חזרה לשגרת העבודה? הילדים עדיין כאן
אוגוסט נגמר. קשה להאמין שהילדים חזרו למסגרות שלהם ולי סוף סוף יש קצת זמן לעבוד. למה? כי זה לא באמת קרה. החגים שוב גרמו לי להשאיר את העבודה מאחור ולהשלים את הכל בשעות הקטנות של הלילה. סוכות שמח
אמא עובדת - מסתגלת. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל – אוגוסט נגמר. קשה להאמין שהילדים חזרו למסגרות שלהם ולי סוף סוף יש קצת זמן לעבוד. קשה להאמין בגלל כמה סיבות:
- הזמן טס לי מהר מדי וכל הדברים שתיכננתי לעשות עם הילדה לא יצאו אל הפועל;
- הזמן עמד מלכת מרגע שהפספוס הקטן שלי הצטרף אל קרנבל היוצאים לחופשה מאונס. גם יום שבת ארוך לו מדי. הוא אוהב את שגרת הגן;
אין זמן:החופש (הגדול) לעשות בדיוק אותו דבר כמו כולםאמא עובדת / גלי כרמלי-שריםהחלטתי שאת החופשה הגדולה הזאת אני מבלה עם הילדים, אבל מה לעשות שעד עכשיו אני עובדת בלי לזוז מהמחשב. התכנונים לחופש קצת שונה בלי לסמן וי על מה שכל ההורים עושים בקיץ כדי להשקיט את המצפון - לא התממשו
- מרגע שהפספוס ואבא שלו הצטרפו אל השגרה הנעימה שלי ושל הילדה, השלווה הופרה במלחמות כוח שלא הצליח לכבות אפילו רב טפסר יובל שם-טוב - נציב כבאות והצלה ומפקח כבאות ראשי. גם לא דוד חיים.
- כשכולנו בבית – המלאכה רבה והזמן מתארך ולא מצליח לה. פלאשק לפסיכומטרי – אבא מצליח להחזיר למקומם 3 פריטים שלא צריכים להימצא בסלון. באותו זמן יהונתן מפזר בסלון 17 פריטים חדשים ממקומות שונים בבית. כמה זמן ייקח לאבא עד שכל שיערותיו ייתלשו?
באחד בספטמבר התפצלנו לבנים ובנות. לשם שינוי התעוררתי בשעה שהורה צריך להתעורר בה ולא ניסיתי להימרח רק עוד קצת במיטה. ככה חסכתי לאבא של עוד תלונה על כך שאי אפשר לגדל 2 ילדים עם טינאייג'רית - אני. נקיים, ריחניים ולחוצים מהתרגשות יצאנו מהבית אל זרועותיה האנונימיות של השגרה החדשה. אני לקחתי את הילדה לבית-ספר חדש, אבא לקח את הילד לגן חדש.
חזרנו לשגרה? באמת?
אבל האחד בספטמבר הוא יום מתעתע עבור הורים לפעוטות. לכאורה – זהו היום הרשמי של החזרה לשגרה. בפועל, במידה שהזאטוט נכנס למסגרת חדשה, השגרה החדשה של היום הראשון אורכת כשעה וחצי-שעתיים בלבד. ב-10 בבוקר הפספוס חזר הביתה, לקפוץ על הספות, לגנוב לי את המהדק ולגרגר בצחוק כשהוא עומד עם היד על השלטר של המחשב שאליו הוקלדו נמרצות שעה וחצי של עבודה.
למחרת הרווחתי שעת עבודה נוספת כשהפעוט חזר הביתה רק ב-11 בבוקר, מפוצץ באנרגיות שנטענו היטב בגן שבו עדיין צריך לעשות רושם של ילד טוב. ובלילה שלפני יום הלימודים הרביעי, בדיוק כשייחלתי לי ליום הראשון הארוך בו הילדים מופקדים היטב בזרועותיהם המגוננות של מתקני משרד החינוך המצח של הילדה,
אמנם היא כבר ילדה עצמאית ואין הדבר דומה לטיפול בתינוק המצריך השגחה מתמדת, אך נסו אתם לעבוד כשהילדה בבית חולה. "אמא מים", "אמא, אני רוצה עגבניות שרי", "אמא שימי לי", וכמובן הרגש האימהי שמצליח להשתלט על כל רגש אחר.
הדד-ליין מתארך
איזה רגש מתבטל? למשל – זה שאכפת לו מדד-ליין, ואת רוצה רק לבדוק שהיא בסדר, רק לתת ליטוף, רק....וכשכל הרקים חולפים, מגיע הפספוס ודורש את תשומת הלב שלו כחלק מהקרב על הירושה של הזמן שלך שמתנהל כאן מתחת לאפך שעדיין מחדיר אוויר לגוף.
ושוב יום העבודה שלך מתחיל ב-9 בערב, אחרי שארוחת הערב נמתחה עוד קצת, וכל בני המשפחה ממשיכים להתקוטט על תשומת לבך, כאילו שחזרת עכשיו משבועיים בפאריז. וב-9 בערב את מתיישבת למחשב, כי בכל זאת יש דד-ליין. ואני מתרכזת בעבודה, לא מתפתה למסנג'ר של הפייסבוק, רק בודקת מיילים כשהאייפון מצפצף, לא משוטטת ברחבי האינטרנט, רק עובדת. כי מה, אמנם החום ירד ומחר הילדה הולכת לבית הספר, אבל חגי תשרי ממשיכים לגרום לאמא לשים את העבודה במקום השני.
הכותבת היא מנהלת תוכן, כותבת ועורכת, עוסקת במיתוג ושיווק באינטרנט, קופירייטרית ואמא. ניתן ליצור עמה קשר בדוא"ל: galyster@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
