"בעולם הערבי מתים לעשות עסקים עם ישראל"

נחשול המהפיכות המציף את האזור לא פסח על העסקים שישראלים מנהלים בעולם הערבי. מפעל דלתא הישראלי בקהיר נסגר למספר ימים; אנשי עסקים ישראלים שנמצאו במצרים, תוניס ובחריין עזבו עם זרים אחרים וחלקם חוששים לחזור; אספקת הגז ממצרים לישראל הופסקה, והשותף המצרי הבכיר בחברה הבינלאומית המשווקת אותו ברח מהמדינה.

כיצד ישפיעו המהפיכות בטווח הארוך? הממסד הביטחוני בישראל מגיב בחשדנות: אנשי צבא ופרשנים צבאיים חוששים שבחירות חופשיות יחזקו מפלגות איסלאמיות קיצוניות, שיפגעו בקשרים עם ישראל. בקהילה העסקית, לעומת זאת, יש גם מי שמביט בהתרחשויות באופטימיות, ומאמין שהמהפיכות יובילו לשלום "חם" של שיתוף פעולה עסקי. 

"המפעל במצרים מחזיק את המפעל בכרמיאל"

ישראל, ירדן, מצרים וארה"ב חתומות על הסכם סחר חופשי מיוחד (ה-Quiz), שכל תכליתו "לשחד" את המצרים והירדנים להתקרב לישראל. מפעלים מצרים וירדנים, שנמצאים בבעלות ישראלית או משתמשים במוצרים וטכנולוגיות ישראלים, מקבלים פטור ממכס בייצוא לארה"ב, וספקים ישראלים של אותם מפעלים מקבלים פטור ממכס. ואכן, מאז שנתחם ההסכם (עם ירדן ב-2004 ועם מצרים ב-2005) גדל היקף המסחר בין ישראל לשתי שכנותיה באלפי אחוזים - אבל הוא עדיין קטן. 

מנתוני מכון הייצוא עולה כי ישראל ייצאה למצרים ב-2010 חומרים כימיים, פלסטיק, מוצרי טקסטיל, מכונות וציוד טכנולוגי בהיקף של 147 מיליון דולר - עלייה של כ-10% בהשוואה לייצוא למצרים בשנת 2009, שנה שביעית ברציפות של גידול. מנתוני התאחדות התעשיינים עולה שהייבוא ממצרים - אבנים ומחצבים, בדים, זכוכית ומזון - הסתכם אשתקד בכ-355 מיליון דולר, זינוק של 31% ביחס ל-2009. כל זה אינו כולל את הגז הטבעי, שמצרים מוכרת לישראל מאז 2007 בהיקף של כחצי מיליארד דולר בשנה.

הייצוא לירדן - בעיקר מוצרי מתכת, פירות וירקות, כלי הובלה וכימיקלים - הסתכם ב-2010, לפי מכון הייצוא, בכ-184 מיליון דולר, צניחה של כ-20% אחרי שש שנים של עלייה חדה. זאת כיוון שהירדנים, שבעבר רכשו מישראל יהלומים ותכשיטים במיליוני דולרים, החלו לקנות בבורסת היהלומים החדשה בדובאי. הייבוא מירדן - בעיקר זרחן ומוצרי פלסטיק - הסתכם אשתקד בכ-94 מיליון דולר, עליה של כ-34%. בנוסף למסחר, מחזיקות חברות ישראליות בשתי המדינות עשרות מפעלים. חברת הטקסטיל דלתא מעסיקה כ-2,800 עובדים במפעל בקהיר וכמה מאות בעיר הירדנית אירביד.

"המפעלים שלנו שם חיוניים לקיום המפעל שלנו בכרמיאל", אומר ל-ynet מייסד דלתא דב לאוטמן. "אי אפשר להעסיק תופרות במדינה מערבית כמו ישראל. זה יקר מדי, ואני לא רוצה לשלם לאנשים שכר שנחשב בארץ לשכר רעב. עבודת התופרות בחו"ל מאפשרת לנו להעסיק בארץ אלפי מעצבים ואנשי מקצוע בשכר טוב. אם לא היה מפעל במצרים, הייתי צריך מפעל נוסף בסין. אני מעדיף לעבוד במצרים ולחזק את השלום".

