רוק מהשטעטל
מה קורה כאשר שניים מיוצרי המוזיקה הפחות גלותיים בישראל, מחליטים להפיח רוח חדשה בשירי השטעטל? פרויקט חדש ומרגש של שירי יידיש, שמדבר לדור הצעיר בשפה שלו
ברוך פרידלנד ואדי סומירן – שניים מיוצרי המוזיקה הפחות גלותיים בישראל – החליטו שהגיע הזמן להפיח רוח חדשה בשפה העתיקה, ויצאו בפרויקט שאפתני המחייה את שירי השטעטל, "יידיש וולט". פרידלנד ("תופעת דופלר") וסומירן (מפיק מוזיקאלי, YDM ו"סאבלימינל") הם, כנראה, הדבר הרחוק ביותר מדז'יגאן ושומאכר; הראשון נותן ברוק, והשני – מחלוצי ההיפ-הופ בישראל. כך הוליד החיבור האידיאולוגי בין השניים, מיקס מוזיקלי מרטיט לשירי העיירות.
"זה משהו שאדי ואני התבשלנו עליו שנים רבות", מספר פרידלנד. "אנחנו מכירים מאז שנת 95' – אז השתתפתי בפרויקט היפ-הופ מהפכני לשעתו שאדי הקים. מאז שיתפנו פעולה בפרויקטים שונים, בין היתר השתתפתי באלבום הבכורה שהוא הפיק לסאבלימינל, 'האור מציון', ודיברנו על דברים שאנחנו אוהבים. ולמרות שעשינו דברים אחרים לגמרי מבחינה מוזיקלית, רצינו הרבה שנים לעשות משהו עם שירי העיירה היהודית, אבל בצורה מודרנית".
ילדוּת ביידיש
פרידלנד (48) ספג את התרבות האידית מילדותו המוקדמת. "שפת האם שלי היא יידיש", הוא מגלה.
"עד גיל 5 לא דיברתי בכלל עברית, רק יידיש". אדי סומירן עלה ארצה ממולדובה כילד, בשנת 72', והתחיל את הקריירה המוזיקלית שלו ככלייזמר, המנגן בקלרינט. "יש לשנינו תקשורת שמחברת אותנו לתרבות היהודית במזרח אירופה", פרידלנד אומר, "ויש לנו רקע שואה משפחתי משני הכיוונים.
"אבי ברח לרוסיה כאשר היטלר נכנס לפולין. אבל הוא שכח את כרטיס הרכבת שלו בבית, ואחותו מיהרה לתחנה עם הכרטיס. היא עלתה על הרכבת שבדיוק התחילה לזוז – ובכך ניצלו חייה. הם היו היחידים ששרדו ממשפחתם. אבי כתב וניגן בתיאטרון היידיש, וזה הרקע התרבותי שעליו צמחתי".
בימים אלה יוצא הסינגל הראשון של סומירן ופרידלנד, בקליפ מושקע לשיר "קינדער יארן" ("שנות ילדות") של משורר היידיש מרדכי גבירטיג ז"ל, שנרצח בגטו קרקוב בשנת 1942.
"התפנה לנו זמן בין עבודות שעשינו עבור אחרים", מספר פרידלנד, "ואמרנו שזה זמן טוב להתחיל להגשים את הפרויקט שאנחנו חולמים עליו כל כך הרבה זמן. אנחנו עושים את זה בשביל עצמנו. בשביל הנשמה שלנו", הוא מוסיף. "עבדנו על הפרויקט מהאולפן הביתי של אדי. הוא היה הטכנאי, וגם ניגן והקליט, ואני שרתי ובאתי העם הקונספט. את העטיפה עשתה חברה, פסנתרנית מ'תופעת דופלר'. הכל מכיסינו, ללא מפיק או השקעה. וולונטרי לחלוטין, כי בכנות - קשה לראות מזה כסף. הרעיון הוא לעשות עם זה משהו גדול, אבל בינתיים, אנחנו היחידים שמשקיעים בזה".
מטרה אידיאליסטית
"קינדער יארן" הוא הסנונית הראשונה בלבד, לפרויקט שתחילתו אי שם בשנת 97', ושאמור להחזיק אלבום מלא. סומירן ופרידלנד מגיעים להפקה הזאת מתוך הבשלה אמנותית, אך בו בזמן – גם אידיאליסטית במובהק.
