התנ"ך - לא לדתיים בלבד
הטענה שמי שלא לומד תנ"ך בדרך האורתודוכסית אל לו ללמוד כלל - היא מסוכנת, ותוביל להעצמת הבורות ולהחמרת הקרע הדתי-חילוני. הגיע הזמן לשחרר, יש מקום ל"יהדות כתרבות"
קל להגיד שהתנ"ך הוא ספר הספרים, ובשביל להישמע חשוב גם לצטט ממנו מידי פעם באיזו עבודה סמינריונית או במאמר משמים, אבל למעשה הבקיאות בתנ"ך, בייחוד בקרב חילונים, היא למרבה הצער, בגובה הבלטות.
כמובן שאפשר לעשות את הטעות המתבקשת ולצעוק בריש גלי שרק הלימוד הקלאסי הוא הנכון ומי שלא רוצה לא צריך - כי הרי תנ"ך זה לדוסים בלבד, ואם אתם לא רוצים ללמוד בדיוק כמונו עדיף שלא תלמדו בכלל. אלא שבעיניי האמירה הזו היא לא פחות ממסוכנת. היא מנציחה את כל מה שרע בתפיסה הקלוקלת לפיה הדתיים, שיצא
להם שם של מי שמנכסים לעצמם את החגים והמצוות וארץ ישראל, מנכסים לעצמם גם את התנ"ך על הדרך.
אני ממש לא חושבת שמערך לימודי התנ"ך הוא מושלם. לא בחינוך הממלכתי ולא בחינוך הממלכתי-דתי, אך התנגדות בסיסית להשוואת את התנ"ך לטקסטים אחרים, להתבונן בו בעיניים יחפות ולא דרך מפרשים, או לקרוא אותו כטקסט ספרותי היא מגוחכת.
גם אני חושבת שהוראת התנ"ך בבתי הספר החילונים מוציאה את כל הקסם מספר הספרים. הסיבה לכך לדעתי היא שהנוער נאלץ להתמודד עם טקסט שזר לו באזמל מנתחים, ולא מצליח להתחבר לסיפורים הפשוטים ושובי הלב, או לתרבות העתיקה אליה הוא משתייך. הסיכוי שלו להתאהב ברות או להזדהות עם איוב אפסית. והתחושה הכללית שתנ"ך הוא מקצוע לדוסים בלבד לא מוסיפה לו זוהר.
מצד שני, גם הוראת התנ"ך בבתי הספר הדתיים לא מותירה יותר מידי מקום ליצירתיות ושאילת שאלות. כולנו חווינו את הטקסטים דרך המסננת הצפופה של רש"י ורמב"ן, ומעטות היו ההזדמנויות שבהן יכולנו לשאול שאלה ולהתמודד איתה לבד, בלי התירוץ שהוכן מבעוד מועד אצל המפרשים.
יהדות כתרבות
כבר עכשיו גדלים פה דורות שלמים שמכירים היטב את פרויד ואפלטון, אבל לא שמעו על קהלת או דניאל. ההצהרה הדמגוגית לוותר על לימודי התנ"ך, תעצים את הבורות, ובעיקר תחמיר את הקרע בין דתיים וחילונים ותייצר פה שתי תרבויות שונות שיהיו זרות זו לזו. הפתרון הקלוקל הזה יגרום לכך שגם אברהם ושרה יהפכו לדמויות זרות, השפה הייחודית של התנ"ך תשכח, ורוחה תישמר רק בקרב קומץ שמקפיד לקרוא אותה לפחות מידי שבוע בבית הכנסת.
אם כן- מה הפתרון? אני מאמינה בלב שלם ברעיון של הוראת היהדות כתרבות. זו הדרך היחידה בעיניי לשמר את התרבות היהודית המופלאה על כל חכמיה וספריה בקרב הציבור, ולא רק בקרב הציבור הדתי. הגיע הזמן לפתוח את אוצרות התרבות היהודית בפני החברה החילונית, גם אם זה דורש מהחברה הדתית להתמודד עם רעיונות מחשבה אחרים וביקורתיים יותר.
הצימאון הוא אדיר, וניתן היה לראות זאת רק לאחרונה, כאשר אולמות התמלאו בכל רחבי הארץ בזמן תיקון ליל שבועות. הגיע הזמן שהוראת התנ"ך הראשונית בקרב חילונים לא תהיה הוראה דידקטית שעוסקת בהשוואות אקדמיות ובניתוח דקדקני וזר, אלא תהיה צוהר לעולם קסום ועשיר.
אפלטון לצד הרמב"ם
המפגש הראשוני עם הטקסט התנ"כי צריך להיות מזמין, יצירתי ומעודד חשיבה עצמאית. ביקורת וספק הן לא מילות גנאי, הרי כל העולם התורני נבנה על סמך הטלת הספק ושאילת השאלות האין סופית, ואולי דווקא פה החינוך הדתי
יכול ללמוד מהחינוך החילוני.
הדרך היחידה לבנות תרבות עברית אמיתית היא לעשות זאת יחד - דתיים וחילונים. אפלטון יכול לדור לצד הרמב"ם ויהודה עמיחי יכול להשתלב נהדר עם דוד המלך. הרענון נדרש בשני צידי המתרס.
הגיע הזמן שנשחרר. התנ"ך הוא לא לדתיים בלבד, וכל עוד נחזיק בדעה הזו נמיט על עצמנו אסון. הגיע הזמן שנשכיל להבין כי אין פסול בעיניים רעננות וביקורתיות, בהשוואה ובשאילת שאלות. ניתן לעשות זאת ממקום של כפירה וניתן לעשות זאת באמונה שלמה ותמימה. הבחירה בידינו - ובעיניי כל בחירה מקובלת, כל עוד התרבות העתיקה והקסומה הזו לא אובדת.
לפנייה לכתב/ת 
