסיקה האחרונה שפיטרה אותן. לטענתן, חילופי המעביד התרחשו מבלי לשתף אותן בנושא ונודע להם על כך רק לאחר שהמעבידים התחלפו.
בנוסף טענו העובדות, כי נציג הנתבעת אמר להן שהן יועסקו תקופת זמן ממושכת של חמש שנים. כמו כן, התובעות טענו שהן עולות חדשות שהשפה העברית אינה שגורה בפיהן, ואמנם בעת חילופי המעסיקים הן הוחתמו על מסמך בו נאמר שלא יעמוד לזכותן הוותק מהמעביד הקודם - אך הן כלל לא הבינו על מה הן חותמות.
התובעת הראשונה טענה כי חתמה למרות שלא הבינה מה כתוב במכתב, משום שנאמר לה כי היא תעבוד במקום חמש שנים. עוד היא אמרה כי היא נדרשה לחתום במקום ולא איפשרו לה לקחת את המכתב הביתה כדי שילדיה יקראו לה את הכתוב. התובעת השנייה העידה, כי בעת שנדרשה לחתום על המסמך נאמר לה, שהדבר נחוץ לצורך תשלום משכורת.
בית המשפט העדיף את גרסתן של התובעות. "התרשמנו כי התובעות לא ידעו כי הן חותמות על ויתור זכויות בעת שנדרשו לחתום על המסמך שהנתבעת מבקשת להסתמך עליו" קבעה השופטת בן יוסף. "לתובעות זכאות לפיצויי פיטורין מכוח העובדה כי עבדו ברציפות באותו מקום עבודה ופוטרו לאחר יותר משנת עבודה אחת באותו מקום עבודה, בהתאם להוראות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורין.
"יש להחיל בנסיבות המקרה את ההלכות שנקבעו על ידי בתי הדין לעבודה בהתבסס על ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון לפיו חילופי מעביד מזכים את העובד בפיצויי פיטורין. בנסיבות המקרה אין לקבל את טענת הנתבעת כי בהסתמך על המסמך, עליו החתימה את התובעות כאשר זכתה במכרז בקניון, לפיו הן מוותרות על תביעה לפיצויי פיטורין מהנתבעת".
"ניצחון קטן במאבק ממושך"
בית המשפט פסק לתובעת הראשונה פיצויי פיטורין בסך 4,011.6 שקל ודמי הבראה בסך 1,542 שקל. לתובעת השנייה פסק פיצויי פיטורין בסך 4,781.66 שקל ודמי הבראה בסך 1,670 שקל. כמו כן נפסק לה השלמת פדיון חופשה בסך 1,126 שקל. בנוסף, לכל אחת מהתובעות נפסקו הוצאות משפט בסך 750 שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 שקל.
"זהו ניצחון קטן במאבק ממושך כנגד חברות קבלן שמנסות לנצל את חוסר מודעותם של עובדים חלשים בכלל, ועולים מאתיופיה בפרט, כדי למנוע מהם את זכויותיהם הסוציאליות הבסיסיות", מסרה עוכת הדין יעל סגל-מקליס מעמותת "טבקה".
"בית המשפט אמר את דברו וקבע כי לא ניתן להחתים עובדים על ויתור על זכויות בסיסיות, קל וחומר כאשר הדבר נעשה בעורמה ובתרמית תוך ניצול מצוקתו של העובד וחוסר ידיעתו את השפה ואי הכרתו את העולם המשפטי. בית המשפט מעביר כאן מסר חשוב במאבק כנגד ניצול והפרת זכויות עובדים חלשים", הוסיפה.
לפנייה לכתב/ת 
