העולם מתקדם - העגינות לעולם נשארת?
"איך שלא נסתכל על זה - תופעת העגינות היא תופעה רבת שנים. קשה לקלוט שעדיין לא נמצא לזה פתרון סביר. אני מסרבת להאמין שעם ישראל עד כדי כך אינו מעוניין לפתור את הבעיה"
"זה כשנתיים עזבני בעלי עם שני בניי בעירום ובחוסר כל. ואלה סימניו: שמו ברוך דוד בר' יוסף הלל צעלינקער, עיר מולדתו סאקאלאוו, שנותיו כ"ד, קומתו ממוצעת, שערותיו שחורות, גם יש לו חריץ תחת חוטמו. כל אשר לו ידיעה ממנו, ייטיב חסדו להודיע להרב הגאון שרגא פייבל סארנא ושכרו יהיה מאת אלוהי הגמולות. דברי האישה העלובה מינדיל בר' מתתיהו רויזין".
זוהי מודעה שפורסמה באחד מן העיתונים העבריים מסוף המאה ה-19 באירופה. עשרות או מאות מודעות מסוג זה התפרסמו בעיתונים היהודיים, והדבר מעיד על כך שנשים רבות חיפשו אחר בעלים שנעלמו, מתוך הבנה גמורה כי הן תלויות ברצונו הטוב של הבעל לתת להן גט, ולשחררן מן הכלא של הנישואין. היטב הבינו נשים אלה שהן עגונות ואומללות.
טעימה מן המודעות האלה מובאת בספרה המרתק של עדי שרון "באשערט". הספר הוא
רומן על חייה של שרה פייגה מיינקין (דמות אמיתית), נערה משכילה, בת למשפחת רבנים מפורסמת, ואחת הסופרות העבריות הבודדות במאה ה-19.
שרה פייגה מתאהבת ונישאת לגבר אשר משאיר אותה בהריון ונעלם. בחיפושים אחריו מתברר לשרה פייגה כי הוא למעשה נשוי ובעל משפחה אחרת. הניסיון של שרה פייגה לאתר את בעלה, ולהוציא ממנו גט הוא מרתק ומסעיר.
שרון תתארח בפסטיבל "נשים ודת", שמתקיים השבוע בימי שלישי ורביעי בסינמטק לרגל יום העגונה ויום האישה הבינלאומי ביוזמת ארגון "מבוי סתום". בפסטיבל יוקרנו סרטים ויתקיימו דיונים סביב נושאים בוערים כמו: הסכמי קדם נישואין (בשיתוף עם קואליציית עיקר), הקמת בתי דין פרטיים, פמיניזם דתי מזרחי וטבילת נשים לגיור.
למען העגינות
אני כמעט מסרבת להאמין שבעיית העגינות עמן מתמודדות נשים רבות היום, היא בעיה עמה התמודדו נשים דורות על גבי דורות. הגורמים משתנים – אך העגינות נשארת.
לפעמים מדובר בגורמים חובקי עולם: הגירה גדולה של עמים מארץ לארץ ומלחמות גדולות המביאות לידי פרידה ואובדן. לפעמים מדובר בהתרחשויות טראגיות מקומיות: כפר עציון נופל ומפיל חללים רבים בלתי מזוהים, צוללת דקר נעלמת בים, מגדלי התאומים נופלים וגברים יהודים מוצאים שם את מותם. לפעמים מדובר בסיפורים
האישיים הרגילים: סתם מחלות קשות וסתם תאונות דרכים, המשאירים את האדם במצב בלתי הפיך של מוות קליני. ונוסיף לזה את הסחיטה, הנקמנות והטירוף של בעלים שהם חיים ובריאים, אך אינם מוכנים לשחרר את האישה.
איך שלא נסתכל על זה - תופעת העגינות היא תופעה רבת שנים ודורות. קשה לקלוט שעדיין לא נמצא לזה פתרון סביר. אני מסרבת להאמין שעם ישראל עד כדי כך אינו מעוניין לפתור את הבעיה, כאשר הפתרונות מונחים לפתחינו. יש להינשא בנוסח של קידושין המתנים את הקידושין בהסכמת בית הדין. במידה והבעל נעלם/ ברח/ השתגע וכיוצא בזה – בית הדין יוכל להצהיר על בטלות הנישואין למפרע. בית הדין לא יסכים לזה? יש להקיםבתי דין פרטיים.
- רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית העובדת ב"מרכז צדק לנשים"
לפנייה לכתב/ת 
