"למי שייכת ישראל ות"א? לגינדי"
מודעות הענק שמפרסמות את פרויקט השוק הסיטונאי כוסו בגרפיטי. בין היתר, שמו כיתוב בפיה של ילדה: "בחיים לא יהיה לי כסף לזה", ועיניה של דוגמנית כוסו בסימני דולר. תושבת ת"א: "מנקרים לנו את העיניים אז 'ניקרו' לפרסומות את העיניים"
המחאה נגד מסע הפרסום של גינדי , שהשתלט על שמי וקירות ת"א, עוברת לגרפיטי. אחרי שעיריית ת"א המשטרה והמשרד להגנת הסביבה - כולם התנערו מתלונה על מופע האורות שהחברה מציגה בשמי העיר, ערב ערב, תושבי תל אביב החליטו שאם אינם יכולים לעשות דבר נגד הפרסום בשמיים, הם יעשו דבר מה כמחאה על פרסומות הענק לפרויקט, שמכסות כמעט כל שטח פרסום אפשרי בעיר.
מטרת מודעות הפרסומת ושלטי החוצות, שמראים מבוגרים וטף משתוממים לנוכח פרויקט השוק הסיטונאי, שנבנה לנגד עיניהם, (או שמא לנוכח הפרוג'קטור שמקרין אורות לעבר חלונות ביתם), היא לקדם את מכירת הדירות במתחם העתידי. מודעות הענק שזועקות, "פעם ב-100 שנה", אמורות להעביר את עוצמתו, וגודלו, ושאר רוחו של הפרויקט, אבל המוחים חשבו אחרת, וברחוב החשמונאים, מודעות הפרסומת עוטרו בכיתובים נגד הפרויקט.
"למי שייכת ת"א וישראל"? כתבו שם. "בחיים לא יהיה לי כסף לזה", כתבו מול פניה של ילדה משתאה. "מישהו קנה את השמיים שלנו", אומרת ילדה אחת לשנייה וזו עונה לה: "זה גינדי". בפרסומת אחרת נראית אישה ש"אומרת": "חולדאי הגזים", ובחור שלכאורה נהנה ממראה עיניו, אומר: "מי זה, באטמן? לא, זה גינדי".
בעולם, שיטת המחאה הזאת ידועה כ-adbusters. בארץ, מי שנוהג להשחית פרסומות הם בעיקר חרדים, שמתקוממים מול דמויות נשים חשופות "מדי" בפרסום חוצות. כאן קדמה לכך מחאה על שהמתחם נמכר על-ידי עיריית ת"א (נציגת הציבור) לגינדי השקעות, וכן מחאה על מסיבת פאר שערכה גינדי השקעות בהיכל התרבות (מבנה ציבורי).
"עושים היסטוריה? סימני הדולר חושפים את האמת"
ביטויי המחאה הגרפיים גלשו גם לתחנת אוטובוס. ל-ynet הגע צילום של גרפיטי שצולם על-ידי עובר אורח בת"א באחת מתחנות האוטובוס בעיר. כשגילינו שמדובר בתחנה של קו 5, עמדנו מעט בתחנה כדי לראות האם המחכים בה הבחינו בהשחתה המשעשעת. אבל רוב הנוסעים שחיכו בתחנה הזאת אמרו לנו שהם מכירית את הפרסומת, אבל אינם יודעים למה היא מיועדת, ואינם מבינים את המחאה נגדה.
רק נוסעת מבוגרת אחת לרפואה, סיפרה לנו ששמעה על הפרויקט, והמחאה נגדו לא מקובלת עליה: "תמיד יהיו קנאים בעולם", אמרה.
לעומתה, מבין הצעירים שחיכו בתחנה, היו כמה שהכירו והבינו את המחאה וחרצו: מי שמרבה נכסים, לא מרבה דאגה לחלש. צעירה ששוכרת דירה באזור אמרה שלדעתה ההשחתה מוצדקת. "בפרסומות הם מציגים את עצמם כמי שעושה היסטוריה, כבוני העיר. סימני הדולר חושפים את האמת: הם לא בונים את העיר, אלא לדעתי הורסים אותה עבור בצע כסף. בונים עיר לעשירים בלבד".
סטודנט שחיכה באותה תחנה אמר לנו: "ברור שהאנשים שמחכים פה בתחנה מכירים את הפרסומות אבל לא מכירים את הפרויקט שעומד מאחוריהן, הם הרי נוסעים באוטובוס. כלומר, הפרסומת הזאת לא מיועדת להם. היא מיועדת לאנשים שהמדינה מחלקת להם את המשאבים ששייכים לכולנו". סטודנטית אחרת שחיכתה בתחנה אמרה: "מנקרים לנו את העיניים אז טוב ש'ניקרו' לפרסומות שלהם את העיניים".
המידע הראשוני לידיעה הגיע דרך הדואר האדום
לפנייה לכתב/ת 
