ראש פינה: הרבה יותר מצימרים ורומנטיקה

מה בוער"

                           (מתוך "תפסנו ראש פינה", מילים: יורם טהרלב)

גאוותם של תושבי פתח תקווה, הידועה גם כ"אם המושבות" שהוקמה בשנת תרל"ח (1878), עלולה להיפגע אם יקראו את השורות הבאות: ראש פינה היא-היא "אם המושבות" האמיתית. אם מפשפשים מעט בהיסטוריה הציונית הלא-רחוקה שלנו, מסתבר שאדמות הכפר הערבי, ג'אעוני, לימים ראש פינה, נרכשו כבר בתרל"ה (1875) - שלוש שנים לערך לפני הקמתה של המושבה פתח תקווה.

מה כבר לא נכתב על ראש פינה, על ההיסטוריה שלה, על הצימרים המפנקים,  

על ארוחות הבוקר בבתי הקפה מול הנוף של עמק החולה, אבל מי שהפך את ראש פינה למה שהיא היום, מי שנטע בה את רעיון החלוציות וההתיישבות, מי שחשב על הסטארט-אפ הזה בצפון, אלו האנשים שבחזונם ראו את בהקמת המושבה יותר מאשר אתר לזוגות המבקשים לחגוג יום נישואים או חידוש את ברית הזוגיות.

המתיישבים הראשונים שהגיעו למקום התיישבו למרגלות הכפר ג'אעוני, וכך גם קרוי שם הרחוב היום, "הראשונים". ב-1878 ירדו מצפת אברכים בראשותו של אליעזר רוקח, שרכש חלק מהאדמות עוד קודם לכן, והתיישבו במקום שאותו כינו "גיא אוני". זמן קצר לאחר מכן נטשו התושבים את המקום וחזרו לצפת, ואילו רוקח נסע לרומניה לשכנע את חובבי ציון לבוא ולהשקיע בסטארט-אפ ולעבוד את האדמה. ב-1882, ימי העלייה הראשונה, הם אכן באו והנה לכם העובדים הזרים הראשונים מרומניה! 

מתהילים עד רוטשילד

השם "ראש פינה" לקוח מתהילים קי"ח, 22: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה", כלומר, האבן שכשלה בבניין היישוב הקודם, תהיה לאבן הפינה בישוב החדש. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד: חייהם של העולים במושבה שחודשה לא היו פשוטים, וב-1883 הברון רוטשילד ובית הפקידוּת שהקים נכנסו לתמונה בכדי לעזור להם במציאת עבודה ובניית בתים. בבית הפקידוּת, המשמש כיום כמדרשה לתולדות ההתיישבות בגליל ע"ש יגאל אלון", ניתן לבקר וחזות במופע אורקולי על-אודות ההתיישבות בראש פינה. כאן גם תוכלו להיחשף לעבודתו של פרופסור גדעון מֵר שחקר ומצא תרופה למלריה שהיכתה את האזור, לא לפני שהדביק את אשתו, את חמורו ואת עצמו בנגיף בכוונה.

לזכר העבר, למען העתיד. בית הפקידוּת בראש פינה (צילומים: זיו ריינשטיין)

המושבה הראשונה באמת. שער הכניסה לגן הברון בראש פינה

עברי, דבר עברית!

יציאה דרומה מבית הפקידות, תביא אתכם לביתו של אחד מדוגלי השימוש בשפה העברית, שמחה וילקומיץ', שהיה מחנך ועל שמו קרוי בית הספר העברי הראשון בגליל. וילקומיץ' הגיע למושבה ב-1903 לאחר שפגש את יצחק אפשטיין, מחנך נוסף שכתב חוברת בשם "עברית בעברית", שהפכה פופולארית בקרב התושבים ותכליתה לימוד עברית ללא שימוש במילים לועזיות. ביתו של וילקומיץ', הידוע גם כ"בית המורה", משמש כיום כגלריה לאמנים ויוצרים שונים. 

ממול, מלון אלתר-שוורץ ע"ש רבי אלתר-שוורץ, שהגיע לראש פינה עם הנַגְלַה הראשונה של הרומנים. לימים בנה בה מלון ששימש רבים וטובים בשהותם במושבה, ביניהם יוסף טרומפלדור, הרב קוק, קצינים בריטים ועותומנים ואחרים. יגאל אלון הוא נכדו של אלתר-שוורץ - הנה, סגרנו מעגל.

הנוסטלגיה והיופי מכים בך בכל צעד. פינת מנוחה בגן הברון ע"ש רוטשילד

עומדים על המשמר

ומאנשי העלייה הראשונה שעשו את ראש פינה, לאנשי העלייה הראשונה שעשו למען מושבה אחרת - משמר הירדן. מעט מזרחה מראש פינה, בואכם לכביש 91, מתחיל אזורו הדרומי של עמק החולה. זוהי רמת כורזים ששטחה סלעי בזלת רבים, הודות להתפרצות געשית שהתרחשה במקום לפני מליוני שנים. 

