טיול על 4: עם הדוברמן בשדרות ת"א החבויות

מידע שימושי:

אורך המסלול: כ-6.5 ק"מ.

אופי המסלול: מסלול הליכה מעגלי קל.

נקודת התחלה וסיום: צומת דרך השלום ושדרות ההשכלה בקצה הצפוני של שכונת ביצרון (1). חנייה בשדרות ההשכלה או באחד הרחובות הקטנים הסמוכים לא אמורה להוות בעיה. לבאים באוטובוס, קו 56 של חברת קווים, וקווים 11 ו-43 של חברת דן יביאו אתכם סמוך לנקודת ההתחלה.

• מפת הטיול בתל-אביב (באדיבות אתר openstreetmap)
  

תל-אביב היא עיר ברוכת שדרות: רוטשילד, בן-גוריון, נורדאו וכדומה. אבל בעיר ישנן שדרות נוספות, פחות מוכרות, אולי כיוון שהן נמצאות מעבר לאיילון. עם זאת, הן עדיין שוות ביקור. הפעם לוקח אותנו הסיור עם חברו הטוב אל שלוש מהשדרות האלה, אל אין ספור הגנים והמעברים החבויים שמחברים בינהן ואל חלק משכונותיה הדרום-מזרחיות של תל-אביב.

שדרות ההשכלה: התגלתה במלוא הדרה

בעייני, שדרות ההשכלה היא השדרה הכי יפה בתל-אביב, אבל מה שבטוח, זה שהיא השדרה הכי רחבה בעיר. עד שנת 2009 היתה השדרה מוזנחת למדי, אבל אז היא שופצה והתגלתה במלוא הדרה; והאדריכל רם אייזנברג שאחראי על עיצובה מחדש, זכה על כך בפרס רוקח.

אורכה של השדרה הוא 750 מטרים מצפון לדרום ואף רחוב אינו חוצה אותה. היא חוצצת בין אזור מגורים שקט ממזרח לה לבין האזור המסחרי שמשתרע מערבה ממנה ועד לאיילון. רחובותיה של שכונת ביצרון קרויים על שמם של סופרים ואנשי רוח בני תקופת ההשכלה, והשדרה שממנה יוצאים כל הרחובות, מסכמת את התקופה בשמה.

מקלט בשדרות ההשכלה. פתח האיוורור הפך לשולחן (צילומים: אורי תאר)

ממש בקצה הצפוני של השדרה, על חומת בטון אפורה, מוצגת תערוכת כרזות נייר זמנית המראה את התפתחות שכונת ביצרון בתצלומי אוויר, לצד קטעי עיתונות ודברי שירה מתקופת ההשכלה (2). תערוכת הכרזות תוצג בוודאי עד שהגשם הראשון ישטוף את הנייר והדבק מהחומה. ריהוט הגן בשדרות ההשכלה דומה לזה שהוצב ביתר שדרות העיר, ובכל זאת, כאן הוא עשיר ויפה יותר.

לצד פינת כושר פתוחה, גן שעשעועים ייחודי וגינת כלבים ארוכה (3), מוקמו פנסי רחוב על עמודים אלכסוניים, פרגולות מתכת מעוצבות וספסלים הניצבים סביב שולחנות רבועים. על מקלט ציבורי (4) נתלו תמונות של אנשי תנועת ההשכלה ועל חזיתו הדרומית צוייר שעון שמש (שמישהו דאג להשחית בכתובות גרפיטי), ופתחי האיוורור שלו הפכו לשולחנות שלידם הוצבו ספסלים. בקצה הדרומי של השדרה סומנו מגרשי פטנק, ולידם יש אפילו בית קפה וחנות שווארמה.

בקיצור, בשדרה הזו יש הכל, אפילו חנייה. צעדנו לאיטנו בשביל הרחב בצילם של עצי האורן שנטעו בשנות ה-50, עצרנו לתמונה קבוצתית עם שני בחורים שהתנדבו לאחוז ברצועה של חברו הטוב ביותר, ועשינו היכרות עם כלב לבן כשלג. בסופה של השדרה צעדנו בשביל קטן משמאלו (ממזרח) של בית הספר ניב (5) וחצינו את רחוב יצחק שדה אל שכונת יד אליהו.

