הפתרון להתחממות מתחיל במתג החשמל

"גם 2011 שנה יבשה", "ישראל מתייבשת" - כך מזהירים אותנו שלטים בכל רחבי הארץ. המודלים מנבאים שישראל מתחממת ומתייבשת כחלק ממגמה עולמית, והנה לרגל השבוע בו מצויינת שעת כדור הארץ - שוב שרב. באותה מידה יכול היה להיות כאן גל קור גדול, זה לא היה מפתיע אף אחד - לאחרונה התרגלנו להפתעות.

הביטו גם על חדשות האקלים מכל רחבי העולם: ביפן מוכת הצונאמי נאבקים כעת גם בקור ושלג, מזג אוויר סוער חלף השנה על ארה"ב, לפני חודשיים היכו שטפונות באוסטרליה, ובה בעת בצורת חריפה וארוכה מכה באמזונס. בכל יום אנו שומעים על אירוע קיצון אחר, ותוהים - האם האקלים השתגע? תשובת המדע היא שכן, מדובר בשינויי אקלים, והתחזיות שחורות.

הכתבה שפוסמה בעקבות השריפה בכרמל ולפיה "הנגב יגיע לחיפה", עוררה שאלות רבות: כיצד ניתן לחזות את האקלים העתידי כשאיננו יכולים לחזות את מזג אוויר אפילו לעוד שבועיים? מאין הביטחון כי מדובר בשינוי אקלים ולא בתהליך התחממות טבעי? כיצד אנחנו "הקטנים" משפיעים על האקלים? מה הקשר לתרבות הצריכה? ובעצם, מה לאקולוג ולדיבור על שינויים חברתיים, כלכליים, או פוליטיים? אז הנה כמה תשובות.

מודלים לשינוי אקלים

בשונה לגמרי ממודלים לחיזוי מזג האוויר, המודלים האקלימיים מנסים ליצור מיקרוקוסמוס שבו כלולים מירב התהליכים המשפיעים על אקלים כדור-הארץ כולו, על סמך עשרות שנות מחקר אקלימי, וידע פיסיקלי, כימי וביולוגי. בשלב הבא מורצים המודלים מהעבר אל ההווה (לרוב משנת 1900 ועד ימינו), ורק אז ממשיכים לנסות ולחזות שינויים אקלימיים עתידיים.

המעניין הוא, שאם המודלים הללו אינם כוללים את פליטת ה-CO2 מן ה"דלקים המאובנים", הם נכשלים בניבוי שינויי האקלים והטמפרטורה המנובאת נמוכה מדי. תוצאות אלה ועוד רבות אחרות מאמתות את העובדה, ששינויי האקלים כיום לא נובעים רק מתהליך ההתחממות טבעי - שאכן מתרחש גם הוא - אלא הם תוצר של פעילות האדם.

לצד זאת חשוב להבין שהתחממות גלובאלית היא תופעה ממוצעת, שלא סותרת את העובדה שאזורים מסויימים יכולים להתקרר בגלל תופעות מקומיות. כך למשל, זרם הגולף שמסיע מים לאורך האוקייאנוס האטלנטי ממפרץ מקסיקו אל צפון-מערב אירופה, מחמם את האיזור ולמעשה אחראי לכך שאירופה טובה ליישוב אדם. עם המסת קרחוני הקוטב, מים קרים ומתוקים מתנגשים בו ומאטים את מסלולו - מה שגורם לכך שחופה המזרחי של ארה"ב ומערב אירופה מתחממים פחות ואף מתקררים - גם לפי המודלים האקלימיים.

בדומה לזה ובאופן מקומי יותר, החקלאות המושקית וייעור דרום הארץ העלו את כמות המשקעים בצפון הנגב והורידו את הטמפרטורה הממוצעת, כך שקו המדבר בישראל לא נע בניתיים צפונה. אך האם הייעור ימנע התפשטות המדבר צפונה, או שמא יינצחו הבצורות ואירועי הקיצון? זמנים יגידו. בינתיים, שאר הארץ מתחממת.