"אנחנו מבקשים להחיות את השפה שאומרים עליה שהיא מתה, ולהחיות את השירים המקסימים הללו לאנשים שאוהבים מוזיקה בכלל, ומוזיקת עולם בפרט", פרידלנד מרצה את משנתו. "התחייה מתרחשת במישור האקדמי גם בלעדינו. יש כבר אמנים ששרים ביידיש בכל מיני מקומות. חוה אלברשטיין, למשל. אבל זה סגנון אחר לגמרי. אנחנו פחות מסורתיים מבחינה זו, ומנסים לחבר את השירים ההם לעכשיו. לתחושתי, אנחנו גם די מצליחים בכך.
"חשבנו רבות כיצד לשמור על האותנטיות של השיר מצד אחד, אך למכור אותו גם לקהל המודרני, כך שגם צעירים יוכלו להתחבר אליו. הקלטנו עוד שני שירים, וראינו שאנחנו בכיוון של פרויקט. הרעיון שלנו הוא לשתף זמרים נוספים ולבצע דואטים, בוודאי לא שאני אבצע בלעדית את כל השירים".
לא מאכילים בכפית
פרויקט ה"יידיש וולט", מעידים יוצריו, לא מיועד דווקא ליהודים. "חיפשנו שירים שיש להם מסר אוניברסאלי", אומר פרידלנד. "נכון שהם קשורים ליהדות, אך יש להם גם אמירות פילוסופיות ואנושיות".
בקליפ "קינדר יארן" המושקע, שילבו היוצרים סרטי ארכיון מבית התפוצות ומארכיון הסרטים של סטיבן ספילברג, המראים את הילדוּת היהודית במזרח אירופה ערב המלחמה, לצד סרטים משפחתיים בשחור-לבן מילדותם שלהם. פרידלנד וסומירן הקפידו שלא להכניס לקליפ תיעוד של ילדים בשואה, והתוצאה מחדדת את המסר של החידלון והגעגוע למה שחלף בלי שוב, אותו ביקש גבירטיג – שהשנה מלאו 69 שנים להירצחו – להעביר בשיר.
"לא רצינו ללכת על המובן מאליו", פרידלנד מסביר. "רצינו שאנשים ישלימו לבד. לא להאכיל אותם בכפית. השתדלנו להיות מאופקים. בסופו של הסרט ניתן לראות את המצבות היהודיות ותנועת הרכבות, על רקע איש זקן - שהוא במקרה סבי, קצת לפני שנפטר. זה בעצם סוג של סגירת מעגל, בלי לגעת בדבר עצמו בצורה בוטה מדי".
מקפחים את האשכנזים
פרידלנד שהשקיע בפרויקט את נשמתו, כפי שהוא מעיד, מספר כי העבודה היתה קשה גם נפשית.
"לשמוע ולראות את זה כל הזמן זה מרגש אך גם קצת סיזיפי", הוא אומר. "בסופו של דבר, מבחינת הפקה זה אולי הדבר הטוב ביותר שעשיתי בחיי. השקענו את הנשמה בכל פיפס".
התגובות החיוביות לא איחרו לבוא, אך פרידלנד, שבע לחנים והשמעות בפלייליסט, איננו אופטימי בכל הנוגע להתייחסות התקשורת לפרויקט. "אחת הראשונות ששמעו את זה זו אחינועם ניני, ידידה ותיקה שלי", הוא אומר. "היא התלהבה ושלחה את זה לסוכן שלה בארצות הברית, וגם הוא התלהב. אבל בתכלס, לא יודעים איך לאכול את זה".
פרילדנד מתקומם על העובדה שמוזיקת השטעטל - העיירה היהודית - הפכה להיות נכס צאן ברזל של יום השואה בלבד. "למה יכולים להשמיע שירים באנגלית ובצרפתית, אך לא חידושים מודרניים ביידיש?" הוא שואל. "הרי זה נעשה על ידי אמנים ישראלים. אם דידי הררי יכול להשמיע במשך השנה שירים במרוקאית, אפשר להשמיע גם יידיש. צריך פשוט לקבל החלטה".
לפנייה לכתב/ת 
