התפילה של בת אלה
כשלפניה ארון הקודש, לצידה בני משפחתה, ומאחוריה 2,000 חברי קהילה - בת אלה מובילה מידי שנה את תפילות הימים הנוראים בקהילה באוהיו. כעת, כששבה לישראל, היא משיקה אלבום שהוא "סידור מוזיקלי" העוקב אחרי תחנות חייה
"עבורי, האלבום הזה הוא הגשמת חלום כי הצלחתי להקליט את הפיוטים החאלביים שגדלתי עליהם", היא אומרת בראיון ל-ynet, "מידי ערב שבת בילדותי בדימונה, היינו מתכנסים כל המשפחה ושרים את הפיוטים היפים הללו. זה היה כמו ניצוץ יהודי ראשון שנשתל בי. האלבום הזה הוא יצירה האוספת חוויות ורגעים שעברתי בחיי, ושאני ממשיכה לעבור. חשבתי לעצמי שאם הטקסטים הללו הצליחו לגעת בי, הם בוודאי יצליחו לגעת גם באחרים".
בת אלה נולדה למשפחה חילונית עם נגיעות מסורתיות, אמה היא חאלבית-פרסית שנישאה לגבר אשכנזי-אמריקני. בתחילה מאסה במסורת, אך מצאה את עצמה מתחברת אליה דווקא בנכר, שם הפכה בעלת תפילה. מי שרוצה להכיר את מסלול חייה, יכול פשוט לפתוח את אלבומה החדש – ולפסוע בין אבני הדרך המוזיקאליות-אמוניות שעיצבו את חייה.
כל המשפחה שליחי ציבור
הרצועה הראשונה בדיסק היא "בספר החיים" - פיוט שנאמר בימים הנוראים. "פעם בשנה אנחנו נוסעים, כל המשפחה,
לקהילה המסורתית בסינסנטי, אוהיו, ומשמשים כשליחי ציבור בימים הנוראים, זו כבר השנה ה-16", היא מסבירה את הקשר. "בעלי, דניאל, הוא חזן חובב שמוביל את התפילה, ועם השנים הפכתי גם אני לבעלת תפילה. הילדים שרים אף הם.
"זו קהילה של 2,000 אנשים, ואנו עומדים כל המשפחה מול ארון הקודש, עם הגב לקהל, מכוסים בטליתות, וכל הקהל מצטרף אלינו לשירת 'בספר החיים'. יש בפיוט הזה משהו שנותן אנרגיות מדהימות לשנה החדשה, ולמרות שהוא מזוהה מאוד עם הימים הנוראים, פתחתי בו את האלבום, כי את הברכה הזו רוצים כל השנה".
את האלבום מסיימת בת אלה בפסוק מספר תהילים: "האזינה ה' תפילתי ואל תתעלם משוועתי", שאותו שרים מדי בוקר בבתי הספר של תל"י (תגבור לימודי יהדות). "הפרויקט האחרון שעשיתי במהלך מגוריי בארצות הברית, היה דיסק שנקרא 'פיוטי שחרית', ומטרתו הייתה להביא להתרוממות רוח והנאה בתפילות בבתי הספר - שם מתפללים כל יום גם במוסדות שאינם אורתודוכסיים.
"כשהגעתי לארץ אמרו לי שבבתי הספר של תל"י מפחדים אפילו לדבר על תפילות, ושאלו אותי איך אפשר לגרום לשינוי בהלך הרוח. לאחר חשיבה, הוצאנו סידור לילדים בשם 'יחד בתפילה' – והפקנו שלושה תקליטורים המלווים את הסידור בשלושה שערים: שחרית, שבת וברכות וראש חודש וחגים".
מי אני, מה אני
בת אלה מאמינה באלוהים בכל ליבה, אבל מנסה להימנע מהגדרות. "אני לא רואה את עצמי שייכת לאף תנועה. אני א-תנועתית", היא מצהירה, "אבל אם אני צריכה לבחור, ארגיש הכי שייכת בזרם הקונסרבטיבי".
בהתאם לכך, בת אלה ומשפחתה אמנם חברים בקהילה קונסרבטיבית בפרדסייה, אך ביישוב שבו היא מתגוררת, תל-מונד, היא הקימה קהילה עצמאית, שלא משתייכת לשום זרם באופן רשמי.
כתשע שנים במצטבר חיה בת אלה עם משפחתה בארצות הברית - חלקן בשליחות אישית, וחלקן בשליחות הסוכנות היהודית. "פתאום אתה מבין שיש יותר מדרך אחת להיות יהודי, ושהיהדות היא גם שלך", היא מתארת את התחושות. "פתאום קלטתי כמה הפסדתי וכמה דברים יפים יש לנו במסורת. גם הדיסק שלי אומר בדיוק את זה: שהיהדות היא של כולם, ואין יהודי ששווה יותר מהשני".
עם החזרה לארץ ("כי פה המשפחה, השורשים והמסורת שלנו") החלה בת אלה לעסוק בהנחיית מפגשי חוויה מוזיקלית יהודית-ישראלית: "המטרה שלי היא להביא את היפה והחיובי במסורת שלנו לקהל חילוני, בעיקר. זה קהל שיש לו נגיעה למסורת, אבל לעתים הוא חושש. החוויה הזו מעוררת משהו שהיה בפנים, ואולי נשכח. לפעמים אני נפגשת עם קהל שיש בו קצת אנטי ליהדות, ובסוף המפגש אני נהנית לגלות שחל שינוי ביחס ויש דמעות בעיניים".
החמצה ישראלית
בישראל גם התפנתה בת אלה להגשים את חלומה להקליט אלבום סולו. היא חברה למוזיקאי עמוס בן-דוד, שהפיק את האלבום ועיבד את שיריו, ושיתפה בהקלטות את בעלה וארבעת ילדיה. הטקסטים כמובן מן המקורות, הלחנים מקוריים בחלקם והעיבודים כולם מודרניים ואתניים גם יחד.
"אצלנו בבית אנחנו מזרח ומערב", היא אומרת, "הילדים שלי מאמינים באלוהים, הם מרגישים מאוד בנוח עם בית הכנסת, יודעים מה זה סידור ומהן תפילות, ומחוברים לזה. אני חושבת בצער רב, שהחיים היהודיים בארצות הברית מאלצים אותך לחיות בקהילה יהודית, ובני הנוער שם יותר חשופים ומודעים ליהדותם מהנער הישראלי הממוצע. יותר מזה, לצערי אני פוגשת מורים שיש להם אנטי ליהדות, ובורות במנהגים ובמסורת. אתה לא חייב
לקיים את זה, אבל לפחות תדע. איזה פספוס".
בת אלה מקווה לחבר דרך הדיסק ליהדות, שכן המוזיקה, לדבריה, פחות מאיימת. "בתחילה חרה לי שחברות ההפצה המסחריות לא לקחו את האלבום שלי, כי לא היה להם אומץ. זה לא מיינסטרים, וזה לא על הפלייליסט. יש חשש כאילו שזה מוקצה, אבל היום אני רואה שזה מגיע בדלת האחורית לקהלים גדולים בהרבה. החלטתי לנצח לבד, ועובדה שזה קורה".
באופן מפתיע (או שלא, תלוי בעיניי המתבונן), דווקא קהלים אורתודוכסיים מתחברים לאלבום ביתר קלות. "ערוץ 7 פנה אלי וביקש את הדיסק", היא מספרת. "אני אף פעם לא באה ממצב של נכון ולא נכון, אלא ממצב של יש דבר אחד, ויש נוסף".
לפנייה לכתב/ת 
