אוכל חולה בגוף בריא

חודש קשה נפל על כוחותינו. בעודנו מתרפקים על אופוריית החודש בצרפת ועודנו מנסים להתאושש מאירוחי החגים, התעוררתי שבת אחת עם כאבי בטן קלים. מגיע לי, ניסיתי להתעלם. כל הארוחות האלו בחוץ, כל הפאייות, כל האנטרקוטים, פירות הים, בורקס ופלאפל, גלידה על בריוש ועוד. תוך שעה הכאב עלה ל-8.9 בסולם איוב, עד שהתחיל להזכיר לי צירי לידה (אינני מתבסס על ידע אישי). כאן כבר לא יכולתי להתאפק והערתי את הגברת. "עושים הליכה עד החומוס-פול ביפו?" היא שאלה. "לא", אמרתי, משתנק מכאבים, "עושים נסיעה מהירה למיון". "טוב, אז לפחות נעצור לקפה ומאפה בדרך"? שאלה, עדיין ישנונית, כאשר לא עניתי, הבינה שהמצב חמור.

מה אומר לכם חברים, הטיפול במיון של איכילוב היה זריז, אדיב ואמפטי. בייחוד השלב בו חיברו לי נוזל מרגיע לאינפוזיה, אט אט נעצמו עיניי ושקעתי בעולם שכולו טוב. יש כאלו, אני יודע, שלפני שנרדמים סופרים כבשים. אני לעומתם ספרתי שוקי טלה צלויות מבחוץ וורדרדות מבפנים, שמנמנות וריחניות. מייד אחרי זה התחלתי לספור ספייריבס חזיר מעושנים, תלויים על חבלים וסובבים סביבי כמו קרוסלה. פתאום מאיזשהו כיוון נפתחה דלת של תנור ענק ומגש של צווארי טלה ממולאים אורז וצנוברים פריכים עברו מולי. ברווזים אדומים עם קולב תלוי בגרונם כמו אלו של צ'יינה טאון דילגו בקלילות ממקום למקום. הסתובבתי, והנה אני באיטליה. קצב איטלקי שקצת הזכיר לי את טוני סופרנו, עם סינור מלוכלך בדם במקומות הנכונים, פתח לי אחר כבוד את מקרר הבשר ועשה לי סיור מלא התלהבות בין הנתחים משל הייתי הסנדק בכבודו ובעצמו. ניסיתי להיזכר במנגינה של הסנדק ולא הצלחתי כי פתאום עמדתי דום מול נתח פורטרהאוס משויש בשלמותו בגודל הכי ענקי שראיתי בחיים. נפקחו עיניי. כנראה הקצתי.

הדבר הראשון בו הבחנתי היה הגברת מדווחת בסלולרי ל-20 מחברותיה הטובות ביותר: "נראה לי שהוא התאושש, הוא אפילו חייך מתוך שינה". הדבר השני בו הבחנתי בבעתה הוא ששקית החומר המשובח באינפוזיה הסתיימה. "אחות, אחות!", קראתי בהיסטריה. "מה קרה?", שאלה האחות המבוהלת, "שוב כואב?", "לא", עניתי, "אבל אני חייב עוד שקית באותה איכות, אני בדיוק באמצע האוכל".

ובכן, אושפזתי. ברור לי שזה לא הזמן לעשות ביקורת על אוכל של בתי חולים, רק טעמתי ממנו מעט על מנת לוודא שטעמו כמראהו. אני מבין שצריך לאכול פירה דלוח, שכן מאיפה הגיע לעולם הקולינרי המונח "פירה של בית חולים", אבל העוף... נוצותיו היו זקורות כאחרון המוהיקנים. חבריי במטבח, עוף כזה יכול להעלות לחץ דם גם לאדם בריא.

האמת שדי סבלתי. אוכל גרוע וכאבים זה לא שילוב משהו. גם ארוחת הבוקר ב"ארומה" שבמרכז ליד, זאת עם ארבעת הבורקסים הקטנים ממולאים בקשבקל, לא הייתה בשורה: הבורקסים חיוורים ולא פריכים, הטחינה בצד מלוחה ללא שום פרופורציה.

למחרת כבר התארגנתי. ארוחת בוקר - פיקניק בחדר: יורדים לעגלות הקפה, מזמינים קפה ושני בייגלה עם מלח, מבקשים לחמם אותם. עולים לחדר במהירות, פורסים כמה נתחים מחבילת הגאודה עזים, מורחים על הבייגלה חמאה של לורפאק, מניחים בצד זיתי קלמטה משובחים ופותחים את מגש המלפפונים החיים, אלה הקטנים בקלקר עם קצת טעם. כך שרדתי את ימי האשפוז.

האחיות, שקצת השתוממו, אמרו שחסר לי רק בקבוק יין. אולי הן צחקו, אבל אחרי שביררתי עם הרופא שמותר לי, צלצלתי לידידיי ומוקירי זכרי ושליח עם בקבוק יין כבר היה בדרך. לצערי השתחררתי לפני שהוא הגיע, כך שאני מקווה שמישהו במחלקה הזאת מעריך יין טוב.

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי לעשות רק דברים שאני אוהב. מייד ביקשתי מהגברת שנעבור דרך שדרות ירושלים ביפו. "זה לא בדרך", היא אמרה." כן", עניתי, "אבל זה בדרך לבורקס נורמלי".

ערב. סוף סוף בשררררררר. קוביות של צלי בקר עם פטריות יבשות ואטריות. מתכון פשוט פשוט וטעים טעים, לא רק אחרי אשפוז.

צלי בקר עם פטריות יבשות ואטריות

1.2 ק"ג צלי בקר חתוך לקוביות של 5X5 (אני הכנתי את זה משפיץ צ'ך, אבל זה ייצא מצוין גם מצלי כתף)

5 בצלים יבשים, קלופים וחתוכים לקוביות בינוניות

4 שיני שום כתושות

2 שקיות פטריות פורצ'יני יבשות, מושרות במעט מים פושרים

מלח ופלפל שחור

1 קופסת עגבניות מרוסקות

שמן זית לטיגון

שמן זית לטפטף בסוף

1/2 כפית סוכר

20 זיתים שחורים מגולענים וחתוכים לשניים

משהו כמו 2 כוסות מים רותחים

500 גרם פסטה מאיכות טובה

בזיליקום טרי לקישוט

אופן ההכנה:

1. מתבלים את הבשר במלח ופלפל ומשחימים בסיר כבד תוך ערבוב בשמן זית חם. מוציאים לקערה ומכסים.
2. באותו סיר מזהיבים את הבצל והשום, מוסיפים מעט מלח ומחזירים את הבשר.
3. שופכים פנימה את הפטריות היבשות יחד עם מי ההשרייה ומוסיפים מים רותחים עד לכיסוי הבשר כמעט לחלוטין.
4. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה ועשרים דקות.
5. מוסיפים את העגבניות המרוסקות והסוכר, משפרים תיבול ומבשלים כחצי שעה נוספת. עד השלב הזה אפשר ואפילו כדאי להכין יום לפני.
6. לפני ההגשה: מחממים את סיר הבשר, מבשלים את הפסטה לרמת אל דנטה, מסננים ושומרים מעט ממי הבישול. מעבירים את הפסטה לסיר הבשר, מערבבים יחד כ-2-3 דקות על האש, מוסיפים שמן זית טרי ובזיליקום קצוץ ומגישים. אם חסרים נוזלים בסיר, מוסיפים מעט ממי הבישול ששמרנו.