חצאית, חיוך ומגש ביד: הסטייל של דיילות האוויר

להיות דייל או דיילת אוויר נחשב תמיד למקצוע נוצץ ומבוקש. מי לא רוצה לטוס לחו"ל, להכיר מקומות ואנשים חדשים, לעשות שופינג במיטב החנויות הנחשקות, להיקלע לרומן סוער עם זר או זרה מקומיים ולחוות מעט מהחוויות שקשורות לעולמם של דיילי האוויר.

אין ספק ששנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20 היו שנות הזוהר של עולם הדיילים, בתקופה שרק בודדים טסו לחו"ל, האהבה היתה חופשית, הצבעים היו עזים והמוזיקה בישרה על משהו חדש שנמצא באוויר. הדיילות (בתחילה עבדו במקצוע רק נשים), נתפשו כבר אז כמעין סוגה עילית של נותנות השירות, והיו בדרך כלל טובות-מראה שנבחרו לתפקיד הנוצץ, וככזה דאגו חברות התעופה להלביש אותן בהתאם. בתחילה (שנות ה-30) התלבשו הדיילות באופן מסורתי, אולם עם חלוף השנים והתפתחות צו האופנה עברו המדים "מהפך": הצבעים השתנו, החצאיות התקצרו, הנעליים הפכו למגפיים ואת הכובעים המסורתיים החליפו הצעיפים על הצוואר.

המקצוע: דיילת - כך זה התחיל 

ב-1930 חברת בואינג אייר טרנספורט (Boeing Air Transport) שכרה שמונה אחיות כ"דיילות אוויר" בכדי להוסיף מעט ביטחון עבור נוסעים מודאגים שפחדו לטוס. בימים אלו, הדיילות לבשו מדי אחות אפורים בתוך קבינת המטוס, חליפות צמר ומעין כומתה לראשן.

הנוסעים בירכו על קבלת השירות וחביבותן של האחיות שהתווספו לטיסה. בשנות ה-40 וה-50, ציפו מהדיילות להיות נשיות אך עם זאת עדיין צנועות. כפפות לבנות, חגורות מותן, כובעים ונעליים מהממות - נתנו לדיילות האוויר מראה אטרקטיבי אך מקצועי.

בסיקסטיז ועד אמצע הסבנטיז התחרו ביניהן חברות התעופה: מי תהיה מכתיבת האופנה בתחום, ושכרו אמנים ומעצבי אופנה בכדי ליצור מראה מְבַדֵּל וייחודי לדיילות שלהן. החליפות הצנועות של השנים הראשונות פינו את מקומן עבור תלבושות צבעוניות, שכללו מכנסיים לוהטים, חצאיות-מיני ומגפי גו-גו (מגפיים גבוהים עם עקב נמוך).

הטרנדים האחרונים באופנת דיילות האוויר כבר שיוו לדיילות מראה בינלאומי של נשות עסקים העובדות בתאגיד, עם חצאיות, חולצות צווארון ומקטורן מעל.

שלוש דיילות פאן-אם בשנות ה-30. כבר אז היה שיק (צילומים: ארכיון המוזיאון לתעופה בארה"ב)

"Style in the Aisle"

מדי דיילות האוויר של אז קמים לתחייה מחודשת, בתערוכה על עולמם של נותני השירות האוויריים שמציגה בימים אלה בעיר סיאטל, ארה"ב.

התערוכה, "Style in the Aisle" (בתרגום חופשי: סטייל במעבר המטוס), מתרכזת במדים של דיילות אוויר (ומעט של דיילים) מחברות תעופה שונות באמריקה, החל משנות ה-30 של המאה הקודמת ועד שנות ה-80 שלה. התערוכה חושפת את ההיסטוריה של דיילות האוויר בארצות הברית דרך האופנה שלהם, תפקידם ביצירת סטנדרטים לעיצוב מטוסים ומעורבותם החשובה בהתפתחות תנאי עבודה הוגנים עבור נשים במדינה.

התערוכה תימשך עד ה-30 במאי 2011 במוזיאון לתעופה שבסיאטל. הכניסה לדיילים ודיילות - ללא תשלום.

בפרק הראשון, מתוך שניים, נביא בפניכם את המראות בשחור-לבן של אותן הדיילות של שנות ה-30 עד ה-60 של המאה הקודמת, בימים שהמקצוע רק התחיל לקרום עור וגידים וכך גם אופנת הדיילים.

הנוסעים בירכו על קבלת השירות שהתווסף לטיסה. דיילת מגישה שתייה בתא מנוחה במטוס בואינג 377 (Stratocruiser)

יונייטד איירליינס 1936-1933

המדים שעוצבו על ידי פיולל קולאנג'לו (Fiolel Colangelo), הם הדור השני של הימים המוקדמים בחברות בואינג/יונייטד איירליינס. המדים שהיו עשויים מגברדין (gabardin - צמר מעורב עם פוליאסטר), עוצבו בהשראה צבאית ואותם לבשו שמונה הדיילות הראשונות בארה"ב, אולם למדים לא היתה מחוברת שכמיה וצבעם היה מעין גוון של ירוק בהיר.

