ירושלים חוגגת, הצעירים עוזבים: "אין איפה לעבוד"

נועם כהן מספר שהוא ירושלמי מבטן ומלידה. הוא גדל בבית הכרם, וגם כשסיים את הצבא התעקש להישאר בעיר הקודש וללמוד בה, במקום להתפתות למנעמיה של תל-אביב כמו צעירים רבים אחרים. אבל לפני חודשיים, גם כהן נכנע. הוא ארז את הפקלאות, העמיס את הכול על הרכב, ויחד עם אשתו רעות עלה על כביש 1 עד שעצר בגוש דן. ביתו החדש.

והוא דווקא לא רצה לעזוב את הבירה. "רציתי לחיות פה, זו העיר שבה גדלתי ובה היה לי הכי טוב", אומר נועם (28). "אבל כשסיימנו ללמוד לפני חצי שנה היינו צריכים להחליט מה עושים הלאה, ובהסתכלות לטווח הארוך, וכשחושבים על הקריירה, זה לא היה ריאלי להישאר כאן, כי מעבר למשרדי ממשלה קשה מאוד למצוא עבודה בתחום שלמדנו. אם אתה בוחר להישאר בירושלים, אתה צריך להתפשר על המשכורת ועל תחום העיסוק".

הבעיה שמצייר נועם אינה חדשה. היא מוכרת היטב לראש העיר, ניר ברקת, לאנשיו ולפרנסי העיר. ובכל זאת, גם יום ירושלים הזה, שחל היום (ד'), מצוין כשברקע נתונים עקביים על נטישת הצעירים את עיר הבירה. לפי נתוני הלשכה

המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2010 עזבו את הבירה 18,625 בני אדם, ו-14,471 מתוכם היו צעירים, קרי בני 35 ומטה. זאת, אף שלפי נתונים שפרסמו העירייה ומכון ירושלים לחקר ישראל נרשם שיפור בתחום הכלכלי בעיר, עם עלייה של 30% בבקשות לפתיחת עסקים בה וגידול של 20% בהכנסות מתיירות בשנה שעברה.

כהן, שסיים את לימודיו בחוג למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בהצטיינות, מספר: "רעות ואני הכרנו בצבא, וכשהשתחררנו עלתה השאלה איפה ללמוד. לא היה ברור שאני נשאר ללמוד בירושלים, ולא בגלל המיקום הגיאוגרפי, אלא כי רציתי לחיות פה". אבל בגמר הלימודים, כאמור, המציאות טפחה על פניו. הוא מספר שגם חברים צעירים נוספים שלו שלמדו בירושלים עזבו משום שבכל הקשור לדירות מגורים ותעסוקה עמדו בפניהם רק מעט פתרונות בעיר.

נציג הצעירים לא שותף בתוכנית החומש

"כשאני מדבר עם רעות, אנחנו מדברים על זה שאם תהיה רכבת מהירה לתל-אביב אולי נחזור", אומר נועם. "אנשים עוזבים את ירושלים בגלל דיור ותעסוקה. לא ההתחרדות של העיר הרחיקה אותי ממנה, אלא בעיות קונקרטיות. אני חושב שהממשלה והעירייה עדיין לא עושות מספיק כדי לייצר מקומות עבודה אלטרנטיביים, בעיקר לבוגרי מדעי החברה".

האוניברסיטה העברית. זו לא ההתחרדות, זו הכלכלה (צילום: רון פלד)

ביום ראשון השבוע קיימה הממשלה את ישיבתה השבועית במגדל דוד בירושלים. במהלך הישיבה החגיגית, לרגל יום ירושלים, אישרה הממשלה את "תוכנית מרום", תוכנית חומש בהשקעה של כ-365 מיליון שקלים בשיתוף עיריית ירושלים, שמטרתה חיזוק כלכלת העיר על-ידי השקעה בתיירות, בתעשייה ובמחקר והפיתוח של התחום הביו-טכנולוגי. התוכנית, מן הסתם, אמורה לקרב גם את הצעירים בחזרה לירושלים.

אבל למרות ההכרזה החגיגית של העירייה והממשלה, התוכנית סופגת ביקורת לא מועטה, ויש שמפקפקים ביכולתה להעלות

את קרנה של העיר בעיני הדור הצעיר. נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם בן ששון, הביע דאגה עמוקה מכך שהיא אינה כוללת שום התייחסות למקומה של האוניברסיטה בעיר. בכנס "חינוך פורץ חומות" שנערך השבוע אמר: "אינני רואה מחויבות של הגורמים הממלכתיים לשתף ולהשתתף בפיתוח האוניברסיטה למען חיזוקה לטובת עתיד ההשכלה הגבוהה בארץ ולטובת חיזוק העיר ירושלים. מתייחסים אלינו כאל גוף 'מובן מאליו', שאין צורך להיות שותפים לייעודיו, לשליחותו ולצרכיו הייחודיים - בעיר ובארץ".