שני החבר'ה וחברו הטוב בשדרות ההשכלה

שדרות החי"ל: לזכר הבריגדה היהודית בצבא הבריטי

רחוב בת-ציון הקצר קידם אותנו עם כניסתנו ליד אליהו. לאורכו של הרחוב שוכנת גינת "שערי תפילה" הקטנה, ולידה נמצא בית הכנסת הספרדי המכונה דוקא בשם "שערי תורה" (6). לקומתו השנייה של המבנה הגדול צורה ייחודית של מתומן הנושא גג רעפים אדום, ובחזיתו פסל חנוכיה משולב עם מגן דוד. צעדנו במשעול מצידו השמאלי (מזרח) של בית הספר אורט קריירה (7), והגענו אל שדרות יד לבנים. שדרה זו דומה ליתר שדרותיה של העיר, ובמרכזה שביל רחב להולכי רגל ולרוכבי אופניים שלאורכו ריהוט הגן המוכר.

חברו הטוב ביותר הוא לא רק כלב אלא גם לווין. ברגע שאני מניח את הקולר על צווארו, הוא מתחיל להקיף אותי בסיבובים, אבל תמיד ואך ורק עם כיוון השעון. כך אנחנו מתקדמים לנו: אני בתפקיד כדור הארץ, והכלב על תקן ירח המקיף אותי ומנפח את הקילומטראז'. טיילנו לאורך השדרה, והכלב ניצל את המרחב להקפות רחבות במיוחד ככל שהרצועה איפשרה לו.

שביל רחב להולכי רגל ולרוכבי אופניים. שדרת יד לבנים

המשכנו דרומה דרך שער ירוק אל שביל קטן, הפעם משמאלו (מזרח) של בית הספר גיבורי ישראל (8) וחצינו את רחוב לה גוארדיה. בקצהו המזרחי של הרחוב ניתן להבחין בפסל "כיכר לבנה" שאליו נגיע בהמשך. נכנסנו לגן נוסף משמאל למבנה הגדול של קופת מכבי (9) וצעדנו בו עד למרכזו. שם, פנינו ימינה (מערבה) על שביל מרוצף שלקח אותנו עד רחוב יגור. לקחנו שמאלה (דרומה) ברחוב יגור, ומצאנו את עצמנו בגן קטן שבמרכזו פסל כדור שבסיסו מכריז, אם עוד לא ידענו, ש"העולם הוא ביתנו" (10).

חצינו את השדרה השלישית, שדרות החי"ל הקרויה על שמה של הבריגדה היהודית בצבא הבריטי, ועמדנו בכניסה אל פארק קרן גונדה. ממש בכניסה לפארק ניצבת מזרקה שבנויה משלושה אגני מים מדורגים, וכשהיא עובדת היא אפילו יכולה להיות נחמדה (11). צעדנו דרך הפארק שבו גן שעשועים גדול ורחבת פיקניקים גדולה עוד יותר, ועברנו בשביל וינסטון צ'רצ'יל, מימינו (מערבו) של בית ספר נוסף, הפעם "קריית החינוך יד אליהו" (12). עם כל כך הרבה בתי ספר, אנחנו בטח במקום הראשון או השני בעולם בהוראת המתמטיקה, הרבה לפני סינגפור. מעבר לרחוב נגבה ולדרך ההגנה, משתרע גן התקווה הגדול.

שדרות החי"ל. לכבוד החטיבה היהודית הלוחמת

גן התקווה: מושבת העובדים הזרים של תל-אביב

האוכלוסייה בגן התקווה מבהירה היטב שהגענו למושבת העובדים הזרים של תל-אביב. פיליפיניות דוחפות כסאות גלגלים, הודים וסינהלים, והרבה גנאים וניגרים שמתכנסים במקום כל סוף שבוע למשחק קט-רגל. שני גנאים מיקמו שערי קט-רגל שידעו ימים טובים יותר. צילמתי. אחד מהם ביקש לראות את התמונה. חשבתי שיכעס, אבל הוא רק ציין בנימוס "תמונה יפה מאוד. אתם צלם טוב". בתמונה לא היה שום דבר מיוחד והבחורים נראים עם גבם אל המצלמה.

