אב גרוש, הילחם על זכותך להיות הורה שווה

מרגע שהפכת לאב דרשו ממך להיות שותף פעיל ושווה בגידול ילדייך - לחתל, לקום בלילה, להסיע, לחנך - אבל ברגע שהחלטתם להתגרש - הפכת, כפי שלמדתי על בשרי, להורה המוגדר סוג ב'. זו לדעתי המציאות העגומה של האב

הגרוש במדינת ישראל. זה לא קל, לא נעים וודאי שלא לטובת הילד. אני מאמין שכל אב צריך להילחם בשלב הגישור (או אם אין ברירה בבית המשפט) על הגדרתו ההורית ולדרוש משמורת משותפת. רק כך נשנה לאט לאט את פני הדברים.

ילדים להורים גרושים במדינת ישראל של היום עוברים ברוב המקרים למשמורת של האם ורואים את האב במסגרת הסדרי ראיה, בהתאם לחוק חזקת הגיל הרך. הצעתי הראשונה לאב שעובר תהליך גירושין הוא לחשוב לעומק ולהחליט בינך לבין עצמך - באיזה סוג של משמורת אתה מעוניין?    

ילד צריך את שני הוריו

חוק "חזקת גיל הרך" נחקק בשנת 1962 ולפיו חזקה על ילדים עד גיל 6 (ומעשית גם לאחר מכן, עקב ההמשכיות) ניתנת אוטומטית לאם. בשנים האחרונות יש ויכוח ציבורי בנושא ובשנת 2005 אף הוקמה ועדה מיוחדת - הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין - בראשות פרופסור דן שניט, שדנה בנושא וככל הנראה תפרסם את מסקנותיה הסופיות עוד השנה.

במסקנות הביניים, ממליצה הוועדה לבטל את חזקת גיל הרך מהחוק הישראלי ולא לקבוע כל חזקה אחרת כך שלא יהיו מעמדות הוריים ולחלק את האחריות ההורית בין שני ההורים בהתאם לצרכים ולרצונות של כל תא משפחתי. כך מתוך מסקנות הביניים: "עמדת הוועדה היא כי חזקת הגיל הרך מנוגדת לתפיסות הפסיכולוגיות המוכחות באשר לטובת הילד ולתפיסה המשפטית הבינלאומית של האחריות ההורית יחד ולחוד כפי שהיא קבועה באמנה. הותרת החזקה הקיימת תביא לכך שתמציתה ועיקרה של טובת הילד יחסרו מספר החוקים, בפרט במצבי גירושין בהם נחלשת יכולת ההורים להתנתק מעניינם האישי ולשקול כראוי את טובתו של ילדם כשיקול ראשון במעלה".

במסקנות הביניים של הוועדה מופיע המאמר "אמא, אבא ומה איתי? אני זקוק לשניכם: עובדות, מיתוסים ותקוות" של  פרופ' אבי שגיא-שְורץ וד"ר תרצה יואלס: "מחקרים מראים את חשיבותם של שני ההורים להתפתחות הילד ולכן על פי עבודות אלה יש להדגיש את טיפוח זכות הילד לשני הוריו. אנו מבינים כיום יותר ויותר כי חוסר מימוש זכות זו מהווה גורם סיכון התפתחותי לילד. מזווית הראייה של טובת הילד, הסכסוכים בין ההורים מצריכים טיפול שונה מהנוהג כיום במערכת הרווחה והמשפט בישראל, קרי טיפול שעוקף את הקונפליקט הזוגי ושם דגש על אחריות הורית, תוך שהוא מניח כי ישנה בדרך כלל מסוגלות הורית לכל אחד מן ההורים. 

"חזקת הגיל הרך, שנותנת עדיפות מוחלטת לאם כהורה לילדים עד גיל 6, מבוססת על דוקטרינה פסיכולוגית מיושנת ולא נתמכת מחקר כלל ועיקר, המוכרת כ'דוקטרינת הגיל הרך'. מאז התמסדותה דוקטרינה זו במאה ה-19 אין לה שום גיבוי מחקרי לתקפותה. נהפוך הוא, הדוקטרינה נמצאת בסתירה גמורה לנתונים מחקריים והיא גם אינה תואמת את ממצאי תיאוריית ההתקשרות המבוססת כולה על מאות ואולי אלפי מחקרים סדורים ושיטתיים".

האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, הארגון הפסיכולוגי הגדול בעולם, ממליצה על הסדר משמורת משותפת להפחתת קונפליקטים בין הורים מתגרשים. כמו כן, הם ממליצים שילד יראה את אביו לפחות שלוש פעמים בשבוע כדי לפתח התנהגות נפשית ורגשית בריאה. בבריטניה, הורה שלא מאפשר להורה השני הסדרי ראיה תקינים נקנס ואף עלול להישלח לכלא.

שני הורים - שני אפוטרופסים 

כיום, על פי החוק, שני ההורים נותרים אפוטרופוסים לילדם (אלא אם כן בית המשפט קבע, ובמפורש, אחרת). הכוונה היא לסמכות הניתנת לשני ההורים להחליט יחדיו בעניינים מהותיים הנוגעים לילדיהם, לרבות קביעת מקום מגורים, חינוך, בריאות ודת. על פי החוק, הגדרת המשמורן אינה מקנה לאותו הורה זכות לקבל לבד החלטות עקרוניות הנוגעות לילד. משמורן יחיד או משמורן משותף בהקשר זה, זכויותיהם זהות.

במקרים רבים, בהסתמך על המציאות היום יומית של עשרות אבות גרושים שנמצאים איתי בקשר, הגורמים בשטח (מנהלי בתי"ס, מחלקת הרישום לגני הילדים ולבתי הספר בעירייה או פקידת הרישום לקייטנה) אינם מכירים ואינם מיישמים את החוק וכאשר ההורה המשמורן מבקש לרשום את ילדו לבית הספר, לגן או לקייטנה ומראה פסק דין המגדיר אותו כמשמורן על הילד, הם מבצעים את הרישום, למרות שזו אינה לשון החוק. אי לכך, אם ברצונך להיות מעורב בכל תחום הקשור לילדיך, עליך לדאוג שבהסכם הפרידה יהיה רשום במפורש כי רישום לכל דבר יהיה באישור או בחתימת שני ההורים ובמקביל להכיר מציאות זאת ולפעול לכך שתהיה מעורב בכל החלטה מהותית הקשורה לילדיך.

מהי משמורת משותפת?

משמורת משותפת הינו הסדר בו שני ההורים "זוכים" לקבל הגדרה של הורה משמורן. כיום, לרוב, הסדר כזה נקבע בהסכמת שני ההורים המבינים את חשיבותו לטובת ילדיהם.

משמורת משותפת מתחלקת לשניים – משמורת משפטית (אפוטרופסות), בה דנו לעיל ומשמורת פיזית, הדנה בעיקר במגורים, הסדרי ראיה וזמני שהות של הילד אצל כל אחד מהוריו. משמורת משותפת משמעה בעיקר חלוקת זמני שהות של הילדים עם הוריהם באופן שווה או כמעט שווה (אך לא בהכרח). חלוקת הזמנים, גם במשמורת משותפת, תעשה בכל מקרה על פי צרכי ויכולות המשפחה המסוימת.

היתרון הגדול שיש לקביעת הסדר של משמורת משותפת (גם אם, למשל, נקבעו הסדרי ראיה רחבים) הוא עיגון המשמורת המשפטית המשותפת בחיי היום יום, על ידי הענקת סטטוס זהה לשני ההורים, הן תפישתית והן מעשית. המשמורת המשותפת יוצרת שוויון הגדרתי בין ההורים, הן בעיני עצמם והן בעיני הילדים, בכך ששניהם כאחד מהווים דמויות משמעותיות בחיי הילדים, ללא חלוקה בין הורה "מגדל ומחנך" לבין "הורה סופשבוע". זאת ועוד, ילדים יוצאים נשכרים כאשר מערכת היחסים בין ההורים בנויה על שיתוף פעולה וכאשר אין מאבקים משפטיים מיותרים. כאשר ההורים שבעי רצון מהסדרי המשמורת, הסיכוי שהם ישתפו פעולה ביניהם במגוון נושאים הקשורים לילד, גבוה יותר.

• בכתבות הבאות בסדרה: ביורוקרטיה של גירושים, לינה אצל אבא, איך בוחרים עו"ד ועוד. גיא רוה הוא אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה, מייסד אתר הורות משותפת = טובת הילד . תודה לרותי דניאל על הסיוע הרב בכתיבת המדריך.