אינטואיציה: קריאת העתיד בהווה לפי העבר
אם 10 בחורים שיצאנו איתם אומרים "נדבר" ולא מצלצלים יום אחרי, למה בעצם שלא נטיל ספק בבחור ה-11? אם 12 בחורים אומרים שהם רוצים אותך ורק אותך אבל מתחילים עם כל דבר שזז, למה שלא נטיל ספק בבחור ה-13?
בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים
לאחר זמן קצר מודיע העלם שהוא ממהר לשיעור קבלה. ובעודנו מבקשות להצטרף כי קצה נפשנו בבהייה בעוברי האורח, הוא אומר שלא. הכניסה לבנות אסורה בהחלט!
הפרצופים הפמיניסטים הזועמים שעשינו נענו בתשובה "כי נשים תמיד נוטות להטיל ספק בדברים".
הוא אשכרה אמר את זה כאילו זה דבר רע!
אם נצטט את דקארט שאמר "אני מטיל ספק משמע אני קיים" (רק בשלב מאוחר יותר המשפט התגלגל לניסוח בו הוא מוכר לנו היום), הרי שזה דווקא דבר חיובי, לא? הוא דווקא טען שלא תמיד יש סיבה לכך. אז למה לעזאזל אנחנו עושות את זה?
כי ככה תוכננו ונוצרנו.
בגלגול הזה לא יצאתי חוקרת מוח, לכן פניתי למומחי המוח בקירבת מקום מגוריי. או ליתר דיוק - בקירבת גוגליי. אלה טענו שמבנה מוח האשה שונה מזה של מוח הגבר. ההבדל נובע בעיקר מהשפעות שיש לתהליכים כימיים והורמונליים על המוח.
אם אני מנסה לפרוט את זה לחיי היום יום, הרי שרוב הגברים יגידו שבגלל זה אי אפשר לסמוך על נשים. או לחילופין, כל פעם שמישהי קצת אמוציונאלית הדבר הראשון שיטיחו לעברה "אז עוד פעם את במחזור?!".
אשה, לעומת זאת, יודעת ומבינה שדווקא ההשפעות ההורמונליות האלה הן שמגדירות אותה והן אלה שמביאות את החשיבה שלה להיות שונה מזו של הגברים.
מתוך המוח הנשי, מאת ד"ר לואן בריזנדיין:
"למדנו שגברים ונשים שונים אלה מאלה ברגישויות המוח למצבי עקה (לחץ - stress) או עימות... מוח האשה ומוח הגבר מעבדים גירויים, שומעים, רואים, 'חשים' ואומדים את הרגשותיהם של אחרים בדרכים שונות. מערכות ההפעלה הנבדלות של מוח האשה ומוח הגבר מתואמות ומיומנות, אבל מבצעות ומשיגות את אותן המטרות והמשימות בשימוש במסלולים מוחיים שונים...
הביולוגיה היא אכן הבסיס לאישיותנו ולנטיותינו ההתנהגותיות. אבל כאשר אנחנו מנסים להתכחש להשפעתה של הביולוגיה על המוח בשם הבחירה החופשית - והתקינות הפוליטית, אנחנו נלחמים בטבע שלנו עצמנו. אם נכיר בעובדה שהביולוגיה שלנו מושפעת מגורמים נוספים, ביניהם הורמוני המין שלנו והתנודות ברמותיהם, נוכל למנוע ממנה ליצור מציאות קבועה השולטת בנו. המציאות העצבית של הגבר דומה להר שקרחונים, פגעי מזג האוויר והתנועות הטקטוניות העמוקות של כדור הארץ שוחקות באופן בלתי מורגש במשך אלפי שנים. המציאות העצבית של האשה דומה יותר למזג האוויר עצמו - משתנה בהתמדה וקשה לחיזוי".
לנו, הנשים, יש צורך ורצון לתת עומק ומורכבות לדברים. אנחנו יודעות שהדברים הם לא שחור ולבן. יש קשת רחבה של צבעים, וביניהן קשת עוד יותר רחבה של גוונים של דעות/ סיטואציות/ תכונות/ התנהלויות של אדם, שיכולות לבוא בחשבון בבואנו להבין סיטואציה שנקראת זוגיות, או החיפוש אחריה.
