שתף קטע נבחר

 

בועת הדייויס התפוצצה. אל תחכו לגאות הבאה

אחרי שלוש שנים נהדרות בין 16 הטובות בעולם, ישראל חזרה למקומה הטבעי. עם סלע אחד, ארבעה אחרים שחצו את גיל ה-30 ועוד טניסאי בודד בטופ 500, גם המקום הזה לא נראה בטוח. סער הס מסכם את הנשירה מהבית העליון ומסתכל בייאוש קדימה

יש הפסדים שזוכרים אותם יותר מאחרים. ה-5:2 נגד אוסטריה ב-1992, במשחק הראשון של נבחרת ישראל בכדורגל במוקדמות אליפות אירופה, הראה עד כמה אנחנו רחוקים מהיבשת אליה אנחנו מקווים להשתייך. ה-1:1 נגד אותם אוסטרים, תשע שנים אחר כך משער של הרצוג בדקה ה-90, סימן את סוף דור הזהב הישראלי והיה מאכזב לא פחות, אפילו שכלל לא היה הפסד.

 

ההפסד של נבחרת הדייויס לאוסטריה, שוב אוסטריה, מצטרף לרשימה הזו. לא, זה לא היה הפסד מפתיע. דודי סלע מדורג 70 מקומות מתחת ליורגן מלצר וביכולת שהאוסטרי מספר 1 הציג בנוקיה, לא היה לו שום סיכוי מולו. הראל לוי נמצא כמעט 100 שלבים מתחת למרטין פישר ובשלוש המערכות האחרונות במפגש הבנו גם איך נוצר הפער הזה. אז הפסד מפתיע לא היה כאן, אבל הפסד שמסיים תקופה - היה אף היה.

 

צפו בתגובות להפסד לאוסטריה בגביע דייויס (צילום ועריכה: אורן אהרוני)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

שלוש שנים בילתה ישראל בבית העליון, בין חבורה מובחרת של 16 נבחרות טניס. היא עשתה זאת עם זוג מעולה שכבר חצה את גיל ה-30, עם שחקן יחידים אחד במאייה הראשונה  ועם עוד שניים שהשיא שלהם היה כמעט לפני עשור. אפשר לקרוא לזה נס, התעלות או צירוף נסיבות, אבל דבר אחד ברור - עכשיו הבועה הזו התפוצצה.

 

סלע, שהוביל את הנבחרת בשנים האחרונות, אמנם כאן כדי להישאר, אבל למרות הכישרון הגדול ברור שחוסר היציבות והמגבלות הפיזיות הברורות ימנעו ממנו להגיע לצמרת הגבוהה באמת. אבל סלע הוא הבעיה האחרונה של הטניס הישראלי, שרק לפני שנה הכוכבים שלו הביאו את נבחרת הכחול-לבן עד לחצי הגמר העולמי, אחרי מסע קסם מדהים, שלא יישכח עוד הרבה זמן.


סלע ומלצר. ביכולת כזו של האוסטרי, לישראלי לא היה סיכוי (אורן אהרוני)

 

אנדי רם, יוני ארליך, נועם אוקון ולוי כבר הגיעו לעשור הרביעי של חייהם ופרישה היא רק עניין של זמן, גם אם לוי מצהיר כי יתלה את המחבט "אולי בעוד 8 או 12 שנה". אפילו אם אנדיוני, הצמד הטוב בתולדות הטניס הישראלי, ימשכו עוד שנתיים-שלוש, וגם אם אוקון ולוי ידחו את הפרישה המתקרבת, למרות שחזרה לקרבת הטופ 100 לא נראית באופק, עתיד הטניס בארץ נראה שחור משחור.

 

כמו בנשים, שם נשארה שחר פאר הישראלית היחידה ב-300 הטובות בעולם, גם בגברים אין מספר 2 עתידי לסלע. בלי סגן כזה, גם בית 1, אליו נפלה הנבחרת אחרי ה-3:2 בבית נגד האוסטרים, ייראה בעוד זמן קצר כחלום באספמיה.


גם אצל הנשים העתיד לא נראה מזהיר במיוחד. נבחרת הפדרציה (יועד כהן)

 

אחרי סלע (83 בעולם), לוי (223) ואוקון (280), נמצא אמיר ויינטרוב, שכבר שקל לפרוש בגלל בעיות כלכליות, ומדורג כעת במקום ה-339 בעולם. ויינטרוב בן 24, ומאחוריו החור עוד יותר שחור. גלעד בן צבי הוא הישראלי הבא, והוא מספר 687, אלמוג משיח וטל ארוס משלימים שביעייה בכחול-לבן בטופ 1,000. טופ? יותר קרוב לבוטום.

 

בעתיד הרחוק אפשר להיות מעט אופטימיים, בזכות שילוב הכוחות בין האיגוד למרכז הטניס, ובגלל פוטנציאל גדול כמו בר בוצר בן ה-15 (וכמו ולריה פטיוק ודניס חזניוק בבנות), אבל בינתיים לא כדאי לחכות לגאות הבאה. היא לא תגיע בקרוב, עכשיו זה הזמן לנסות להימנע מהשפל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הראל לוי
צילום: אורן אהרוני
מומלצים