פייסבוק: הסטטוס של היום הוא הראיה של מחר
כולנו התרגלנו לשתף את כל העולם במעשינו ברשת החברתית. בדרך שכחנו שזה עלול להשפיע עלינו בדרכים מגוונות ולא תמיד חיוביות, החל מחברות ביטוח שיכולות לעקוב אחרי כל התבטאות וכלה בתיעוד עבירה תמימה שלא שיערנו שמישהו יתייחס אליה
"אני בחיים לא שילמתי לעוזרת שלי חגים, חופשים, ביטוח לאומי... מה אני, פראיירית"?; "רק אלוהים יודע איך הגעתי הביתה בשלום, אחרי 4 בירות, אבל העיקר שהרכב עומד עכשיו בחניה, כאילו כלום"; "בדרך לאילת...על חשבון חופשת מחלה!"
הסטטוסים האלה ודומים להם נכתבים בכל יום ברשתות החברתיות השונות: כולנו התרגלנו להודיע לעולם כשאנו מתעוררים, לאחל לכולם לילה טוב שלפני שנרדמים, ובין לבין לעדכן מה אנחנו עושים בכל דקה. אבל מתי בפעם האחרונה עצרנו לחשוב מה המשמעות של השיתוף הבלתי פוסק הזה?
מאמר זה ידגים לכם כיצד עלולים להשפיע הסטטוסים של היום על חיינו מחר - ומובטח לכם כי לאחר קריאתו, תחשבו מראש על כל סטטוס או תגובה. ומה לגבי לייקים? אותם אפשר להמשיך לחלק בנדיבות.
הבעל "בעבודה"?
לאחרונה פורסם כאן על בעל שניהל מאבק גירושין מול אשתו, גילה שהיא מגדירה את עצמה בפייסבוק כ"רווקה בלי ילדים", יוצאת למסיבות עם גברים אחרים, שותה ומעשנת, וביקש לעשות בכך שימוש כנגדה במשפט. אשתו של גבר אחר, שבילה במסיבה בשעה שהיה אמור לעבוד עד מאוחר, נחשפה לתמונות מהמסיבה במקרה, וזיהתה אותו.
בשני המקרים, שימשו הפרטים האישיים שמסרו אותם אנשים על עצמם (בין בכתיבה ובין בהסכמה להצטלם לתמונות, שהועלו לפייסבוק) - כנגדם.
זכרו תמיד, אותם פרטים שאנו מוסרים על עצמנו בעתות "שלום", יוכלו בהחלט לשמש כנגדנו בשעה שהחבילה הזוגית תתפרק חלילה, ולכן צמצמו במידת האפשר את השיתוף הפומבי בענייניכם הפרטיים, במיוחד בימי התכתשות משפטית, זו או אחרת.
תיעוד עבירה פלילית
לפני כחודשיים הוגש לבית המשפט לתעבורה בעכו כתב אישום כנגד 3 צעירים, אשר תיעדו את אחד מהם נוהג במהירות של כ- 250 קמ"ש, והעלו הסרטון לפייסבוק. לאור פרסומו, ועל בסיסו, הוחלט להגיש כתב אישום כנגד השלושה, כאשר הנהג הואשם בעבירה, וחבריו שעודדו אותו שייסע מהר יותר, הואשמו גם הם (ב"שידול לנהיגה בקלות ראש").
במקרה אחר, גילתה חבורת סטודנטים ממכללת ספיר, שדיון "פרטי" לכאורה שהם ניהלו בדף פייסבוק, הגיע להנהלת המכללה, ובעקבותיו הם זומנו לדין משמעתי.
בכל המקרים הללו גילו המשתמשים שהם לא לבד, ול"קיר" יש אזניים, ועיניים. זכרו שלכל שיח פרטי יש בפועל 900 או 1,500 צופים פוטנציאליים, ועשו שימוש מושכל בהגדרות הפרטיות שהפייסבוק מאפשר לכם.
ומה לגבי חברות ביטוח?
"מאז התאונה, אני מרותקת למיטה" (חוץ מהפעמים שאני יוצאת למסיבות)בעבר, החוקר מטעם החברה היה צריך לעקוב אחרי המבוטח יומם וליל, ולקוות מאד שהוא ייצא מהבית וישכח את הצווארון... היום, החוקרים יכולים להישאר בבית, ופשוט לעקוב אחרי הפעילות בפרופיל שלכם!
אמנם תוכלו, אם מאד תתאמצו, להוכיח שה"תיוג" של התמונה בוצע אתמול, אך התמונה צולמה בפועל הרבה לפני התאונה, אבל כדאי לנסות ולא להגיע למצב בו ההליך המשפטי מסתבך והולך, והעלויות שלכם גדלות בהתאם.