גם עופר ברקוביץ', ששימש עד לאחרונה חבר מועצת העיר ירושלים ומשמש כעת יו"ר תנועת הצעירים הירושלמית "התעוררות", מתח ביקורת על התכנית. "אני, כנציג הצעירים בעירייה, לא שותפתי בה, והיא מתמקדת יותר מדי בתחומי התיירות והביוטק. אלה אכן תחומים שיש להשקיע בהם, אבל אסור לשכוח שזו התוכנית המרכזית לצמיחת ירושלים. היא צריכה להשפיע על אפיקי תעסוקה נוספים בעיר, וכך נצליח לשנות את מגמת ההגירה בקרב צעירים, שהיום כבר לא רואים בירושלים אופציה לבניית חייהם".

באים לספוג אווירה, ועוזבים עם התואר

ברקוביץ אמר עוד ש"הן ראש העיר והן ממשלת ישראל חייבים לעשות הרבה יותר מכפי שנעשה עד היום כדי להרחיב את היצע התעסוקה בעיר. ממשלת ישראל חייבת לממש את החלטת הממשלה וחוק יסוד: ירושלים, ולהעביר לכאן 3,500

משרות במגזר הממשלתי שאינן יושבות בעיר. ראש העיר חייב להאיץ את העבודה מול יזמים, חברות, וגופים נוספים כדי לפרוץ חסמים ולהגדיל את כמות המשרות, והרשות לפיתוח ירושלים חייבת לשפר את המענקים שהיא נותנת ולפעול ברזולוציות נמוכות יותר מול מעסיקים כדי להביא אותם לבירה".

דיקן בית הספר למנהל עסקים באונברסיטה העברית, פרופ' דן גלאי, התייחס גם הוא לסוגיית הצעירים שעוזבים: "לצערנו זו תופעה שכיחה - סטודנטים רבים שלנו עוזבים למרכז בגמר לימודיהם. אנחנו מנסים להקים מרכז השמה לסטודנטים בירושלים, ורוב החברות מגיעות מאזור המרכז, ומעט מאוד נמצאות באזור ירושלים. כך המצב גם בחשבונאות - פעם היו שלוחות בירושלים, אבל כמעט כולן סגרו את המשרדים שלהן בבירה. זו תופעה שנמשכת כבר שנים ארוכות. הסיוע של העירייה הוא אנמי, אנחנו לא רואים פעילות נמרצת שבאה לעזור לסטודנטים. יש דיבורים, אבל אין מעשים".

דיקן הפקולטה למשפטים באונברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה, הוסיף: "כשמדובר במשפטנים יש היצע מסוים בגלל העובדה שגופים כמו הפרקליטות יושבים בבירה, אבל בכל הקשור לתחום המסחרי יש מעט מאוד משרדים בירושלים. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר משרדים שעוברים לתל-אביב. רוב הבוגרים שלנו עזבו את העיר בגלל ענייני תעסוקה. הסטודנטים מתייחסים לזה כדבר נתון. הם באים ללמוד כאן ולספוג את החוויה הירושלמית, ועוזבים כשהם מקבלים את התואר".

העירייה: ניצנים של שינוי בתעסוקה

יקיר שגב, מחזיק תיק הצעירים בעיריית ירושלים וחבר סיעתו של ראש העיר ניר ברקת, דחה בשיחה עם ynet את הביקורת: "יש כאלה שעסוקים בלדבר, ויש כאלה שעסוקים בלעשות. אנחנו הקאנו דם כדי לשריין כסף לצעירים בתוכנית הצמיחה 'מרום'. התוכנית כוללת מלגות לסטודנטים שיחיו בשכונות שאנחנו מרגישים שיש צורך לחזק אותן כמו קריית היובל והגבעה הצרפתית. במקום להמשיך להפריח סיסמאות ריקות מתוכן, אני מציע לכל מי שמגדיר את עצמו כאוהב ירושלים לקחת חלק בעשייה".

על טענותיו של פרופ' בן ששון אמר שגב: "אני מסכים שהאוניברסיטה הייתה צריכה להיכלל בתוכנית, וזו גם הייתה הדרישה

שלנו ממשרד ראש הממשלה". שגב ציין עוד: "אני מסכים שבעניין התעסוקה המצב עדיין לא מספיק טוב, ואני מקווה שנצליח לשנות את זה. אלה תהליכים הרבה יותר ארוכים משינוי בתחומי תרבות, ואנחנו צריכים לעשות מאמצים הרבה יותר גדולים בעניין הזה, אך גם בו יש ניצנים של שינוי".

בינתיים, בכל יום שישי, כשנועם כהן בא לבקר את משפחתו בבירה, הוא חושב שוב על חזרה - אבל יודע שהגשמת החלום רחוקה. "עצוב לי לדעת שזה רק ביקור, והייתי רוצה לחיות בעיר הזו, אבל מבחינה כלכלית זה לא הדבר הנכון", הוא מודה. "אני ירושלמי מלידה, בדם ובנשמה, ואני מרגיש שנלאצתי לעזוב את ירושלים. אני מקווה שיום אחד נוכל לחזור לכאן".