מרכז בעלות מלאכה: כוח נשי ותיירותי בבועיינה

בדרכי אל המרכז למלאכות מסורתיות של נשות בועיינה-נוג'דאת, התפתלתי במעלה הרחובות החדשים של הכפר נוג'ידאת, אל גרעינו של הכפר העתיק.

בתי מידות גבוהים וצבעוניים סגרו עם השנים על בתי האבן הישנים ומקושתי החלונות. בעבר היו אלה שני כפרים קטנים המשקיפים מצלעו של הר תורען אל בקעת בית נטופה. אל הבקעה המוצפת מים רבים בימות חורף גשומים ומתכסה מלבני שדות ירוקים וחומים עם בא האביב.

ממקום החנייה, יכולתי כבר להריח את הפיתות הנאפות במרכז הנשים ולשמוע את תיפוף הדרבוקה העולה ממנו. נשים מאירות פנים קיבלו את פניי במבנה האבן העתיק שעל קירותיו מוצגות עבודות יד יפות ועל השטיח במרכזו אפשר לרקוד לקצב הדרבוקה.

שדות ירוקים וחומים באביב. בקעת בית נטופה (צילומים: איילת בר מאיר)

יושבי קבע ונוודים סעודים

בועיינה ונוג'ידאת הם שני כפרים היושבים על מורדותיו הדרומיים של רכס תורען, מעל לבקעת בית נטופה הנקראת בערבית "בטוף". שני הכפרים קבעו שם את מקומם בגלל אדמותיה הפוריות של הבקעה, אך סיפורם שונה בתכלית.

ייתכן שהכפר בועיינה קיים כבר מאז התקופה המוסלמית הקדומה (634 לספירה),

וכנראה שמקור שמו מהמילה הארמית "בענא" שמשמעותה בית הצאן, והיא מצביעה על עיסוקם של תושביו בעבר. תושבי בועיינה הם פלאחים במקורם - עובדי אדמה שלפי תפישת עולמם יש להיאחז באדמה קבועה ובמקום קבוע, והם תלויים בברכתה או קללתה של אדמתם.

בשכנות להם התפתח הכפר הבדואי נוג'דאת. לפי המסורת המקובלת אצל זקני הכפר, ראשוניו היו חיילים בדואים מאזור העיר נג'ד שבסעודיה. הם שירתו בצבאו של צאלח א- דין, לחמו בקרב קרני חיטין ולאחריו נשארו באזור, התמקמו מעל הבטוף וקראו לעצמם נוג'ידאת (אנשי אזור נג'ד).

מכוון שהבדואים הגיעו מאזורים מדבריים, הם פיתחו תפישת עולם לפיה יש לנדוד בהתאם לתנאים ואין לפתח תלות באדמה, במקום או בבית. המעבר אל אזור הגליל שינה את אורחות חייהם ובאין להם עוד צורך לנדוד הם הפכו לתושבי קבע. אך גם כשהפכו לעובדי אדמה ונטשו את הנדודים, עדיין המשיכו שני הכפרים להתבדל זה מזה במשך שנים רבות.

הפיתות הנאפות במרכז למלאכות מסורתיות של נשות בועיינה-נוג'דאת

המעוף מתחיל בשורשים

כיום אלו שני כפרים שמועצה מקומית אחת מייצגת אותם. האיחוד בין שני הכפרים לא היה פשוט בגלל השוני המהותי בתפיסת עולמם ובתרבותם. עם הזמן הלכו והיטשטשו הגבולות, מחיצות רבות נפלו ופה ושם התקיימו אפילו חתונות בין בדואים לפלאחים.

בשני הכפרים עיבדו התושבים את אדמת הבקעה ורעו בה את צאנם. במקביל לעבודות השדה, המשיכו הנשים לעסוק בבתיהם בעבודות היד המסורתיות, כמו רקמה ססגונית על בד שמלה, קליעת סלים, הכנת מכסים מקושטים לכיסוי כדי המים, אריגת מחצלות, שזירת חרוזים והכנת אוכל המושתת על צמחי העונה, על גידולי השדה ועל מאכלים מחלב ובשר של עיזים וכבשים.

אלה יונגמן - ארכיטקטית ,יועצת מטעם משרד התיירות ויוזמת פרויקטים, האמינה מאז ומתמיד בקשר שבין ארכיטקטורה לחברה ותרבות. משנתה היא אותנטיות, נגיעה בשורשים ובארכיטקטורה האופיינית לתרבותו של היישוב והקשבה לצרכים של התושבים.