ולפעמים זה לא החוקר שעוקב אחריכם, אלא הצד השני במשפט שאתם מנהלים: כך לאחרונה פנה אדם שמנהל משפט נגד שכיר שלו לשעבר, לבעלת חשבון, והציג בפניה התכתבות שלה עם השכיר שלו, לשעבר.
מסתבר שהשכיר שלעבר, הנתבע במשפט, מסר לבעלת החשבון אילו שהם פרטים על "הסתבכות" שהייתה לו בעבודה, והצד השני, זה שמנהל מולו את המשפט, מצא את החומר בחיפוש פשוט של שם השכיר ברשת! כמובן שהתובע ביקש להציג את החומרים בבית המשפט, ובעלת החשבון נאלצה להיכנס לסכסוך לא לה.
שיחת בנות תמימה - ראיה במשפט
כשדנה נשאלה בוול שלה, כמה היא משלמת לעוזרת שלה, היא השיבה "50 שקל לשעה". קרן כתבה בתגובה שדנה משלמת "ממש יקר", שהיא עצמה משלמת "רק 40", ושאלה אם דנה משלמת לעוזרת גם נסיעות, חופשות וביטוח לאומי? דנה הגיבה ב"פחחחחחח" ארוך, כתבה שהיא ממש "לא פראיירית", ואפילו הוסיפה הצדקה אידיאולוגית למעשיה ("היא מקבלת 50 שקל, הכל שחור, מה קרה שאני אשלם לה גם זכויות?").
למחרת הפסיקה דנה לקרוא לעוזרת "היקרה", והתחילה להזמין את העוזרת של קרן, זו שגובה רק 40 שקל לשעה...לאחר כחודש קיבלה בדואר כתב תביעה, ובו תובעת ממנה העוזרת, הקודמת, את השלמת זכויותיה הסוציאליות. לתמיכה בטענותיה, הגישה העוזרת העתק מההתכתבות דלעיל, שבין קרן לדנה.
לסיכום:
אחרי שהפחדתי אתכם כהוגן, הגיעה העת לצפירת ארגעה מסויימת: לא כל סטטוס יוכל לשמש נגדכם בבית המשפט, ולא כל תמונה תתקבל אוטומטית כראייה. בעניין זה יש להבין כי "דיני הרשת", בכלל, והפייסבוק בפרט, הם חדשים יחסית, ומתחדשים בכל עת.
להם יש להוסיף את הדינים השונים האוסרים על פגיעה בפרטיות או האזנת סתר, ואת דיני הראיות, הקובעים מפורשות איזו ראייה ניתן להגיש, ואיזו לא, והרי לכם חגיגה שלמה.
כאשר מאן דהוא הרוצה להציג ראיה מהפייסבוק, הוא יצטרך להתמודד עם כל המארג המשפטי דלעיל, ורק בית המשפט ייקבע לבסוף, בהליך הספציפי, האם הראייה בכלל קבילה, ואיזה משקל יש לתת לה.
כך למשל, במקרה בו המידע הופיע במייל פרטי, והאדם שהשיג את המייל ה"מפליל", כלל לא היה נמען לו, לא אשרו את הגשת הראייה, שכן בעצם חשיפתה בוצעה פגיעה בפרטיות הכותב / הנמען.
לעומת זאת, במקרה אחר, בו תמונה הועלתה לפייסבוק ונחשפו לה משתמשים רבים, התירו למצולמת להגיש את התמונות וההתכתבויות כראיה: מדובר היה במקרה בו גבר פרסם בפייסבוק תמונות של האקסית שלו, ולצידן כתב את המיליםslut", "bitch", ו- "אהאה..זונה".
הגבר הואשם בביצוע עבירת לשון הרע כנגד המצולמת, ונקבע שם מפורשות, שבשל העובדה שאתר הפייסבוק נגיש לכל משתמשיו, יש לראות את כל מה שהוצג בפרופיל של הגבר כ-"פרסום" לשון הרע (שהרי הדברים הגיעו לאדם נוסף, זולת הנפגעת).
לכן, ומאחר שאינכם יכולים לדעת מראש אם הסטטוס יוכשר בעתיד כראיה, או לא, נהגו בינתיים כאילו האח הגדול צופה בכם תמיד. רק ליתר בטחון.
דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.
למאגר פסקי-הדין ודיני העבודה המלא: www.lawdata.co.il
למאגר דיני העבודה: http://www.koloved.net
לפנייה לכתב/ת 
