נילי בונה בית: אז איך בוחרים מגרש?
לאחר הגירושים ומכירת הבית המשותף, החליטה נילי לבנות את ביתה החדש מהיסוד. השלב הראשון הוא קניית המגרש. אבל במדינה בה רגב אדמה שווה זהב, מדובר במשימה מסובכת שלא מעט גורמים מעורבים בה
אז עכשיו פני מועדים לקניית המגרש, במדינה בה רגב אדמה שווה ערך לדונם במדינות ששייכותן לעולם הראשון אינו מוטל בספק. לא רק זאת, אלא שאני דווקא ממקמת את טווח החיפוש שלי באזור הכי חם במדינה מבחינת חופן חול – השרון.
אני מודעת לכך שקצת מזרחה או צפונה ואפילו מאוד דרומה אוכל לבסס לעצמי קשר קרקע-בית במחיר שפוי יותר, אבל כאחת שב-15 שנים האחרונות הרדיוס הכי דרומי שלה הוא כפר סבא והצפוני ביותר הוא צומת בית ליד, אני מתקשה לראות את עצמי בגילי המתקדם מצליחה לשלוח שורש באזור אחר בארץ.
שום מיתון גלובלי או מקומי לא יצליח לדגדג את בועת הנדל"ן ההולכת ותופחת מעל ראשנו כתחליף לענני הגשם המתמהמהים לבוא.
המיתון עלול להשפיע קשות על הפרנסה החודשית שלך, ישלח אותך לביקור אצל הפקידה אינה בלשכת התעסוקה כדי להעביר טביעת אצבע במכונה משל היית קרימינל מסוכן ובמקביל אל הפסיכיאטר המחוזי כדי לייצב את החרדות הקיומיות שלך.
במקום עצי הדר - מערבלי בטון
אבל ככל שחשבון הבנק יורד מתחת למפלס השפיות של נשמתך – כך מחיר האדמה שאתה מבקש לרכוש עולה בהתאמה. ארץ זבת חלב ודבש, עאלק.
במושבה שלי, זו שמשום מה אני מרגישה בה הכי בבית שאפשר, הופשרו קילוגרמים של תפוחי זהב שהפכו לרגבי זהב 24 קראט לבנייה צמודת קרקע. במקום עצי הדר צמחו דחפורים ומערבלי בטון, חורשים את מקום הגידול הטבעי של שועלים, נמיות, קיפודים, חפרפרות וחיות נטושות למדשאות משגשגות ורחובות אקרשטיין אדמדמים.
המחירים נסקו לגבהים ולמרות זאת הכול נקנה ונחטף כלחמניות טריות. משפחות שסבא של סבא שלהם היה בעל חזון רכישת אדמות חקלאיות חסרות ערך הפכו לאריסטוקרטיה מקומית כשהם חולשים על תהליך ההפשרה הבלתי ניתן לעצירה.
כל דונם חולק לארבע כדי לדחוס יותר בתים במטר רבוע כשסופת האש בכרמל נראית כמו מדורת לצים לעומת סופת הרכישה ששטפה את השרון.
השיקולים משתנים
כל רבע דונם שפנוי בבוקר כבר נרשם בטאבו בשעת הצהריים. מי שלא קונה היום משלם עוד כמה עשרות אלפים מחר על אותה מציאה. ואני, ש"זכיתי" במענק גירושין צנוע תמורת מכירת הבית של חיי, כולל פיסה משמעותית מנשמתי, התחלתי לחפש את הרגבים שידברו אלי שנית.
לאה, המתווכת הפרטית שלי, התחילה אתי את מסע רכישת המגרש הפרטי שלי. היא הזמינה אותי לצפות באדמות בכל מיני צורות, גדלים ומיקומים, רובן מעל לתקציב האישי שלי. שיקולים של רכישת מגרש או בית משתנים ממשפחה למשפחה, מאדם לאדם.
אחד מתחבר לצורך בשקט ואחד לא מוותר על הנוף, אחד זקוק למנת הרעש היומית שלו או לקרבה למוסדות חינוך וגן משחקים (תלוי במספר הצאצאים שכל משפחה גוררת אחריה).
אבל למרות השיקולים וזיגזג הפשרות שצריך לעשות, ניסיתי לא לשכוח שפיסת האדמה הזו עשויה להיות המקום בו אעביר את שארית חיי ולכן, יותר מכל, רציתי להרגיש את התחושה הנכונה שתעבור אצלי בין גזע המוח לבטן התחתונה כשאני עומדת מול פיסת הקרקע המוצעת לי.
הפעם, המתווכת צדקה
לאחר דשדושים עקרים במגרשי המושבה הספורים שנותרו, הזעיקה אותי לאה בטענה שמצאה בדיוק את המקום בשבילי. לבוא עכשיו ומיד הייתה הברירה היחידה כי, לפי תיאוריה, זאבי הנדל"ן מסתובבים סביב המגרש כשהריר נוטף מבין מלתעותיהם.
טוב, אז אזרתי את מכוניתי ובאתי. מגרש אחרון ברחוב ללא מוצא, בתוך המושבה, אבל חדש לחלוטין. מין שעטנז שמתאים בדיוק בשבילי. הפעם לאה צדקה.
וזה המקום להזהיר – מתווכים רוצים למכור ומהר, הם ישכנעו אתכם שהעסקה מעולה ומחר המבול, שהקונה הבא נושף בעורפיכם, והלחץ הזה לא טוב במקום בו שיקול דעת וקצת הגיון הם מצרך נחוץ כמו אויר לנשימה.
בבואכם לרכוש מגרש או בית או דירה, הסבירו למתווך בדיוק מה ומדוע כדי שימקד את מציאותיו בצרכים שלכם ולא בצרכים שלו, קחו כדורי הרגעה אם צריך בזמן תהליך הבחירה כדי לא להיכנע לתכתיבי השוק המטורף, ותמיד תחפשו את מי שיחזיק אתכם מלעשות שטויות: חברים, הורים, ילדים או סתם עוברי אורח.
הילדים חיזקו, עץ הקיקיון הקסים
אבל אני נכבשתי מיד. אולי זה היה עץ הקיקיון הבודד שצמח לו באמצע או שקיות הניילון שנתלו מענפיו כחיקוי לאמנות הסוריאליסטית של סלבדור דאלי, אבל הפעם הסכמתי עם לאה. חיזוק נוסף מילדי ועוד חיזוק קל מהורי והדרך אל הרכישה נפתחה.
עדיין עמדו בפני פגישה עם המוכרנים וגם עריכת משא ומתן. באחרון נראה לי שאני מתקשה להצטיין. אצטרך להסתיר את להיטותי לרכוש את המגרש, לעמוד בפני הלחץ של "יש לנו עוד מיליון קונים במחיר יותר טוב", ולהוריד את מפלס התמימות וחוסר המקצועיות שלי. פוקר הוא לא המשחק שלי כנראה.
חשוב מאוד: מסתבר שעלות מגרש היא לא רק מה שביני לבין המוכר, ולמרות שלא הוזמנו לשמחה החליטו כולם להשתתף בה ולכן צריך לבדוק את הנדוניה קודם ששוברים את הכוס – עלויות הרכישה הכוללות מע"מ, מיסי פיתוח, מס רכישה, מס שבח ועוד מרעין בישין שיכולים לגרום למיזם שלי להיות או לחדול.
ועל כל אלה ואפילו עוד בפגישה הבאה שלנו. לרכוש או לא לרכוש? זו השאלה.
לפנייה לכתב/ת 