על מה ולמה אנחנו אחראים?

יש הבדל מהותי בין תהליכים טבעיים לבין אלה הנגרמים בידי אדם. העולם מתקרר ומתחמם מקדמת דנא, ואנו נמצאים בתקופה קרה למדי ובתהליך התחממות טבעי. אבל קצב ההתחממות הנוכחי, המהיר מאוד, קשור אלינו בשלושה מרכיבים עיקריים:

ראשית, שריפת דלקים ששכבו מזה מליוני שנים בקרקע ושליחתם לאטמוספירה תורמת משמעותית ל"אפקט החממה". אולם הנתונים מראים כי אחוז ה-CO2 באטמוספירה נמוך בהרבה מכמויות פליטת הדלקים הנשרפים. הכיצד? כיום ידוע שרוב הפליטה נקלטת באוקיאנוסים. אבל עדיין לא ידוע עד מתי קליטת ה-CO2 תימשך. כשאלו יפסיקו לקלוט - קצב ההתחממות יואץ.

שנית, חלק משמעותי מן ה-CO2 נקלט ביערות, אבל אלו הולכים ונכרתים. עם כל יער שנכרת - מצטמצמת יכולת קליטת הפחמן דו-חמצני על ידי הטבע, ונפלטים אל האטמוספירה גם המאגרים הכלולים בעצים עצמם.

שלישית, זיהום האוויר שאנו פולטים משפיע באופן הפוך דווקא ומשנה את מאזני הקרינה, את מאזני המים באוויר ואת פיזור המשקעים במרחב, ובכך מכניס אלמנטים מורכבים להבנה וניבוי.

כפי שהסביר זאת אחד ממומחי האקלים, ההשפעה המשותפת של פליטת גזי חממה וזיהום אוויר כמוה כנהג בכלי רכב שלוחץ על דוושת הגז ועל הבלמים לחליפין. כלי הרכב יתקדם בקפיצות - אלה אירועי הקיצון שאנו חווים, ואלה מביאים לבעיות הקשות ביותר הקשורות בשינויי האקלים. אירועים אלה פוגעים בנו לא רק במישרין, אלא גם מאיצים את קריסת המערכות הטבעיות ועימן את השירותים שהסביבה מספקת לנו.

כוחה של הכחשה

יש מי שטוענים, כי שינוי האקלים הוא לא יותר מתיאוריה שמאחוריה עומד אינטרס כלכלי. האומנם? חישבו לרגע על המנוע האדיר של תרבות הצריכה. לכל החברות שמכניסות מיליארדים מהקניות שלנו ומזינות מיליונים בפרסומות שמטרתן לעודד אותנו לשלוף את הארנק - יש אינטרס ענק למנוע מאיתנו להפסיק לצרוך. לחברת אקסון לבדה, כך שמעתי, הכנסות מקבילות למדינה החמישית בגודלה בעולם, כך שכל חסכון קטן שלנו בדלק עלול לגרום לאקסון נזקים במיליארדי דולרים.

לשמחתן של חברות אלו, עומד לרשותן כלי מצויין כנגד המדע: הנטייה הטבעית שלנו להכחשה. כבני אדם אנחנו לא רוצים להאמין באסונות גדולים, לא כל שכן אסונות לא-בטוחים, בוודאי שלא אסונות שאנחנו אחראים להם, ובטח ובטח שלא אסונות שמניעתם תדרוש מאיתנו חלילה לשנות הרגלים. כיוון שכך, כל מה שנדרש כדי לשלול את "תיאוריית" שינוי האקלים הוא למצוא "אי וודאות" - וזה לא קשה, מאחר וקיימים גורמים רבים שלגביהם קיימת אי-וודאות.

צריך להודות: מדעי האטמוספירה אינם יכולים לספק תשובות של 100% וקיים ויכוח מדעי לגבי מקורות שונים של אי-וודאות ובעיקר לגבי קצבי ההתחממות הצפויים. אבל הסטת הוויכוח מהמדע אל הפוליטיקה וקבלת ההחלטות הוא בעייתי, ולשם ההסבר - השחק משחק קטן בהסתברויות.