הראשון מבין כמה פרויקטים שיזמה אלה ברחבי הגליל, הוא מרכז נשים למלאכות מסורתיות בישוב בועיינה-נוג'ידאת. כשאלה יונגמן פגשה בנשים מהכפרים, היא זיהתה את הרצון שלהן לצאת מהבית ואת ההזדמנות ליצור ממלאכות היד שלהן תיירות. כך נולד המרכז למלאכות מסורתיות. הוא הוקם בבית ישן בנוג'ידאת, בעיבורו של גרעין הכפר העתיק, מעל לנופה הקסום של הבקעה.

המבנה עבר שיפוץ והוא שומר על סגנונו: תקרה גבוהה ומקושתת, קירות אבן עבים וחצר מזמינה לקבלת פנים. סביב הרעיון התגבשה קבוצה של 20 נשים מבועיינה-נוג'ידאת בהובלתה וניהולה של הינדיה - אישה חזקה וכריזמטית, בת הכפר, מנהיגה של ממש. תחילה הן קיבלו ייעוץ מקצועי ממט"י כפרים (מרכז לטיפוח יזמות) ומשרד התיירות, אחר כך עברו השתלמויות, בנו תוכנית עסקית ויצאו לדרך.

במרכז יוצרות הנשים אומנות הנשענת על ברכי היצירה המסורתית ,שבשנים האחרונות נזנחה ונשכחה. אירועים משפחתיים ומסיבות נשים נחגגים בבית האבן וקבוצות מטיילים מתארחות במקום ומתקבלות בריקודים ותיפוף דרבוקות, פיתות חמות וקפה, סיפורי חיים ושפע יצירות אומנות שבסיסן בתרבות שמקורה באדמה, בחקלאות ובנדודים.

"תיירות היא תחום מדהים", אומרת אלה, "כי היא נותנת כבוד לאדם עם הייחוד שבו ולא שופטת אותו לפי תארים והשכלה".

אירועים משפחתיים ומסיבות נשים. חאפלה במרכז נשים למלאכות מסורתיות

בעִזבּה של אום אג'אג'

אחת מנשות הקבוצה היא אום אג'אג'. אשה שחזותה כבר רומזת על אהבתה וחיבורה לאמא-אדמה. שלא כמו שאר חברותיה, אום אג'אג' לא חיה בבית בכפר אלה בתוך הבקעה, בין השדות, בבית עשוי פחים ואדמה הנקרא עִזבּה. עזבה, או בעברית שומרה, הוא מבנה שנהג החקלאי לבנות לעצמו בפאתי השדה בעת שיבוליו הבשילו, כך שמר על שדותיו וחסך לעצמו בכל יום הליכה ארוכה אל ביתו שבמעלה ההר.

לפני שנים רבות הבינו אבו אג'אג' ואום אג'אג' כי קירות בתים גורמים להם מחנק ושטוב להם להישאר תמיד בעזבה, ולא רק בעונה שבה התבואה והפירות מבשילים. מאז הם חיים בתוך הטבע בין החלקות וסמוך לעדר העיזים שלהם.

קבוצות מטיילים מתארחות במקום ומתקבלות בריקודים ותיפוף דרבוקות

נשים מובילות תיירות

תחילה, כשהוצג רעיון היזמות לפני ראש המועצה הוא הרים גבה. היה לו ספק ביכולתן של נשות הכפר להרים מרכז אומנות ותיירות, היה לו גם ספק בעניין שימצאו בו תיירים. אבל היום, בעקבות הצלחתו והתפתחותו של המיזם, הוקמו בגליל עוד שני מרכזים דומים: מרכז בערבה, בו רוקמות נשים מהכפר רקמות מרהיבות בסגנון המסורתי בבית עתיק שעבר שימור ושיפוץ, ומרכז נוסף בחורפיש, גם הוא בבית עתיק ומשופץ, בו יוצרות נשים דרוזיות עבודות יד על טהרת המסורת.

ובכרם הזיתים של הינדיה מתוכננים כבר הצימרים הראשונים בבועיינה-נוג'דאת. הצימרים נבנים, כמובן, בסגנון הבנייה המסורתי של הכפר ופניהם אל הבקעה, שהעתירה מטובה לעובדים אותה, עוד משחר ההיסטוריה.