המדים הכילו ז'קט, חצאית קפלים, חולצה לבנה עם עניבה ירוקה ונעלי אוקספורד שחורות עם עקב בינוני. למדים נוספה כומתה תואמת בצבע ירוק. בשנים 1935-6 נהגו הדיילות לענוד על זרוע שמאל סרט-שרוול ועליו שם חברת התעופה, שציין את הולדתה של יונייטד איירליינס כתוצאה מאיחודן של ארבע חברות קטנות יותר.

המדים עוצבו בהשראה צבאית. דיילת יונייטד איירליינס

דיילות יונייטד איירליינס ענדו על זרוען סרט-שרוול ועליו שם חברת התעופה

טרנס וורלד איירליינס (TWA) - מדי חורף 1959-1955

ב-1955 עיצב אולג קסיני (Oleg Cassini) את המדים שהחליפו את גזרת מדי הדיילות הישנים של חברת טרנס וורלד איירליינס (להלן TWA). קסיני היה ידוע כמעצב בהוליווד, ומאוחר יותר גם עצב את הגרדרובה של הגברת הראשונה של ארה"ב, ג'קלין קנדי, אשתו של ג'ון קנדי, הנשיא המנוח.

גרסת החורף של המדים הכילה חצאית חומה שנלבשה על גבי חולצה עם שרוולים ולהן הותאם כובע עם עיטור אדום שהוצמד לו. כנפי הדיילות הוצמדו אף הן לכובע, וז'קט צמר חום נלבש מעל לכל, כשעל החזה היה רקום TWA.

נעלי המדים, תיק הדיילות ושאר אקססוריז היו אף הם בצבע חום לצורך התאמה. גרסת הקיץ של המדים נתפרה מצמר קל ואוורירי בצבע ירוק, ולהם הותאמו נעליים (spectator shoes) בצבע חום ולבן וכפפות לבנות. צבע המדים נבחר על מנת ליצור הרמוניה עם הקבינה של צי מטוסי חברת לוקהיד (Lockheed), ה-Super-G Constellation.

נורת'ווסט איירליינס 1945 עד שנות ה-50

האקססוריז המעניין ביותר שהתלווה למדים, היה צעיף מפרוות מינק (חורפן) שניתן לצוותים שפעלו רק מחוץ לשדות תעופה שבהם פעלו גם חברות תעופה אחרות, כמו פאן-אם (Pan Am). ההתגנדרות עם צעיף המינק נועדה בכדי "לתת קונטרה" לדיילות פאן-אם, שנהגו לענוד פנינים לצווארן. רוצה אומר: תחזרי לסָרָפָן - יש לי חורפן!

האקססוריז הכי מיוחד. מדים וצעיף מינק של דיילות נורת'ווסט איירליינס

דיילות נורת'ווסט איירליינס, מרי פינלי ואחותה, בסמוך למטוס החברה (צילום: Delta Air Transport Heritage Museum, Inc)

נורת'איסט איירליינס 1953-1951

בשנות ה-50 חברת התעופה נורת'איסט אייליינס, היתה חברה קטנה ומקומית שבסיסה היה בשדה התעופה לוגאן שבבוסטון, וסיפקה שירותים לנוסע כמו גם שירותי קרגו באזור ניו אינגלנד הסמוך.

דיילות נורת'איסט אייליינס נדרשו לרכוש את מדיהן, ונגבה מהן דולר אחד לכל שבוע עבור ניקוי יבש שלהם. הדיילת, ג'ין מארי גרנפילד, שמדיה נראים בתמונה האפורה למטה, הם פרי עיצובה של המעצבת רות שוטלנד.

כמו רבים ממדי הדיילות של חברות התעופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, גם מדיה של נורת'איסט אייליינס היו די שמרניים מבחינה עיצובית. החליפה היתה בצבע כחול-אפור, והכילה ז'קט עליון וחצאית בגזרת A עשויה מאה אחוז מצמר. החולצה הלבנה שהתלוותה לחליפה, נלבשה באופן פתוח עם צווארון כלפי חוץ.

כנפי הדיילות, שהציגו את האיש המחייך בלוגו החברה, הודקו לז'קט בעוד סיכת חברה נוספת עיטרה את הכובע.

היו די שמרניים מבחינה עיצובית. המדים האפורים של נורת'איסט אייליינס וכנפי הדיילת עם לוגו החברה באמצע

• בשבוע הבא: הדיילות של שנות ה-70 והשיק שלהן