החוק אוסר על ישראלים לעשות עסקים במדינות אויב - סוריה, לבנון, ערב הסעודית, תימן ואיראן. זאת, למעט ייצוא תפוחים לסוריה ומכירה של ציוד ביטחוני וטכנולוגי בעיראק במסגרת היתרים ממשלתיים מיוחדים. בפועל, קיימים עסקים ישראליים חשאיים גם בערב הסעודית. 

החוק הישראלי מתיר עסקים בתוניס, אבל החוק התוניסאי אוסר אותה והם מתבצעים בשקט. הייצוא לתוניס - כימיקלים וציוד תקשורת - הסתכם אשתקד ב-101 אלף דולר, והייבוא, בעיקר שמנים, הסתכם בכ-2 מיליון דולר.

העסקים במרוקו ובנסיכויות המפרץ מותרים לשני הצדדים. לפי מכון הייצוא, ייצאה ישראל אשתקד למרוקו בכ-13.4 מיליון דולר, בעיקר כימיקלים ומכונות, וייבאה סחורות, בעיקר בגדים ומזון, בכ-5.1 מיליון דולר. לפי נתוני התעשיינים, הסתכם אשתקד הייצוא לאיחוד האמירויות הערביות בכ-11.4 מיליון דולר והייבוא בכ-4.1 מיליון, הייצוא לקטאר בכמיליון דולר, והייבוא מקטאר בכ-1.9 מיליון.

"החרם הערבי טוב לכלכלת ישראל"

"ישראלים מנהלים מסחר סמוי במסווה או באמצעות צדדים שלישיים ברוב מדינות ערב", אומר ל-ynet גיל פיילר, מנכ"ל חברת אינפופרוד למידע עסקי על העולם הערבי. "אני מאמין שזה מסתכם 300 או 400 מיליון דולר. יחד עם המסחר הרשמי שמסתכם בכ-900 מיליון, והגז המצרי, מדובר בקשרים עסקיים של פחות משני מיליארד דולר עם כל מדינות ערב ביחד. נורא מעט. חלק קטנטן מהכלכלה שלנו וחלק זעיר משלהם".  

"המסחר עם טורקיה לבדה הסתכם בשנה שעברה ביותר מ-3 מיליארד דולר, זאת אומרת, 80 מיליון טורקים סחרו אתנו יותר מ-350 מיליון ערבים. הרשות הפלסטינית הקטנטנה קונה מאתנו ב-2.5 מיליארד לשנה, יותר מכל מדינות ערב, ומוכרת ב-300 מיליון. המסחר עם מדינות ערב מתגמד ליד המסחר עם הודו, סין, רוסיה, אירופה, ארה"ב. אנחנו לא סופרים אותם והם לא סופרים אותנו".

מדוע?

"במדינות העניות, כמו מצרים, יש כוח קנייה קטן. אנחנו כלכלה של מוצרים טכנולוגיים. מה נמכור לבנאדם שמשתכר 200 דולר לחודש? בסעודיה ובמפרץ יש הרבה כסף, אבל גם הם לא קונים סחורה ישראלית. פעם הם לא סחרו איתנו בכלל בגלל החרם, ואחר כך הם התרגלו לחיים בלעדינו ואנחנו התרגלנו לחיים בלעדיהם. בסופרמרקטים בכוויית ודובאי אפשר למצוא הכל, כולל שוקולדים וגבינות מאירופה שלא מגיעים לארץ. השוק שלהם רווי ואין לנו מה לחדש להם. היה הגיוני שנפתח פרוייקטים משותפים, אבל הם לא רוצים".

לדברי פיילר, "החרם הערבי הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לכלכלה הישראלית. מהרגע שהשווקים הקרובים נחסמו, היינו חייבים להתאים את עצמנו לסטנדרטים של אירופה ואמריקה ולהפוך ליצרני טכנולוגיה מתקדמת, וזה העלה מאוד את רמת החיים בארץ". 

