אמנות הפלת כלבי הים
הלוויתנים הקטלנים באנטארקטיקה פיתחו שיטת ציד מתוחכמת שעוברת מדור לדור ומצליחים להעיף בכוחות משותפים כלבי ים ממשטחי קרח מבודדים למים, שם ממתינים הטורפים הרעבים. פרק נוסף מתוך ספר הטבע החדש, "חיים מופלאים", של ה-BBC
לווייתנים קטלנים הם באמת חיות גלובליות: אף יונק אחר אינו מצוי במקומות חיות אוקייניים רבים יותר. הם גם מהנבונים ומהמתוחכמים בציידים - הם אקלקטיים בשיטות הציד, כפי שהם אקלקטיים בבחירת אזורי הציד. בחורף אנטראקטיקה אינה מקום לבעלי חיים.
בחצי האי האנטארקטי קרחונים לבנים בוהקים משתפלים בין פסגות נישאות של הרים עטורי קרח ופוגשים בים הקפוא, ואפילו בספטמבר קרח הים שומר על אחיזתו במפרצים ובלשונות הים. אבל עם התקדמות האביב אפשר להרגיש בהשפעת השמש.
הקרח מתחיל להישבר לחלקים הולכים וקטנים, ושוב, קרחונים מתחילים לנדוד. חצי האי נפתח בהדרגה, והפינגווינים, הלווייתנים וכלבי הים חודרים למימי המפרצים השלווים בחיפוש אחר מזון ומחסה. בנוף זה של יופי נשגב וקור עז, הלווייתנים הקטלנים הם טורפי העל.
ציידים של כלבי ים משייטים. עורם אפרפר יותר מזה של לוויתנים קטלנים אחרים והכתמים הלבנים שלהם מצהיבים בגלל אצות צורניות (אצות מיקרוסקופיות) שחיות בים שבו הם צדים (צילום: Steven Kazlowski - Sea pics.com)
שלושה טיפוסים שלהם מצויים שם: אחד מהם ניזון בעיקר מלווייתנים, במיוחד לווייתן גוץ; השני מתמחה בדגים; והשלישי מעדיף כלבי ים. המראה של קבוצה אחרונה זו אפור במקום שחור, עם כתמים לבנים כתמתמים בגלל שכבה של צורניות (סוג של פיטופלנקטון). לקטלנים אלה יש גם כתם גדול הנמשך במקביל לגוף.
בחצי האי האנטארקטי יש כלבי ים בשפע, החל בדובי ים ובכלבי ים וֶדל וכלה בהידרורגות נמריות ובלובודון הסרטנים, הנפוץ מכול. לובדוני סרטנים נוהגים גם להתקבץ על קרח הים. אף שהם חיים רק בחוג הקוטב הדרומי, הם כלבי הים הנפוצים בעולם, ובאביב, לפחות 14 מיליון מהם עולים מהמים כדי להמליט. הם מספקים מקור מזון להידרדורגות נמריות כמו גם ללוייתנים קטלנים. כולם נחים על הקרח, וכשהקרח נשבר, אפשר לראות אותם לבדם או בקבוצות גדולות מנמנמים על משטחי הקרח הצפים הנסחפים.
כמובן, הנמנום שלהם אינו רציף, מאחר שהם יודעים שהם אינם בטוחים לגמרי. וכשהאביב מתחלף בקיץ, ומשטחי הקרח נעשים קטנים, דקים ויציבים פחות, הסכנה גוברת. רסס מים וסנפירים כהים גדולים הפורצים את פני הים מזהירים מפני להקת קטלנים שעוברת בערוצים החופשיים מקרח. מדי פעם בפעם אחד מהם מוציא את ראשו מהמים ומחפש כלבי ים נחים.
כשהלהקה תזהה כלב ים על משטח קרח קטן דיו, היא תתחיל בהטייתו. אם משטח הקרח גדול מכדי להטותו - נאמר, 20 מטרים קוטרו - הלווייתנים מתחילים בשורה של תמרונים כדי להקטין אותו. שניים מהם או יותר ישחו במהירות לעבר משטח הקרח ממרחק מה ויצללו מול שפת הקרח, מה שיוצר גל ששוטף את המשטח. שיטה זו עשויה לשטוף את כלב הים ממשטח הקרח למים, אך מטרתה לשבור את הקרח לחלקים קטנים יותר, לחשוף את כלב הים במידה רבה יותר ולהקל על הפלתו.
