ערביה, צעירה וסמנכ"ל חברת הייטק - זה אפשרי
הגעתי למעוז הישראליות, לדרגה בכירה בחברת היי טק. התמודדתי עם סביבה ששואלת כל הזמן "מתי תתחתני?" ועם שיטת 'חבר מביא חבר'. בעלי, עובד פחות בכיר בחברה, רק מעודד אותי. הגיע הזמן שתבינו - גיוון בתעסוקה זה חיוני
- מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
אני סמנכ"לית בגליל סופטוור, חברת תוכנה מנצרת שמעסיקה יותר ממאה מהנדסי ומהנדסות תוכנה בני כל הדתות: יהודים, מוסלמים ונוצרים. הדרך למעלה לא תמיד הייתה קלה, בטח לא כשאת אשה, ערביה-מוסלמית, צעירה (27) בפריפריה - שפרעם - ובתחום ההיי טק, שהוא, כמובן, תחום גברי.
לכאורה, הנתונים בניסיון להצליח בשוק העבודה הם לא לטובתי. אבל זה רק לכאורה. כי אף פעם לא הסתכלתי על עצמי כאשה בקריירה, אלא כעל אדם בעל יכולות וכשרונות ושאיפה להצלחה. כשמתייחסים להכל מנקודת מבט "נשית" רק מקבעים את הסטריאוטיפ לפיו הגבר מצליח יותר, משכיל יותר או מרוויח יותר. החברה הערבית משתנה והיום היא שוויונית הרבה יותר אבל אחרי תואר ראשון אומרים לך "תתחתני ותביאי ילדים". עדיין לא דוחפים נשים לתפקיד חשוב או לניהול. זה חבל, ולמזלי המקרה שלי שונה - יש לי משפחה תומכת.
"מתי תתחתני?"
אבא שלי הוא שדחף אותי ללימודים ולהצלחה בקריירה, "תעודה זה מתכון להצלחה", הוא עדיין אומר לי. את ההשראה אני לוקחת מאמא שלי, שלמרות שעבדה במשרה מלאה במכללה הצליחה לגדל אותנו על הצד הטוב ביותר. אז נכון שכאשה תמיד תשמעי מסביבתך הקרובה שאלות כמו "מתי תתחתני? מתי תביאי ילדים?" וזה בכלל לא חשוב עד כמה את מצליחה ולאן הגעת - השאלות יצוצו.
לשאלה "מתי תתחתני?" כבר יש לי תשובה. ביוני הקרוב. בעלי לעתיד עובד בחברה ואני בעצם ממונה עליו, אבל אנחנו מצליחים להפריד בין עבודה לחיים הפרטיים. כמו שאין לו בעיה עם זה שאני משתכרת יותר ממנו או בכירה ממנו, גם לא תהיה לו בעיה לחלוק בטיפול בילדים.
הוא אינו חש מאויים, הוא חכם יותר ממני, אחרי הכל הוא בוגר הטכניון, ואף תלוש משכורת לא יפגע בגבריות שלו. כמו אבי, גם הוא כל הזמן מדרבן אותי להצלחה. אפשר לומר שהדבר הכי חשוב שלמדתי עד כה מדרכי הארוכה למעלה הוא - להקיף את עצמך באנשים שיעודדו אותך להתפתח ולא באנשים שרוצים להגביל אותך. אבל הקשיים לא עוצרים שם. אי-תעסוקת נשים ערביות אינה רק עניין של תפישות חברתיות מסורתיות - אלא גם של חסמים במשק הישראלי.
לערבים אין 'חבר מביא חבר'
תעשיית ההייטק בישראל, כמו בארצות אחרות, מבוססת על קשרים. בארץ קשרים אלו נוצרים לעיתים במהלך השירות הצבאי, או בהקשרים חברתיים. המגזר הערבי נפגע משיטת ה'חבר מביא חבר', ובייחוד הנשים הערביות. ללא קשרים גם אם סיימת את לימודיך בהצטיינות - יהיה לך קשה הרבה יותר למצוא עבודה הולמת. וחבל, כי המשק הוא שמפסיד מחוסר ניצול הפוטנציאל של הנשים הערביות.
גם חברות ההיי טק עצמן מפסידות - כיוון שגיוון העובדים תורם ליצירתיות, חדשנות ודינמיות העסק. מגוגל עד מיקרוסופט, מהנדסים הודים משתפים פעולה עם מהנדסות אמריקניות, ומתכנתים ומתכנתות מכל הלאומים עובדים זה עם זו. בישראל זה עדיין חסר. לזה מתווסף הריחוק של מרכזי ההיי טק מהפריפריה הפוגע ביכולת הנשים, שעדיין מצפים מהן להיות אחראיות על הטיפול בילדים, ולפיכך הן אינן יכולות לעבוד במרחק רב ממקום המגורים.
אבל יש דרך להתמודד גם עם החסמים האלו, צריך לא לוותר ולהעז - הן מול החברה והן מול המעסיקים. כשהייתי בת 25 בלבד התמודדתי במכרז מול 7 גברים משכילים ערבים ויהודים למשרה מסויימת. המראיין שאל אותי מה יש לי - אשה ערביה מוסלמית וצעירה - להציע לעומת המתמודדים האחרים. עניתי לו שאני תמיד מצליחה להשיג את מטרותי.
בתום הראיון הוא פנה אלי ושאל האם יש משהו שאני מעוניינת לדעת? עניתי לו שכן, אני רוצה לדעת אם הוא גם יודע לחייך. הוא קרא חוצפנית ואמר לי שהתקבלתי. כנראה שהוא לא ציפה לזה - וזה שבר לו סטריאוטיפ מסויים. עם כל אשה שעושה זאת, הסטריאוטיפ מתפוגג.
מהצד שלי, כמנהלת, אני מנסה לקדם תפיסה שתתרום לחברה בה אני עובדת, ולמשק כולו. וכך גם החברה בה אני עובדת, שמנסה לפתוח את הדלת למהנדסים מהאזור ובמיוחד לנשים. אחרי ששכרנו את המהנדסת הראשונה, הגיעו דרך הקשרים שלה מהנדסות נוספות. כך, מ'חבר מביא חבר', אנו הופכים לקצת יותר 'חברה מביאה חברה'. צריך להבין שהעתיד של תעשיית ההייטק בישראל טמון במתן צ'אנס לנשים ולאנשים מוכשרות ומוכשרים מכל המגזרים - ולשם על חברות ההיי טק לכוון.
הכותבת היא סמנכ"לית חברת ההיי-טק גליל סופטוור , המעסיקה כ-130 מהנדסות ומהנדסים ערבים ויהודים.
לפנייה לכתב/ת 