"במפרץ מעדיפים יהודים על ערבים ישראלים"

שאדי בחוס, אנליסט ערבי-ישראלי בבתי השקעות המסקר, בין השאר, את השווקים הערביים, מוסיף כי "לטייקונים מכפר שמריהו אין בעיה לעשות עסקים בעולם הערבי. הסחורה נמכרת במסווה וחלק מהלקוחות לא יודעים מאיפה היא, אבל הטייקונים עצמם מזדהים כישראלים בגלוי. אבל לבעל עסק קטן או בינוני קשה לעבוד שם. צריך להסתובב בדרכון זר ולהצניע את הזהות. הלקוחות יודעים שיש בארץ סחורה איכותית אבל חוששים. הם אומרים לעצמם: 'אם ידעו שהמוצר ישראלי, הוא יפגע בשם הטוב של כל האימפריה המסחרית שלי'. יש רגשות אלימים שפוגעים במסחר".

כיצד מתייחסים שם לאנשי עסקים ערבים ישראלים?

"עוד יותר גרוע מליהודים. היהודים נתפסים שם כאנשים עוינים, אבל מוכשרים. אותנו הם לא יודעים איך לאכול".

יזם יהודי, כנראה ציוני ואולי מזלזל בערבים, מתקבל פחות גרוע מיזם ערבי שמגדיר את עצמו כפלסטיני ואולי מתנגד לקיום מדינת ישראל?

"נכון. אנחנו נקראים 'ערביי 48', ונחשבים לסוג של בוגדים ולא לפלסטינים אותנטיים. אם אני אפתח סטארט-אפ ואנסה למכור אותו בקטאר, הסיכוי שלי למכור הוא 0.5%. אם אתה תתנהל נכון, תגיע בדרכון זר ולא תנופף בישראליות שלך בפומבי, הסיכוי שלך כפול, נניח 1%, ואם אתה טייקון יהודי - יש לך סיכוי של 50%".

"מצרים דמוקרטית? העסקים יגדלו פי 10"

מה יקרה לקשרים הרופפים הללו בעתיד? "אם האנארכיה הקיימת תימשך הרבה זמן, כמובן שהעסקים ייפגעו, לא רק עסקים של ישראלים, וכך גם אם תהיה איסלאמיזציה", מעריך פיילר, "אבל אם העולם הערבי יהפוך לדמוקרטי - וזאת אפשרות - העסקים יפרחו. העסקים בין ישראל למצרים, תוניס, הנסיכויות וערב הסעודית יכולים לגדול בתנאי דמוקרטיה פי 10".

אומרים לנו שחוסני מובראק שיתף איתנו פעולה וכעת האופוזיציה המצרית נגדנו וכבר מדברת על ביטול עסקת הגז.

"בתנאי דמוקרטיה כל העמדות והנורמות ישתנו. הדג מסריח מהראש: המנהיגים הערבים, גם אלה שחתומים על הסכמי שלום, מעודדים חרם 'עממי' על ישראל. הם מסיתים נגדנו - ובינתיים עושים איתנו בשקט עסקים שמניבים רווח אישי להם ולמקורביהם, שמגבירים את השנאה עוד יותר. המדינה היחידה שהיחסים איתה יישארו גרועים גם בתנאי דמוקרטיה היא ירדן, כי יש שם הרבה פלסטינים והסכסוך עם ישראל הוא בנפשם".

אתה לא מדבר מהרהורי לבך?

"ממש לא. אני מדבר כמי שצורך תקשורת ערבית, הסתובב בעולם הערבי ודיבר עם אנשים פשוטים בשפתם. הערבים מעריצים אותנו. הם נותנים לנו קרדיט עוד יותר ממה שמגיע לנו, חושבים שאנחנו עם של גאונים. הם מתים להיות איתנו ביחסים נורמליים ולעשות עסקים". 

כיכר הפנינה, בחריין: יש כסף, מותר לעשות עסקים עם ישראל - וכמעט אין עסקים

גם לאוטמן אופטימי ביחס לעתיד העסקים. "אני לא 'קונה' את קונה תסריטי האימים", הוא אומר. "כמובן שאם הבלגן הקיים יימשך זה פוגע בעסקים, אבל ברגע שהמצב יתייצב, אז כל משטר יבין שהקשר עם המערב חשוב לו והקשר עם ישראל הוא חלק מזה. ואם תהיה דמוקרטיה יציבה - העסקים יתחזקו, כולל עסקים עם ישראל, כי דמוקרטיה משמעותה שוק חופשי, פחות בירוקרטיה ופרוטקציוניזם ויותר שקיפות.