נכון, לפעמים סיגר הוא רק סיגר. אבל הרבה פעמים לא. ובפעמים שהוא לא, הוא יכול להיות הרבה מאוד דברים. אז נכון שאפשר לסבך את הפירושים הרבים, אבל אנחנו? אנחנו מעדיפות לחשוב שאנחנו נותנות עומק. כי זה הרי לא הגיוני שהדברים שטחיים כל כך. או שהגברים שטחיים כל כך. הרי אנחנו לא רוצות לחשוב שאנחנו מחפשות מישהו שיחלוק איתנו את חיינו, והוא שייך לקבוצת השטחיים.
אגב, בפועל דווקא הגברים הם שינסו לשכנע אותנו שהם שטחיים, ולהסביר לנו שבאמת, אבל באמת (!) לא מעניין אותם מה חשבנו על זה שהם לא יצרו קשר יום אחרי דייט מוצלח, על זה שהם לא רוצים לדבר על מה קרה להם בילדות שגורם להם להתנהג ככה או על הסיבה שבגללה הם בורחים ממחוייבות כאילו היתה פריט לא אופנתי אצל דולצ'ה וגבנה. אה... וגם לא מעניין אותם מי זה דולצ'ה וגבנה, אבל זה כבר לטור אחר.
אז נכון שיש גבול בלנתח את זה שבחור אמר "נדבר" שלוש שעות ועם שלוש חברות (על מי אני עובדת? מדובר בדרך כלל על עשר חברות ועשר שעות) ולפעמים אין תשובה לכל השאילתות האלה, חוץ מ"ככה!". ועדיין... עדיין אנחנו עושות זאת, כאילו כל פעם מחדש אנחנו לא מוכנות לקבל את העובדה שדברים שרואים מכאן הם בדיוק אותם הדברים שרואים משם.
כי שנים של התנהלות מול המין הגברי הביאה אותנו לזה ( או במילים אחרות - אינטואיציה)
רבים מזלזלים באינטואיציה נשית. הם טוענים שהיא תולדה של אי הבנה, טיפשות, רגשנות-יתר ו/או חוסר יכולת לראות את הדברים כפשוטם. אבל אינטואיציה היא כוח בלתי רגיל, מתנה שמאפשרת להבין דברים עוד מבעוד מועד ולקרוא את המציאות בצורה מדויקת יותר, לא רק לפי הסיטואציה אלא לפי חוש שישי שמצורף לה.
"אינטואיציה היא תכונה אנושית שכביכול מקנה לאדם ידיעות על המציאות, שמקורן בתת מודע והן נוצרות ללא שימוש בחשיבה. אדם האוחז בתובנה אינטואיטיבית אינו יכול להסביר בשלמות מדוע הוא נוקט בעמדה זו ובזה אינטואיציה שונה מדעה, המבוססת באופן מודע על ניסיון" (-מתוך ויקיפדיה)
כל מי שחוותה דייטינג בחייה יכולה לומר דבר אחד בוודאות: הדברים אף פעם, אבל אף פעם (!!) לא איך שהם נראים. או נשמעים. או מוגדרים. ככה זה וזהו. זה מבחינתי אקסיומה.
אז העלם מהשדרה צודק. אנחנו מטילות ספק. ולמה שלא נטיל ספק?
אם 10 בחורים שיצאנו איתם אומרים "נדבר" ולא מצלצלים יום אחרי, למה שלא נטיל ספק בבחור ה-11?
אם 11 בחורים אומרים שהן מחפשים קשר אך נעלמים אחרי סקס, למה שלא נטיל ספק בבחור ה-12?
אם 12 בחורים אומרים שהם רוצים אותך ורק אותך אבל מתחילים עם כל דבר שזז, למה שלא נטיל ספק בבחור ה-13?
זוהי בעיניי אינטואיציה - היכולת לקרוא את מה שעתיד לבוא, על סמך נסיון העבר. על סמך חושים מחודדים שאינם קשורים להגיון רציונלי-חיצוני בהכרח, אלא להיגיון פנימי שנרכש עם השנים.
עכשיו בטח כל הגברים חושבים - נו, באמת... אפשר היה להגיד את זה בעשר מילים.
וזה נכון, אפשר היה. מצד שני, לפעמים כשאומרים אלף מילים אפשר להגיע לעשר המילים הנכונות. אבל כשאומרים מראש רק עשר, אפשר לפספס המון תובנות - או לפחות המון שיחות בשדרה.
ובאמת, גברים מה אתם חושבים? איך אתם חושבים? אני אשמח סוף סוף לדעת. כתבו טוקבק, שלחו מייל, רק כדי שאם פיצחנו את האטום, נפצח גם אתכם.
לפנייה לכתב/ת 
