זמירות מתוך הסבך: שירת השחרור המופלאה
צבעו השחור הפך את השחרור בנצרות לסמל של היצר הרע ותאוות הבשרים, כשלמעשה מדובר בציפור שמחה וקופצנית, בעלת שירה עשירה וערבה לאוזן. חפשו אותה בפרויקט ספירת הציפורים
הפעם נכיר את קיכלי השחרור, הידועה בשם שחרור ושקיבלה את שמה משום צבע נוצותיה הכהה. זו ציפור יציבה בארץ ונפוצה ליד משכנות האדם, המצטיינת בשירתה הערבה. הזכר שחור כולו, מקורו צהוב-כתום וסביב העין יש לו טבעת צהובה כתומה. הנקבה חומה ומקורה חום. הזוגיות של השחרורים קבועה לאורך שנים, בניגוד לכלל לפיו הזכר והנקבה אינם נבדלים במראם אצל עופות מונוגמים.
השחרור זו ציפור קטנה מעט מיונה, אורך גופה 25-24 ס"מ, משקלה 135-78 גרם, ומוטת כנפיה 38.5-34 ס"מ. כנפיה קצרות ומעוגלות, בדומה לרוב העופות שחיים בסבכים.
השחרור עף בחתירות כנפיים נמרצות ומעופו בסמוך לפני הקרקע ולטווח קצר בלבד בדרך כלל. מעופים ארוכי טווח ובגובה רב יחסית נצפים רק בחורף. כשהשחרור נוחת ממעופו, הוא זוקר את זנבו ושומט מעט את כנפיו. כשהוא מתרגש הוא מנענע במהירות את זנבו, מרטט בכנפיו ומרבה להשמיע קולות קריאה.
השחרורים מתנחלים בטריטוריות כבר בגיל 4-3 חודשים וחיים בתחומי מחיה קבועים לאורך כל השנה. הם נוטים להסתתר בסבך וצבעם הכהה מסווה אותם באפלולית הצמחיה. הם מרבים להימצא על פני הקרקע ותנועתם משלבת ריצה וניתור: הם מתקדמים מטרים אחדים ונעצרים מדי פעם.
את מזונם מחפשים השחרורים בעיקר בין עלי שלכת ונשורת עצים, אך לעיתים מזומנות הם יוצאים גם לשטחים פתוחים ולמדשאות בסמוך לשיח. את המזון הם מחפשים בין העלים באמצעות מקורם, ולעיתים גורפים אותו ברגליהם. מדי פעם הם מטים את ראשם הצידה, כדי לראות טוב יותר או כדי להקשיב לרחשי תנועה בקרקע. כשמטרידים אותם - הם נסים בחזרה לסבך בקול צריחה עז ופתאומי.
השחרור ניזון בעיקר מחרקים שונים לרבות ערצבים, פרוקי רגליים שונים, תולעים ובמיוחד שלשולים, אותם הוא שולף בסבלנות רבה ובתנועות משיכה מדורגות מהקרקע. בסתיו ובמשך החורף הוא מוסיף לתפריטו גם פרות ועלול לגרום אז נזק במטעים. בעונה זו הוא מרבה לאכול זיתים ופרות של אזדרכת.
השחרור מרבה להתרחץ ולהשתכשך במים רדודים, גם בימי גשם. בימים חמים הוא שותה מים מברזים מטפטפים וממטרות.
שחרור אוכל
תפוצת השחרור משתרעת מצפון אפריקה, על פני רוב חלקי אירופה, דרום אסיה - מטורקיה וישראל עד לדרום סין, וכן ברחבי תת היבשת ההודית. אוכלוסיותיו הצפוניות נודדות בסתיו ושוהות במהלך החורף בארצות הים התיכון.
אוכלוסיית השחרורים שנשארת בישראל בחודשי החורף, מגיעה הנה בנובמבר ועוזבת בחודש מרס. בעונת החורף אפשר לפגוש פרטים משוטטים ולעיתים רואים אז להקות קטנות המתרכזות סביב אתרים שופעי מזון.
בפברואר מתחיל השחרור הזכר להשמיע את שירתו עשירת הצלילים והערבה לאוזן, שמשמשת כנראה לחיזור ולהצהרה על טריטוריה. בתחילה נשמעת שירתו בבוקר ובערב, אך בהמשך העונה גוברת תכיפותה והיא נשמעת לאורך רוב שעות היום. השירה מושמעת מעמדה נישאת, על ענף גבוה או על אנטנת טלוויזיה. ניתן להבחין בה בהבדלים בין שירתם של פרטים שונים. כמעט שאין לשירתו של השחרור מתחרים בקרב ציפורי השיר בעוצמתה מחרישת האוזניים, בצלילותה ובמורכבותה המופלאה.
