פונו בשל חוב של בעלי הבית - וייפוצו

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet
  

בשנת 2007 חתמו התובעים הסכם להשכרת דירה ברמת גן לתקופה של שלוש שנים. על הדירה רבצה משכנתא לטובת בנק לאומי, ובעקבות קשיים כספיים אליהם נקלעו בעלי הדירה, הם הפרו, ככל הנראה, את התחייבויותיהם כלפי הבנק.

לדירה מונה כונס נכסים, ובחודש דצמבר 2008, הוציא ראש ההוצאה לפועל צו לפינוי הדירה בחודש מרץ 2009.

התובעים טענו כי גילו על קיום הצו רק כחודש לפני הפינוי בפועל, אז קיבלו את הצו לביתם. לדבריהם, מיד לאחר שנודע להם על כך, פנו לבעלי הדירה על מנת שיפעלו לבטלו.

מצאו דירה חלופית - יקרה יותר

אולם, בעלי הדירה הפנו אותם לעורך דין, ולא עשו דבר על מנת לסייע להם לבטל את צו הפינוי, לדחות אותו או למצוא עבורם דיור חלופי.

בצר להם, פנו התובעים לראש ההוצאה לפועל ולכונס הנכסים, אך בקשתם לעיכוב הליך הפינוי נדחתה, והם נאלצו לחפש  במהרה דירה חלופית באיזור.

בסופו של דבר, הדירה שמצאו היתה יקרה ב 1,500 שקלים לחודש, ומועד הכניסה אליה היה כשבוע לאחר מועד הפינוי, כך שבמשך שבוע התניידו בין בתי קרובים, כשתכולת הדירה הועברה למחסן.

בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, דרשו השוכרים פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, ובכללם הפרשי שכר דירה, הוצאות הובלה, אובדן ימי עבודה ופיצוי בגין עגמת נפש.

בעלי הדירה טענו מצדם כי הדירה פונתה בניגוד לדעתם, ובהתאם להחלטת כונס הנכסים, וכי בכל מקרה ידעו התובעים על קיומו של צו הפינוי מחודש דצמבר 2008, אך התעלמו מכך.

עוד טענו, כי היה על התובעים לפנות לבית המשפט באמצעות עורך דין ולדרוש ביטול או עיכוב צו הפינוי, ומשלא עשו כן- אין להם להלין אלא על עצמם.

צו הפינוי - לא כוח עליון

השופטת לימור ביבי-ממן קיבלה את התביעה, לאחר שקבעה כי היא מאמינה לתובעים כי ידעו על צו הפינוי רק כחודש לפני הפינוי עצמו, וכי בנסיבות אלה, הפרו בעלי הדירה את התחייבותם להשכיר את הדירה לתקופה של שלוש שנים.

השופטת דחתה את טענת בעלי הדירה, לפיה התובעים לא עשו די על מנת לבטל או לעכב את הפינוי, ואף הגדירה טענה זו כ'עזות מצח'. זאת, מאחר ובפועל פנו התובעים לכונס הנכסים ולראש ההוצאה לפועל, אך ללא הועיל.

עוד קבעה השופטת, כי צו הפינוי אינו בבחינת "כח עליון" מאחר שבעלי הדירה יכולים היו למנוע את הפינוי, לו היו עומדים בהתחייבויותיהם כלפי הבנק.

לעניין הפיצוי, נקבע כי התובעים זכאים לפיצוי כולל של 24,115 שקלים, הכולל הפרשי שערי דולר, הפרש תשלום שכר הדירה בחודש האחרון בו לא שהו בדירה במשך החודש כולו, ופיצוי יחסי עבור השקעת התובעים בוילונות ובפרקט, החזר הוצאות הובלה ואחסון, הפסד ימי עבודה ופיצוי של 2,000 שקלים בגין עגמת נפש.

עוד נפסק, כי התובעים זכאים להפרש של 640 שקלים לחודש (ובסך הכל 11,520 שקלים) בגין הבדלי המחיר בין הדירה ששכרו לאחר הפינוי לבין הדירה נשוא התביעה.בנוסף, חויבו בעלי הדירה לשלם לתובעים הוצאות משפט של 1,000 שקלים.

לעיון בפסק הדין

לאתר המשפט הישראלי פסק דין