בריונות משפטית - עובדים ומעבידים זה לא כוחות
יש לא מעט מקרים של עבירות מעסיקים בהם העובד מחליט שלא להמשיך בהליך משפטי. ככה זה כשסוללת עורכי דין מטעם מעסיק מאיימת בתביעת סרק חסרת עילה על עובד חסר זכויות. ביה"ד לעבודה פעל כדי לקדם איזון - אך זה עדיין לא מספיק
כילדים, בין אם בשיעור ספורט ובין אם במגרש המשחקים ליד הבית, כולנו חווינו את "טקס" חלוקת הילדים לשתי קבוצות ספורט, למשל, בכדורגל. הכללים היו ברורים: שני ילדים בוחרים, כל אחד בתורו, שחקן לקבוצתו, ובדרך כלל, הילדים ה"חזקים" נבחרים ראשונים והילדים ה"חלשים" יותר נותרים מבוישים אחרונים. העיקרון המנחה היה כי במסגרת זו ייערך איזון בין חלשים לחזקים – יהיה "כוחות" כמאמר הילדים. אך יש קבוצות שלעולם לא יהיו "כוחות". כמו המעסיקים והעובדים.
- מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
סממן חדש יחסית של פער הכוחות הטבעי בין עובדים למעבידים בא לידי ביטוי בתופעה פסולה שקרמה עור וגידים בשנים האחרונות: הגשת תביעות דיבה (לשון הרע) על-ידי מעסיקים נגד עובדיהם ואף נגד נציגי ארגוני עובדים, וזאת כחלק מטקטיקה שמטרתה לייצר לחץ נגדי מול תביעות או דרישות לגיטימיות של עובדים כנגד המעסיק.
סוללת עורכי דין מאיימת עלהעובד
כך למשל, עובד המבקש להתארגן במסגרת ארגון עובדים המשכנע עובדים נוספים להצטרף אל ארגון עובדים מתוך מטרה לשפר את תנאיהם, תוך שהוא מתבטא כנגד מדיניות המעביד במקום העבודה, מוצא עצמו פותח את דלת ביתו לשליח ממשרד עורכי דין. הוא כבר דואג למסור לידיו העתק מתביעת דיבה במיליונים מצד המעסיק מאחר ולטענת המעסיק, אותו עובד פגע בשמו הטוב.
דוגמה נוספת היא עובד שתובע את מעסיקו בבית הדין לעבודה בגין זכויות שלא שולמו לו והמעסיק בתגובה - תוקף. לא רק מגיש כתב הגנה ותביעה נגדית בבית הדין לעבודה, אלא שהוא מציב מול העובד סוללה של עורכי דין אשר מגישה נגדו תביעה נוספת ומנופחת המוגשת לבית משפט אזרחי בגין הוצאת לשון הרע.
עובדים, שאינם מרוויחים יתר מדי, מוצאים עצמם נדרשים להוציא כסף רב לתשלום שכר טרחתם של עורכי דין, מימון אגרות והוצאות שונות הקשורות לניהול משפט. לזאת הוסיפו גם הפסד ימי עבודה ובוודאי גם אובדן של שעות שינה רבות מדאגה וחרדה - והנה לכם סיבה מספקת להימנע מלדרוש לקבל את זכויותך על פי חוק.
לא רק אזרחים מן הישוב הם קורבנות לתביעות מסוג זה, גם ארגונים ועמותות הפועלים על בסיס של תרומות ותקציב מוגבל יכולים למצוא עצמם נאלצים לנהל הגנה משפטית מול תביעה כאמור, הגם שהיא חסרת יסוד, ונאלצים להפנות את כל תקציבם למימון הגנה שכזו.
תביעה לשם לחץ ולא בשם הצדק
השלכות התופעה הן כי עובדים עלולים לחשוב פעמיים לפני שיגישו תביעה או יעלו דרישות נגד מעסיקיהם בשל החשש פן ימצאו עצמם מתגוננים באופן אישי מול חזית לא צפויה, והתוצאה תהיה כי עובדים יחששו להיאבק, למשל, על זכותם להתארגן במסגרת ארגון עובדים וכי אף ארגונים יחשבו פעמים לפני שיביעו את דעתם בנושאים בעלי חשיבות ציבורית.
תביעות מעין אלה שכיחות בארה"ב שם הן אף זכו לכינוי – תביעות SLAPP" " -Strategic Lawsuit Against Public Participation, ובתרגום חופשי לעברית - תביעות אסטרטגיות נגד ביטוי ציבורי.
תביעות SLAPP הינן תביעות סרק המוגשות מלכתחילה על ידי בעל ממון ויכולת שלא על מנת "לנצח" בהן בין כתלי בית המשפט אלא כדי שעצם הגשתן ישמש אמצעי לחץ על הנתבע אשר יגרום לו לוותר על מאבקו הציבורי.
ההנחה העומדת ביסוד הגשת תובענה כזו היא כי הנתבע, אשר בדרך כלל הינו "חלש" יותר ודל באמצעים, לא יוכל לעמוד בנטל הכלכלי הרב של ניהול הליך משפטי וכן במעמסה הנפשית כאשר תביעה בסכומי עתק תלויה כנגדו.
למרבה הצער, תופעה זו לא פסחה על מערכת המשפט במדינת ישראל. במהלך השנים האחרונות מוגשות לבתי המשפט בישראל תביעות סרק, לרוב בעילת לשון הרע ולרוב דווקא בתחום יחסי העבודה, שם הפער בין המעסיק "החזק" לבין העובד "החלש" הינו מובהק, וברור כי תובענה בסכומי עתק המוגשת באופן אישי כנגד העובד עלולה לשתק אותו ולגרום לו לוותר על כל תביעה או טענה שיש לו כלפי המעסיק.
במדינת ישראל טרם אומצה בפה מלא דוקטרינת תביעות ה SLAPP כפי שפותחה במדינות זרות ואולם גם בדין הישראלי קיימים כלים משפטיים המאפשרים להתמודד עם תביעת סרק חסרת עילה, טורדנית וקנטרנית. זאת באמצעות הליך משפטי של סילוק התובענה על הסף. בפסיקה הישראלית העדכנית ניתן אף למצוא סימני חלחול של עקרונות מתוך הדוקטרינה האמריקנית להתמודדות עם תביעות ה-SLAPP.
בניסיון להביא למיגור התופעה של תביעות מעין אלה של מעסיקים נגד עובדיהם או נגד נציגי ארגוני עובדים, אף תוקן חוק בית הדין לעבודה; והורחבה סמכותו הייחודית לדון גם בתביעות מסוג לשון הרע בקשר ליחסי עבודה. זאת, בהתחשב בהתמחותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים שביחסי עבודה.
ראוי שבתי המשפט בישראל ינקטו יד קשה כנגד התופעה הפסולה של תביעות ה-SLAPP ובכך יצא מסר כפול: מחד, מעסיקים יירתעו מלפנות לבתי משפט בתביעות חסרות בסיס נגד עובדיהם; ומאידך, ימנע מצב בו עובדים או ארגונים יהססו לתבוע את מעסיקיהם בשל החשש שמא הם ימצאו עצמם מתגוננים מול חזית לא צפויה ונטל משפטי כבד מנשוא.
הכותבים, עו"ד שי תקן ועו"ד אמיר בשה, הם היועץ המשפטי של האגף לאיגוד מקצועי ומנהל תחום התאגדויות עובדים בלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי, בהתאמה.
לפנייה לכתב/ת 
