מדינת הלכה - לכל הדתות

בוועדת חוקה חוק ומשפט התקיים השבוע דיון בהצעת חוק שכבר עברה קריאה ראשונה: "הצעת חוק בתי דין דתיים (יחידות סיוע), התשע"א - 2010". הצעת החוק באה להקים יחידות סיוע כאלה גם בבתי הדין הדתיים: הרבניים, השרעים, הדרוזים ובתי הדין של העדות הנוצריות.

נראה שבכל רגע נתון אנחנו עשויים לגלוש מבלי משים למדינת הלכה. בהצעת החוק הממשלתית נאמר באחד הסעיפים כי: "עובדי יחידות

הסיוע יהיו עובדי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, והם יהיו כפופים בכל הנוגע לנוהלי עבודתם בבית הדין הדתי, להנחיות מנהל בית הדין שבו פועלת יחידת הסיוע..."

מה זאת אומרת - כפופים להנחיות מנהל בית הדין בכל הנוגע לנוהלי עבודה? האם מנהל בית הדין יהיה רשאי לקבוע שהעובדות הסוציאליות הכפופות לו, יצטרכו להגיע לעבודה עם כיסוי ראש? ואולי הכוונה שהוא יוכל לקבוע שהעובדות הסוציאליות יצטרכו להיות דתיות. ואולי העובדות הסוציאליות יצטרכו בכלל להיות עובדים סוציאלים. והאם יהיה מנהל בית הדין רשאי לבדוק אם העובדת הסוציאלית היא יהודיה, ולקבלה רק אחרי שעברה בירור יהדות?!

רווחה לגברים

זה עוד כלום לעומת הסעיף הבא, בו נאמר כי: "עובד הסיוע לא יפעל בעבודתו בניגוד לעקרונות הדין הדתי של בית הדין הדתי, אשר לידו מצויה יחידת הסיוע". ולהדגשה נאמר בסעיף הבא כי: "לא יועסק אדם כעובד יחידת סיוע, אלא אם כן התחייב כי יפעל בעבודתו בהתאם להנחיות הנוגעות לנוהלי העבודה... וכי לא יפעל בניגוד לעקרונות הדין הדתי של בית הדין הדתי..."

הדברים ברורים למדי. העובדים הסוציאלים, הפסיכולוגים ומומחי האבחון יונחו לזנוח את טובת הילדים, או את עקרונות המקצוע - ולפעול על פי עקרונות דתיים! ברור. שהרי אם אישה בגדה בבעלה, ועל פי דין תורה היא אסורה לו - כדאי מאוד שהעובדת הסוציאלית, שתונחה שלא לפעול בניגוד לדין הדתי, תייעץ לצדדים להיפרד למרות רצונם להישאר יחד. אולי אפילו תדווח על כך לבית הדין, על מנת שניתן יהיה לאסור אותה על בעלה, ואולי אף להפסידה חלק מן הרכוש.

על פי הצעת החוק, "רשאי בית דין דתי להורות ליחידת הסיוע לחקור ולהגיש חוות דעת בכתב". מצוין. עדיף לבית הדין הרבני לפנות לעובד הסוציאלי הדתי הכפוף לו, אשר הונחה שלא לפעול בניגוד לעקרונות הדתיים, על מנת לחקור ולברר מיהו הצד הדתי יותר מבין ההורים, ולהמליץ, בהתאם להנחיות בית הדין הדתי, שהצד הדתי יותר יזכה במשמורת. מה רע?

ניצני השלום

מה שיפה הוא כי היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, עושה כאן יד אחת עם מנכ"ל בתי הדין השרעיים. כמה יפה לראות את השלום באופק! גם בתי הדין הרבניים וגם בתי הדין השרעיים מוכנים לוותר על מקצועיותם של עובדי הרווחה, לטובת כפיפותם לדין הדתי. הקאדי, למשל, העלה את הבעיה שאם העובדת הסוציאלית יושבת עם הבעל והאישה, והבעל קופץ ואומר שלוש פעמים "מגורשת, מגורשת, מגורשת" - היא צריכה לדעת את ההשלכות על הדין הדתי. לכן, טען הקאדי, לא יעלה על הדעת שיעבדו בבתי הדין השרעיים עובדות רווחה שאינן מכירות את הדין הדתי, וכפופות לו.

כל זה מזכיר לי שהייתי פעם במפגש בין-דתי, בו נכחו מספר גדול של רבנים, קאדים ואנשי דת בכירים אחרים. נושא השיחה היה

"מעמדן של נשים". המפגש היה של גברים, ונשים נכחו שם רק מתוקף היותן בנות הזוג של אנשי הדת. הקאדי הסביר על מעמדן הנפלא של נשים בדין המוסלמי, ונשאל לגבי עדות של נשים בבית הדין השרעי, שהרי ידוע שעדות של אישה שווה פחות מעדותו של גבר.

בניסיון למצוא את המכנה המשותף לכולם, סיפר הקאדי בבדיחות על ההתמודדות שלו מול בית המשפט האזרחי. "בכל פעם שאני מבטל עדות של אישה - היא פונה לבג"צ והדיון חוזר אלי. אבל אני מצפצף ופוסק שוב כפי שפסקתי בהתחלה". כולם צחקו, ואחד מן הרבנים צעק: "אצלנו זה בדיוק אותו דבר". כמה טוב, חשבתי, שיש לכל הגברים הללו משהו משותף - לדכא נשים, ולפעול בניגוד לעקרונות הצדק והשוויון הנאורים.

ולעניינינו - לאורך הדיון כולו הבין יו"ר הוועדה, ח"כ דודו רותם, את העניין, והודיע שאינו מוכן להעביר כך את הצעת החוק לקריאה שנייה, ללא שייעשו בו התיקונים הדרושים. עוד לא אפסה התקווה.