אם הם מבחינים בחתול, תנשמת או עורבני, השחרורים מתגודדים סביבו ומשמיעים קולות עזים הנשמעים כמו "צ'יק צ'יק" (לשמיעת הקולות בליווי שירת אדום החזה - לחצו כאן). לזכר יש קולות עמוקים ועמומים ואילו לנקבה גבוהים וצרחניים יותר. השחרורים משמיעים את הקולות האלה גם לקראת הלילה.
ללא תזוזה
עונת הקינון של השחרורים מתחילה בסוף פברואר ונמשכת עד סוף יולי, ולעיתים עד ראשית אוגוסט וספטמבר. במשך זמן זה זוגות רבים משלימים שניים-שלושה מחזורי קינון.
את הקן בונה הנקבה במסעף ענפים, בגובה מטר עד 3 מטרים. הוא בנוי בצורה סלסלה בקוטר 14 ס"מ ובעומק של כ-10 ס"מ. בבסיס הקן אפשר למצוא לעתים ניירות וניילון. הקן בנוי לרוב משכבות אחדות. שניתן להפריד ביניהן: בחוץ שכבת שורשים, עשבים ועלים, שכבה שנייה מטיח של בוץ ומעוצבת כספל רחב ונוקשה, ובפנים ריפוד של עשבים דקים, מחטי אורן וכיוצא באלה.
ההטלה עשויה להתחיל כבר בסוף חודש פברואר, אך לרוב היא מתחילה רק בראשית חודש מרס. ההטלה כולל 3-5 ביצים שקליפתם בצבע ירקרק-טורקיז והיא מנומרת בנקודות חומות-אדמדמות. הנקבה דוגרת לבדה בדרך כלל ואינה ממהרת לנטוש את משמרתה, עד כדי כך שלעיתים היא קופאת במקומה וניתן להתקרב אליה עד מגע יד.
הדגירה נמשכת 15-13 יום, לאחריהם בוקעים הגוזלים סומים, בעלי לוע צהוב ועטויי פלומה אפרפרה, דלילה וארוכה על הראש והגב. את הגוזלים מאכילים שני ההורים בחרקים שונים, אך גם בפירות, שלשולים וחלזונות. הגוזלים פורחים מהקן לאחר 15-14 יום ואז פורחים ממנו. ימים אחדים לפני פריחתם הם עומדים על שולי הקן ומתרגלים את שרירי המעוף.
מיערות - לכל הארץ
מקום חיותו הראשוני של השחרור הוא יערות, אך מאז ראשית המאה ה-19 הוא החל להסתגל לנופים מעשי ידי אדם והתפשט למטעים, ליערות נטועים וכן לפארקים עירוניים, לתחומי ערים ולגינות.
בישראל, עד לשנות ה-50 דגר השחרור רק בתחומי חורש טבעי, בבוסתנים בנוף ההררי בגליל ובכרמל, וביערות אלון התבור באזור אלונים - טבעון. מאז הוא התפשט לכל אזורי הארץ, בתחילה לעמק יזרעאל, בהמשך לפרדסי מישור החוף ואחר כך גם הגיע לגבעת ברנר בדרום.
התפשטותו לעבר עמק הבקע הסורי אפריקני התעכבה, וניסיונות הקינון הראשונים שלו בעמק הירדן היו רק בשנת 1962. בסוף שנות ה 60 הגיע השחרור ליישובים בצפון הנגב, לחופי סיני ולנאות מדבר. רק באמצע שנות ה-70 הןא הגיע גם ליישובי עמק החולה, לעמק בית שאן וליישובים בהר הנגב.
השחרור שבאזורנו שייך למשפחת הקיכליים ולכן הוא נקרא קיכלי השחרור. בארצות הברית ישנם שחרורים אמריקנים ששיכים למשפחת הפזאיים. חלק מבני משפחה זו דומים במראם לשחרור של העולם הישן ולכן כנראה גם נקראו על שמו, אך התנהגותם שונה - הם מצויים בלהקות וניזונים במקומות פתוחים. לאחרונה ארעו כמה מקרי תמותה מסתוריים של להקות של שחרורים אמריקנים, שעל אף שמם - קיכלי אדום כנף - הם אינם קיכליים.
בגלל צבעו השחור, באמנות הנוצרית מסמל השחרור את שליח השטן, היצר הרע ותאוות הבשרים. בהקשר זה הוא נראה לעתים מזומנות בסצנות מחייו של בנדיקט הקדוש, שנאבק ונלחם בתאוות הבשרים. שמו המדעי הוא Turdus merula, באנגלית הוא נקרא Blackbird ובערבית: שוחרור.
הצצות נוספות לציפורים שחיות ליד הבית:
- מזדווגות באוויר: פעלולי הסנוניות
הכתבה נכתבה בסיוע המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית . רוצים לשמור על ציפורי הבר שבסביבתנו ולבדוק האם העורבים התרבו באזור מגוריכם? השתתפו בפרויקט ספירת ציפורי הבר בחצרות, שיתקיים עד ה-8.2.2014. למידע נוסף הקליקו כאן
לפנייה לכתב/ת 
