דוגמא אישית: יו"ר מיטב מגביל את שכרו
על רקע המחלוקת הציבורית בנוגע לשכר בכירים, ל-ynet נודע כי אבנר ספטק עומד לגביל את שכרו בהתאם לשכרם של עובדי החברה. לדבריו, מדובר במגבלה קשיחה עוד יותר מזו שהציעה ח"כ יחימוביץ'. "התגמול למנהל צריך להיות על כסף שהוא עשה ולא על כך שהשמש זרחה בבוקר"
הוויכוח על שכר הבכירים במגזר הפרטי בישראל מתחיל להשפיע על השוק: ל-ynet נודע כי אבנר סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב, מבתי ההשקעות הגדולים במדינה, עומד להגביל באופן רשמי בהסכם השכר החדש את שכרו בהתאם לשכרם של עובדי החברה.
סטפק סירב לפרט כיצד הוא מתכוון להגביל את שכרו, אך ציין כי מדובר במגבלה קשיחה עוד יותר מהמגבלה שמוצעת בהצעת החוק של ח"כ שלי יחימוביץ'.
בשיחה עם ynet אמר סטפק: "אני תומך בהגבלת שכר המנהלים באופן מידתי בחקיקה, ולהתאים אותו לשכר העובדים - גם לשכר העובדים הזוטרים וגם לממוצע בארגון כולו, וצריך לתת דוגמה אישית להצהרות הללו". סטפק טוען כי הוא המנהל הבכיר הראשון במשק הישראלי שמבצע הגבלה כזו על שכרו.
סטפק, שדיבר בכנס של פירמת רואי החשבון PWC ישראל (קסלמן את קסלמן) בתל אביב בנושא שכר הבכירים, אמר: "יש לבן אדם זכות יסוד להתעשר. זו לא צריכה להיות פריבילגיה של מי שנולד עשיר, אבל התגמול למנהל צריך להיות על כסף שהוא עשה ולא על כך שהשמש זרחה בבוקר".
לדבריו, "יש מנהלים שגם דחליל יכול להביא את החברה לביצועים כמו שהם משיגים. יש הסכמי שכר בחברות שהם לא סבירים בעליל: מנהל שמקבל בונוס כבר בחודש הראשון שהוא בתפקיד, כאשר בפועל, הפעילות של המנהל כמעט לא באה לידי ביטוי בשנה הראשונה לתפקידו. או שמנהל מקבל שכר לפי מספר הנכסים שהחברה מחזיקה ולא לפי הגידול במספר הנכסים בזמן שבו הוא עובד".
"צריכים להיות שיקולים אידיאולוגים"
סטפק הוסיף: "לא בכל מקום השוק מתקן את עצמו, ויש קומץ לא קטן של מנהלים ששכרם משתולל ללא כל בסיס הגיוני. התגמול למנהלים צריך להיות רב שנתי: אם חברה הרוויחה ב- 2007 והפסידה את אותו סכום ב-2008, אז זה ממש לא נורא אם מנגנון התגמול יגרום לכך שהמנכ"ל לא יקבל שום בונוס על שתי השנים גם יחד. צריך 'ענישה' על הפסדים".
הוויכוח על הגבלת שכר הבכירים, המתקיים כיום בכנסת וגם בוועדה ממשלתית מיוחדת הבוחנת את הנושא (ועדת נאמן) עוסק בשאלה האם להגביל את השכר בחקיקה, להשאירו את חוסר הפיקוח הקיים או ליצור מנגנון שיכפיף אותו לשליטת בעלי המניות ובעיקר המשקיעים המוסדיים – בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות.
למרות שסטפק עצמו הוא "מוסדי", הוא מצהיר כי הוא תומך בפירוש בחקיקה ולא בהכפפת השכר להחלטת המוסדיים.
לדבריו, "לא צריך לתת וטו למוסדיים בקביעת השכר. מי אמר שאפשר לסמוך עלינו? אנחנו בשלל יחסים עסקיים עם בעלי השליטה והמנהלים ולא בטוח שאנחנו תמיד אובייקטיבים. לא אצל כל הגופים המוסדיים עצמם נורמות השכר הן סבירות".
סטפק הוסיף: "מבקרים אותי על כך שאני מכניס אידיאולוגיה לדיון המקצועי, כביכול, בנושאים הללו, ואני אומר - הדיון לא צריך להיות מתלהם, אבל בפירוש צריכים להיות שיקולים אידיאולוגים. בית השקעות הוא גוף שמנהל כסף של אנשים פשוטים וצריכה להיות לו ראייה חברתית ולא רק מחשבה על מקסום הרווח".
לפנייה לכתב/ת 
