הסכם תיווך תקף גם אם נחתם לאחר המכירה?
מתווך תבע בעלי נכס שלטענתו הסכימו לשלם לו שכר טרחה שיעמוד על ההפרש בין הסכום שדרשו לבין הסכום שיצליח להשיג עבור הדירה - ולאחר מכן התחמקו מתשלום. הם מצדם טענו כי ההסכם נחתם תחת איומים ולכן אין לו תוקף. ומה קבעה השופטת?
התובע, מתווך במקצועו, טען כי הציע את שירותיו לבעלי דירה בבת ים אשר ביקשו למכור את דירתם. לטענתו, במסגרת הפגישה שהתקיימה בין הצדדים, אמר לו בעל הדירה כי הוא דורש 570 אלף שקל עבור הדירה, והם סיכמו בעל פה כי שכר טירחת התובע יעמוד על ההפרש בין סכום זה לבין הסכום אשר יצליח הוא להשיג עבור הדירה.
לטענת התובע, הוא היה מודע לבעייתיות שבהסכמה בעל פה, אך הסכים לכך היות שבעלי הדירה עשו עליו רושם טוב.
התובע טען, כי הצליח למצוא קונה לדירה תמורת 600 אלף שקל, אך לאחר החתימה על ההסכם למכירת הדירה, נעלמו בעלי הדירה ולא שילמו את שכר הטירחה המוסכם.
לא ראו את ההסכם לפני החתימה
לטענתו, רק לאחר שפנה אליהם מספר פעמים, הסכימו להיפגש עימו, ולאחר דין ודברים, סוכם בין הצדדים כי הם ישלמו לו 22,500 שקלים במעמד ביצוע התשלום האחרון בגין הדירה, והסכמה זו אף הועלתה על הכתב, אך למרות זאת, בהגיע המועד - סירבו בעלי הדירה לשלם את הסכום המוסכם.
בתביעה שהגיש לביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב דרש המתווך 34,800 שקלים - סכום שכר הטירחה כפי שהוסכם מלכתחילה, ולחילופין דרש את הסכום עליו סוכם בכתב.
בעלי הדירה טענו, כי הם דרשו מלכתחילה 650 אלף שקל בגין הדירה, אך התובע שיכנע אותם כי המחיר אינו ראלי ומשכך החליטו לדרוש 577,500 שקלים בלבד, כשלטענתם מעולם לא הסכימו לשלם לו את כל ההפרש בין המחיר הנדרש לבין המחיר שיקבלו, ואף מעולם לא הסכימו לשלם לו דמי תיווך כלל, שכן סוכם כי הקונה הוא שיישא בדמי התיווך.
עוד טענו, כי התובע הודיע להם כי מצא קונה לדירה, אולם, לא הודיע להם מה המחיר שסוכם, והם כלל לא ראו את ההסכם עצמו לפני מועד החתימה.
לטענתם, לאחר החתימה על ההסכם, דרש מהם התובע עמלת תיווך, כשהוא מאיים עליהם כי אם לא ישלמו לו, הוא "יפוצץ את העיסקה", ולכן הם הסכימו לחתום על התחייבות לתשלום דמי תיווך של 22,500 שקל, אך הואיל והסכמתם הושגה בכפייה ואיומים, אין לה כל תוקף.
ההסכם תקף למרות החתימה המאוחרת
השופטת לימור ביבי-ממן קיבלה את התביעה באופן חלקי. נקבע, כי התובע הוכיח את טענתו לפיה בעלי הדירה אכן הסכימו כי שכר טירחתו יעמוד על ההפרש בין הסכום הנדרש לבין סכום המכירה בפועל, ומאידך, דחתה השופטת את טענת בעלי הדירה לפיה חתימתם על ההסכם לאחר המכירה הושגה בכפייה ואיומים.
השופטת קבעה, כי אמנם ניתן ללמוד מהחוק כי יש לחתום על הסכם התיווך טרם ההתקשרות החוזית למכירת הדירה, אך בנסיבות המקרה, יש ליתן תוקף להסכם הכתוב למרות החתימה המאוחרת.
זאת, כיוון שהחתימה המאוחרת מגלמת למעשה הסכמה קודמת, ולאור מגמת הפסיקה של הקלה בדרישת הכתב לגבי עסקאות מסוג זה, בשילוב הדרישה הכוללת להתנהלות בתום לב.
עם זאת, נקבע כי בהתחשב בדרישת החוק כי הסכם תיווך יועלה על הכתב, הרי שהתובע זכאי לתשלום העמלה רק בהתאם למסמך הכתוב.
בנוסף, נפסק כי קביעת שכר הטרחה כהפרש בין סכום העסקה בפועל לסכום המבוקש הופכת את המתווך לבעל ענין אישי בעיסקה - דבר האסור על פי החוק, אך מאחר וזו היתה מהות ההסכמה בין הצדדים, ובסופו של דבר, הסכמה זו אף הועלתה על הכתב, הרי שהיא תקפה, והתובע זכאי לעמלה המוסכמת.
לפיכך, חויבו בעלי הדירה לשלם לתובע 26,100 שקלים - 22,500 ש"ח בתוספת מע"מ. לפנים משורת הדין לא חויבו בעלי הדירה בתשלום הוצאות משפט.
לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