בואו נניח שהסיכוי שהמדענים צודקים הוא רק 50%. הסיכוי למות מסרטן הריאות כתוצא המעישון העומד על אחוזים בודדים, והסיכוי שאמות מסרטן בגלל אנטנה סלולארית ליד החלון שלי אפסי. אם אלך לרופא ואגלה שאני חולה במחלה שיש לה סיכוי של רק 1% להרוג אותי, בטח אעשה משהו בנדון, לא? אלפי מדענים ומיטב המומחים בעולם מדברים על שינויי אקלים שבכוחם להשפיע על חייהם של מיליוני אנשים, ולפתע הדיון נסוב על השאלה - עד כמה אנחנו בטוחים? רק 95%? לא מספיק. מצאנו מחקרים שמראים שזה לא בטוח.

שאלה של אחריות

אני לא לבד בעניין. באירופה קיים עקרון "משנה הזהירות" (precautionary approach), המנחה את מערכת החקיקה וקובע, כי גורם שיש לו סיכוי סביר לאיים על חיי אדם או על בריאות הציבור - מחייב לנקוט פעולות מנע. כך הוצאו באירופה חומרים רעילים מחוץ לחוק כמה עשרות שנים לפני שהם הוצאו משימוש בארה"ב - שם עקרון זה אינו פועל.

איפה אתם? בין הזהירים, או בין ה"בואו נחכה ונראה אם זה באמת כל כך גרוע"? אני בוחר בצד האחראי. אני מסרב לעצום עיניים ולטעון שאם אני לא רואה השפעה ברורה וישירה, אז אני לא משפיע. בעיני, זה כמו לנהוג בכלי רכב בעיניים עצומות: יכול להיות שאין תהום לפני, אבל אני מעדיף שלא לבדוק.

גם ליהדות, אגב, נראה שיש דעה ברורה בנשוא: העולם ניתן לנו, אך בד בבד הוא באחריותנו. ואם חלילה המדענים צודקים ואנו לא עושים דבר, אילו תרוצים ניתן לבנינו ונכדינו? אחרי ככלות הכל, הם אלה שישלמו את מחיר הפזיזות.

מה עושים?

שעת כדור הארץ היא שעה למחשבה. אפשר לחשוב על המשבר הקשה ביפן - שמביא אותנו בחזרה לשאלה מהי האנרגיה החלופית הנכונה ביותר? תשובתי, בדיוק כמו תשובתי לקטל בדרכים - היא שהפתרון היחיד הוא הפחתת הבזבוז.  

הבזבוז מתחיל בנו, ולכן גם הפתרון מתחיל בביתנו. אפשר להפוך את שעת כדור הארץ לשעת איכות, לכבות את מכשירי החשמל ולהנות מהשקט הנדיר. אפשר גם להקדיש זמן לעצמנו ולקרובים לנו. בעיני, חשוב מכל שהשעה הזו תהיה ההתחלה של תהליך קטן, שבו אנחנו מוצאים את הדרך שלנו להקטין - רק בקצת - את הצריכה ואת הנזק האישי שכל אחד מאיתנו גורם לסביבה.

אפשר להחליט שבשנה הקרובה לא נפצח בקניות על כל מבצע, שנשתף את שכנינו או חברינו בנסיעות בכלי הרכב, ושנתקין את ביתנו כך שלא נצטרך להפעיל מיזוג אוויר מבוקר עד ליל במהלך כל הקיץ הקרוב. רעיונות יש למכביר, אבל צריך קודם כל להבין ולרצות. אחרי הכל, כמו בדמוקרטיה - זה בידיים של כולנו.

הכותב הוא חוקר במכון מחקר סביבתי UFZ בלייפציג, גרמניה, בשיתוף עם אוניברסיטת הים האיגאי ביוון