רוצה גבר שמחזר ומתאמץ, לא נבהל מקושי

חגית מאוד מודעת לעצמה ולעובדה שבחרה לנסות ולקבל עזרה בדרך להגשמה. בזמן האחרון היא מתרכזת בבירור מחדש, רה-אורגניזציה, התכנסות כללית, היא עזבה עבודה כמנהלת בתחום השיווק אחרי תשע שנים שעבדה באותה חברה בתפקידים שונים, נפרדה מבן זוג שלא היה ממש נכון אחרי שנתיים, מתלבטת לגבי קשר משמעותי אבל תקוע זה זמן רב וחזרה לעשות בדק בית, לדעתי בדיוק בזמן. למיטב זכרוני, תחילת שנות ה-30 לחייך זה הזמן לבחור בשינוי מהותי, זה המקום על ציר החיים לתקן ולשנות את מה שנדרש, או לבחור שוב את מה שיש, בגדול. אני אישית די הלכתי לאיבוד בשנות ה-30 שלי, הרגשתי שמשהו לא תקין ולא יכולתי לשים עליו את האצבע, זה היה די סוף גיל ההתבגרות המאוחרת שלי, אותה תקופה שכולם מסכימים לגבי ההתחלה שלה, אבל אף אחד אפילו לא מנסה לסמן את הסיום שלה.

אהבה בעיני חגית היא השילוב של הרצון "להיות שם", עם התחושה ש"אפשר להישאר". היא אומרת שבכל הקשרים שחוותה היא תמיד נבחרה, הבחור בחר אותה. אחר כך היא תיזכר ותתקן שבעצם היא "סימנה" אותו כך או אחרת, סימנה אותו ולו וחיכתה שיחזר. בעניין הזה היא קפדנית גדולה, היא מבקשת בצורה ברורה שיבחרו בה שוב ושוב, שהבחור לא יפחד מה "לא", שיחזר ויתאמץ, ובסוף היא תיענה לחיזורים, אבל רק כשיהיה לה ברור שאותה אתה רוצה ושאתה עקשן לפחות כמוה.

אהבה יכולה לקרות "אחרי שהוכיח לי ונתן לי אישור שהוא מסתכל מעל הקושי ורוצה את זה באמת", אומרת חגית, "אבל בדרך כלל רוב הגברים לא מגיעים לשם, הם נעלמים ביחד עם הקושי הראשון. ההתמדה הזאת חשובה לי, עקביות נחישות, רצון עז".

כשהבחור בא ואומר "כבשת אותי ואני לא מעוניין בשום דבר אחר, ננצח ונעבור את הכל", יש בזה משהו רומנטי בעיניה. "היום בחורה פוגשת גבר ובבוקר שלמחרת כשכואבת לה השן הוא יעבור הלאה, קשה להאמין שיש עוד אנשים שנמצאים שם מהסיבות האמיתיות, של לראות מעבר".

קשה לה לאבד שליטה והיא פוחדת ללכת לאיבוד

בעיני חגית, העולם היום הולך לקיצוניות, אתה חייב להיות הכי יפה, טוב, מצטיין, להתחרות, הכל כל כך אקסטרים, לא מספיק להיות בינוני. לא, היא לא חושבת שהיא בינונית, אבל מה שמשנה מבחינתה זה שבעיניו היא לא תיראה בינונית. עצם זה שהוא מצליח לראות אותה ככה הופך אותו למיוחד בעיניה.

קשה לה לאבד שליטה והיא פוחדת ללכת לאיבוד, בטח שלא עם בחור. היא יודעת על האפשרות הזאת, ויתור על כל החסמים, יציאה מכל הדפוסים שמגוננים עלינו. היא חולמת לפרוץ את הגבולות, אבל עדיין לא פגשה את החגית הזאת המשוחררת לגמרי. היא מרגישה ויודעת שהיא בתוכה, עדיין פסיבית וכבויה. כן, הבחור צריך להעביר את החגית הזאת למצב של ON.

חגית מודעת למה שצריך ללמוד לקבל ולמה שצריך לעבוד עליו. אין ספק שהיא בתהליך ברור ומכוון. ילדת טבע, למרות שגדלה בעיר, מציעה לכל מי שאיתה בדרך צפונה, למשל, לעצור לרוץ בשדות. היא רוצה לגור במושב/כפר הרחק מהעיר וממש משתדלת לעשות טוב לסביבה. מעדיפה חורף, ואם אפשר על פסגת הר מושלג, אח וכוס יין , אוהבת בעלי חיים (משתדלת לא לאכול אותם) . רוצה להיות אמא.

"רק בטבע אני מתרחקת מהלחץ שמצפים ממני כל הזמן"

יכולה לעשות הרבה לבד, אבל רוצה ביחד

בעבר העדיפה חגית להיענות לגברים ששידרו כלפי חוץ הישגיות, דומיננטיות, פיזיות. הם היו צריכים להיות חסונים וגבריים. "גבריות בעיניי זה לסמוך על היכולת של בן זוגי להוביל אותי ואותנו. אני יכולה לעשות הרבה לבד, אבל רוצה ביחד, מבקשת מישהו שאוכל אלמד ממנו משהו חדש, קצת להעריץ אותו, רק קצת".

החיוך הממזרי הופיע רק כששאלתי אותה אם בכו פעם בזרועותיה. "כולם", היא ענתה וחייכה.

• האימייל של אהבה במעקב
  

• כתבות נוספות בפרויקט אהבה במעקב