"הצעיר המצרי הממוצע ממש לא מתעניין בפוליטיקה וביחסים עם ישראלץ. כמו צעיר ישראלי, הוא מתעניין בחיי היום-יום, רוצה לצאת עם בחורה או להתחתן, לקנות בית, להאכיל ולחנך את הילדים שלו, רוצה כסף ועבודה. משטר דמוקרטי ידאג לו ויקדם עסקים".

לפלסטינים בירדן יש קרובים בשטחים והסכסוך נוגע להם אישית. בדמוקרטית יהיה להם כוח פוליטי. הם יסכימו לעסקים עם ישראל?

"הרשות הפלסטינית עצמה עושה איתנו עסקים, אז למה שירדן לא תעשה?"

ואם המוסלמים הקיצונים יעלו לשלטון?

"אני לא מאמין ששום משטר, גם האיסלמיסטים, לא יסגור מפעלים שמספקים אלפי מקומות עבודה. התחושה שלי היא שהם בכלל לא יפגעו בעסקים".

"הציבור הערבי מתנגד לעסקים עם ישראל"

הכלכלן מטאנס שחאדה, חוקר במרכז הערבי-ישראלי מדה-אל-כרמל למחקרים חברתיים, מתקשה להאמין בתחזית האופטימית. "אם וכאשר תהיה במצרים, ערב הסעודית או כל מדינה ערבית אחרת דמוקרטיה, הקשרים הכלכליים עם ישראל ייפגעו", אומר שחאדה. "בציבור הערבי יש ביקורת על כל העסקים עם המערב, בשל ההטבות שניתנו ליזמים הזרים על חשבון הציבור המקומי.

"ההתנגדות לעסקאות עם ישראל עזה עוד יותר והאליטה השלטונית חתמה עליהם בניגוד לעמדת הציבור הרחב. שלטון דמוקרטי יהיה קשוב לציבור ויפעל בהתאם לרצונו. עסקת הגז תבוטל, ההטבות למפעלים זרים יצומצמו והפעילות שלהם תיחלש, והתייירות תיפגע כי ישראלים יחששו להגיע".

אתה בעצם אומר שבמדינות ערב לא תהיה דמוקרטיה ליברלית מתוקנת שתעודד כל פעילות עסקית לגיטימית, אלא משטרים פופוליסטים, שייסחפו אחרי רגשות עממיים של שנאת זרים ואנטישמיות ויבריחו משקיעים, בעיקר ישראלים.

"ישראל לא שנואה מתוך אנטישמיות, אלא בגלל שהיא נתפסת, בצדק, כמדינת כיבוש".

המשטרים הערביים מדכאים את העם של עצמם, והעם יפסיק עסקים עם ישראל בגלל הפלסטינים?! אתה לא מדבר מהרהורי לבך כערבי ישראלי, שרוצה שהעולם הערבי יתעורר למענו?

"ממש לא. אני מדבר מתוך חשיפה לתקשורת ערבית והמון שיחות עם אנשים בארצות ערב. זה מה שהם חושבים".

גם בחוס מתקשה להאמין שהגבלות המסחר ייעלמו - אף שגישתו לעניין שונה מזו של שחאדה. "אני בעד קשרים עסקיים בין ישראל לעולם הערבי ונגד חרמות ומחסומים", הוא אומר. "אני מייחל לזמנים שבהם אנשי עסקים ישראלים, יהודים וערבים, ישבו בטבעיות עם ירדנים וסעודים וידברו על עסקים ועל חיי היום-יום בלי פוליטיקה ובלי שצלה של הפוליטיקה יעיב על השיחה. שאתה תוכל להשתתף בתערוכה בכוויית ולא תחשוש שישימו לב שיש לך שם יהודי כמו 'גולדשטיין'. אבל לצערי הרב, עד שתיפתר הבעיה הפלסטינית - לא נראה לי שזה יקרה".

• לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות