מות גזע המוח - מוות לפי ההלכה
המציאות היא שיש מחלוקת על תרומת איברים, ורוב הפוסקים קבעו שמות גזע המוח הוא מוות גם במישור ההלכתי
- תרומת איברים - בחדשו"ת
דברים אלה אינם מתייחסים למקרה הספציפי הזה, אלא להבהרת נקודה יסודית בעניין קביעת המוות. שדרים וכתבי חדשות ברשתות השונות דיווחו ביממה האחרונה דיווח, שאי הדיוק שבו - משמעותו מותם של אנשים רבים. יש צורך להבהיר את הדברים - הם דיווחו בטעות נוראה כי
"על אף העובדה שהרופאים קבעו כי מדובר במוות מוחי חד-משמעי, ההלכה רואה רק במוות לבבי את המוות".
זה לא נכון. המציאות היא שיש מחלוקת בין פוסקי הלכה בנושא זה, והנכון הוא שעמדת רובם היא שמות גזע המוח הוא מוות גם במישור ההלכתי. לאחר מות גזע המוח - העובדה שמערכת הנשימה פועלת והלב פועם היא חסרת משמעות, כיוון שמדובר למעשה במפוח הפועל בגופה, ולא באדם חי. עמדה זו הייתה עמדת הרבנים הראשיים לישראל - הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל, והיא עמדת פוסקים רבים מאוד, מהשורה הראשונה.
מעשה נאצל
מכוח עמדה זו מתירה ההלכה, ולדעתי אף מחייבת, תרומת אברים. אמנם לא ניתן לתרום אברים בדרך אחרת, ולא ניתן להציל חיים בדרך זו אלא מכוח הקביעה כי מות גזע המוח הוא המוות, אך אני מבקש להדגיש כי הקביעה ההלכתית שמות גזע המוח הוא המוות לא נולדה בשל הרצון להתיר
לתרום אברים. לו זה היה כך, משמעות הדבר הייתה רצח של אדם אחד (התורם) כדי להציל אדם אחר. הקביעה ההלכתית כי זה רגע המוות עומדת בפני עצמה ונולדה בבירור הלכתי בפני עצמו, ורק
לאחר קביעה זו ניתן לדון בתרומת אברים.
משפחות יקרות, הנמצאות במצב הנורא הזה, צריכות לדעת את האמת ההלכתית, ואת העובדה כי זו זכות גדולה להציל חיים,
והדבר לא רק מותר על פי ההלכה אלא אולי אף מחויב. זכות גדולה היא גם לנפטר להציל חיים, וזה הזמן לעודד את החתימה על נכונות לתרום אברים אם חס ושלום אדם יגיע למצב זה.
אנחנו צריכים להיות עם המשפחות בשעת מצוקתן, לחבק אותן ולאמץ אותן, ואף לעודד אותן לעשות את המעשה הנאצל ביותר. יהי רצון שלא נזדקק לזה, ויהי רצון שבמקרים קורעי הלב שמציאות כזו מתחוללת - תהא התורה מנוע להצלת חיים והבאת אור למקומות אותם ניתן להאיר.
- הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה
לפנייה לכתב/ת 