בצידו הדרומי של הגן אמפיתיאטרון (13) ואנדרטה קטנה בצורת מפתח סול (14) - ספק רשמית, ספק יוזמה פרטית - המכריזה כי הגבעה שעליה היא ניצבת היא "גבעת עפרה, על שם עפרה חזה, ילידת שכונת התקווה". יצאנו מהגן דרך פינתו הדרום-מזרחית, אל רחוב קרייתי ופנינו שמאלה (צפונה) אל גן נוסף. בסופו, מעבר לרחוב אלוף, עוד גינה קטנה שבמרכזה אנדרטה לזכר 11 חללי צה"ל (15). ליד הגינה פגשנו גורת דוברמן חומה ושובבה בת חצי שנה, שדילגה וקיפצה סביב חברו הטוב ביותר. לא כל יום פוגשים דוברמן נוסף ודוברמן חום הוא כמעט פיל לבן!

אנדרטה ל-11 הנופלים בגן התקווה

המשכנו צפונה ועברנו ליד המבנה הגדול של בית הכנסת ובית המדרש "בית מתתיהו" (16). בשדרה שלאורך דרך ההגנה פנינו ימינה (מזרחה), חצינו את דרך משה דיין, ופנינו שמאלה (צפונה). לאחר שורה של מגרשי טניס הגענו אל פארק גדול שהוביל אותנו דרך רחוב ד"ר טשרנא אל רחוב לה גוארדיה, בו פנינו ימינה (מזרחה), וטיפסנו אל מרומי הגבעה שבפארק אדית וולפסון.

מתכנסים כל סוף שבוע למשחק קט-רגל. גנאים מניחים שערים בגן התקווה

כיכר לבנה: כבוד למקימי תל-אביב

על ראש הגבעה ניצב פסלו של הפסל דני קרוון "כיכר לבנה" (17). הפסל עשוי בטון לבן והוא הוקם בשנת 1989 לכבוד מקימי תל-אביב והעיר הלבנה. בשל השחתות חוזרות ונשנות, הוקף הפסל בגדר, ושוב לא ניתן להתקרב אליו ולסייר בין הצורות בגאומטריות שמהן הוא עשוי, אבל מהגבעה נשקף נוף רחב אל תל-אביב וגבעתיים ואל שקיעה יפה.

גלשנו מהגן לכיוון צפון, וחצינו את רחבת מרטון אל רחוב עמישב. פנינו שמאלה (צפונה) וצעדנו ברחוב שמסמן את גבולן של תל-אביב וגבעתיים. בסופו פנינו שמאלה (מערבה), חצינו את דרך השלום, ונכנסנו אל שכונת רמת ישראל. השכונה קמה בחופזה ב-1948 כדי לספק מגורים זמניים לפליטי דרום תל-אביב, שמצאו את עצמם בקו החזית בין תל-אביב ויפו.

נוף תל אביבי בשקיעה מאזור הפסל "כיכר לבנה"

בתחילה היא נקראה בשם המייצג "שיכון פליטי הספר", ורחובה הראשי של השכונה עדיין נושא את השם. הרשנו לעצמנו ללכת לאיבוד בסבך הסמטאות והשבילים, בין בתים בני קומה בודדת ושתי קומות ואין-ספור בתי כנסת. יצאנו מרמת ישראל בצידה הצפוני ופנינו שמאלה (מערבה) אל דרך השלום, אשר הובילה אותנו אל נקודת ההתחלה.

• לכל הכתבות והטיולים של "כלב והעיר הגדולה "
  

הערת הכותב:

מאחר ונושאים אלה עלו מידי פעם בתגובות לכתבות הקודמות, אני מבקש להבהיר שאימצתי את חברו הטוב ביותר בהיותו בן שנה וחצי וכשאוזניו וזנבו כבר קצוצים; וכן כי על-פי חוק, כלבים מגזע דוברמן אינם חייבים בחבישת מחסום לפיהם.