המושבה משמר הירדן (אל תטעו עם הישוב משמר הירדן) קמה ב-1890 בשם "שושנת הירדן" אך הקרקע לא האירה פנים למתיישבים בכל הנוגע לחקלאות. מה עושים? קוראים לברון, נכון, אבל הפעם היה זה הברון הירש שעזר ליהודים במקומות שרוטשילד טרם הגיע, כמו נס ציונה. הברון הביא למקום מורה לחקלאות שעזר למתיישבים להחיות את הקרקע ובתקופת המנדט חיו במושבה כ-120 איש, וסך הכל התקיימו לא רע עד 1948.

ב-6 וב-10 ביוני 1948 תקפו הסורים את המושבה הקטנה שבסמוך לנהר הירדן, שבתוכה עובר כיום כביש 91, והחריבוה. כיום קיימת במקום אנדרטה לזכר 15 הנופלים בקרבות על הירדן. 29 לוחמים נוספים נלקחו בשבי ומאוחר יותר הוחזרו, אך היו שבורים מדי בכדי להקים מחדש את המושבה. תושבי משמר הירדן לא קיבלו את אות מלחמת הקוממיות כפי שקיבלו אחרים, ונטען שתושביה ויתרו לסורים, אולם מאוחר יותר בן-גוריון אישר להם לקבל את אות הגבורה.

כביש 91 עובר בתוך משמר הירדן הישנה

המושבה שחדלה מלהתקיים. האנדרטה לזכר הלוחמים במשמר הירדן

מבצר המריבה

מעט מזרחה על כביש 91, לקראת גשר בנות יעקב שבירדן ההררי, נמצא מצד עתרת - מבצר צלבני שהוקם על ידי האבירים הטמפלרים במאה ה-12 לספירה. המצד נמצא בנקודת השבר הסורי-אפריקני, וניתן לראות שבירה ותזוזה של אבני החומה למרחק של שני מטר שהתרחשו במשך 800 השנה האחרונות - עובדה המצביעה על תזוזת הלוחות הטקטוניים בגיאולוגיה.

המצד שימש את הצלבנים לשליטה על נהר הירדן ודרכי המעבר שסמוכות לו, ונבנה בשלהי תקופתם הצלבנים באזור, עת חשו איום מצד המוסלמים, ובמיוחד מצלאח א-דין, שהפציר בהם לא לבנות את המצד ומאוחר יותר גם נתן להם בראש בקרב קרני חיטין ב-1187. המצד נבנה במהירות בזק (6 חודשים) ושרד רק כעשרה חודשים לאחר שא-דין חפר תחתיו ומוטט אותו. בחפירות שנעשו במקום התגלה גם מסגד, 160 מטבעות צלבניים ומי יודע מה עוד נמצא, היות והחפירה עדיין בעיצומה.

מיקום נהדר לבנות מבצר. מבט לירדן ההררי ממצד עתרת

לא שרדו הרבה זמן. חומותיו של מצד עתרת

השמורה שלא שוּמרה

בדרך חזרה מערבה על כביש 91, נמצאת חורבת ירדה, אתר ארכאולוגי מהתקופה הרומית שבו התחוללו קרבות קשים עם הסורים ב-48, עד שזו נפלה בידינו. יצחק רבין אמר שאם יהיה שלום אם סוריה, צריך לחתום עליו כאן (יאללה, איפה חותמים?!) באתר תצפית עמק החולה ואם כבר באזור, ביקור בשמורת החולה די מתבקש.

השמורה שוכנת היכן שפעם היה אגם החולה שיובש בין השנים1951- 1958 - פעולה שנחשבה לאסון אקולוגי. עם הייבוש, "ייבשו" גם מינים שונים של בעלי חיים אנדמיים (שגדלים רק במקום אחד), למשל, מין של צפרדע בשם "עֲגֻלָּשׁוֹן שְׁחוֹר-גָּחוֹן" שנכחד מעל פני האדמה - אכן צפרדע קשה לבליעה. במרכז מבקרים "עופוריה" הסמוך לשמורה, תוכלו להתרשם מחוויה אור-קולית על-אודות בעלי החיים באזור, נדידת הציפורים ובסוף גם לשחק בשעשועון טריוויה, אומנם ללא פרסים, אבל עם הרבה כבוד!

שטח השמורה כיום 3,000 דונם, מתוכם 800 דונם של אגם שיצרו מחדש ובו חיים די בשלווה עופות שונים, תאואים, נוטריות, לוטרות וגם צמחי מים ואחרים כגון גומא פפירוס, איריס, קנה, עצי תות, ארכובית ועוד.

פחות אבל עוד כואב: כיום רק 3,000 דונם. שמורת החולה

האגם שיובש חזר לחיים ואיתו בעלי החיים. נוטריה באגם החולה

• בפעם הבאה: חוף השרון
  

• לכל הסיורים במדור "מסביב לישראל ב-80 יום"