הציד בעיצומו. לאחר ששני לוויתנים קטלנים הוציאו את ראשם מהמים כדי לקבוע את מידת הקלות שבהשגת הארוחה ויכצד להפיל אותה למים. אחרי שהעריכו את גודלו של משטח הקרח, הקטלנים בוחרית בשיטת ציד מתואמת. הם שוחים במנה על צדם ואז עוברים מתחת לקרח, יוצרים גל שמטה את השמטח ושוטף מעליו את כלב הים(צילום: Ingrid Visser - Seapics.com)
הלווייתנים מרחיקים את שברי הקרח מהמשטח באמצעות הפרחת בועות ובאמצעות צלילה שיוצרת מערבולות במים. אם קרח שבור עדיין מקיף את כלב הים המכותר, הלווייתנים עשויים אפילו להשתמש בחרטומם כדי להרחיק את המשטח למים נקיים מקרח.
בשלב זה כלב הים נמצא בלחץ גדול - הוא ככל הנראה סובל מנשימת יתר וחושק את מלתעותיו. אבל אין דבר שהוא יכול לעשות. כניסה למים משולה להתאבדות, ולכן הוא נצמד לקרח. התמרון האחרון של הציידים משתנה מלהקה ללהקה ובהתאם למצב משטח הקרח או הים, אך כשקוטר המשטח קטן מ־5 מטרים ואפשר להפוך אותו, חלק מהלווייתנים ישחו במהירות לעברו על צדם. כשהם יגיעו לשפת המשטח, הם יצללו מתחתיו וכשיגיעו לצדו השני יסתובבו פתאום ויחכו מתחת לפני המים (משערים שהלווייתנים שוחים על צדם כדי שיוכלו להתקרב למשטח הקרח ולעבור מתחתיו מבלי לפגוע בסנפירי הגב שלהם).
(צילום: Ingrid Visser - Seapics.com)
כלב הים חסר אונים. תחילה משטח הקרח נוטה לעבר השפל בחזית הגל שיוצרים הלווייתנים הקרבים. אז הוא מתרומם ונוטה לצד השני כשהגל מרים אותו. שיא הגל הנשבר שוטף את כלב הים מהמשטח ישירות על הלווייתנים הממתינים.
רק לעתים נדירות מותו של כלב הים מהיר וחלק. ברוב המקרים אחד הקטלנים יתפוס את כלב הים, ישחה זמן מה כשהוא בפיו ואז ישחרר אותו כמה פעמים, עד שאחד הלווייתנים יהרוג אותו לבסוף. הלווייתנים עשויים אפילו להניח את כלב הים בחזרה על משטח קרח ואז להפיל אותו שוב. ככל הנראה הדבר נעשה כדי להתאמן בהפיכת המשטח כמו גם כדי ללמד את הלווייתנים הצעירים בלהקה לצוד.
לפעמים כלב הים מצליח לברוח, לעלות שוב על משטח קרח ולהינצל, אם כי לא בטוח שיצליח לשרוד את הפציעות הפנימיות שנגרמו לו בזמן הציד. כלבי ים יכולים גם להתגונן בעזרת גושי קרח. בתקרית מתועדת אחת, לא הצליחה להקת לווייתנים לתפוס כלב ים ששחה במעגלים מסביב לגוש קרח.
(צילום: Ingrid Visser - Seapics.com)
אחרי 40 דקות של מרדף מתמשך ואלים, שבמהלכו התקרבו לקרח אך לא ממש נגעו בו, ויתרו הקטלנים והותירו את כלב הים המותש להתחבא מאחורי הקרח. ציד המצריך שיתוף פעולה שכזה נדיר בקרב בעלי החיים.
חברי משפחת הדולפיניים, שהקטלנים הם הגדולים בהם, מפגינים את שיטות הציד המתוחכמות ביותר, ונראה שהם מסוגלים להנציח את האסטרטגיות שלהם - שמשתנות מאזור לאזור - ולהעביר את הידע מדור לדור. מדענים מכנים זאת "שיטת ציד המועברת בתרבות", וזו עדות נוספת למידת התבונה של הלווייתנים הקטלנים.
בפרק הבא: שיטות הפיצוח המיוחדות של קופי הקפוצ'ינים בברזיל
מתוך הספר "חיים מופלאים - מאבק ההישרדות המרתק של הטבע", עפ"י סדרת הטלוויזיה של ה-BBC (כנרת - בית הוצאה לאור)
בפרקים הקודמים:
- סכנה עם שיניים: מי אורב לפינגווינים במים?
- הגודל כן קובע: חיפושיות עם לסתות ענק בצ'ילה
- לרוץ מהר: חבורת ברדלסים במרדף אחרי יענים
- זהירות, דייגים מעופפים בחשיכה
לפנייה לכתב/ת 
