ימי מהפכה: מינוי שרת חוץ אישה בפקיסטן

תארו לכם שאתם מתעוררים בוקר אחד ומגלים שבמקום דמותו המאוצ'יאסטית, המאיימת משהו של אביגדור ליברמן, ישראל משגרת אל העולם נציגה מאירת פנים, נאת מראה ואינטליגנטית.

כמה זיעה קרה הייתם צריכים לנגב עד שהייתם מגלים שמדובר בחלום? לפקיסטנים זה קרה ממש באחרונה. הם מינו לתפקיד שרת החוץ שלהם את הינא רבאני חאר, שמכהנת כחברת פרלמנט מאז 2002 ובגיל 34 כבר הספיקה לנפץ הרבה מאוד מוסכמות בארצה: היא הייתה האישה הראשונה בתפקיד שרת הכלכלה, האישה הראשונה שהציגה את התקציב הלאומי ועתה האישה הראשונה המתנה לשרת חוץ שם. 

בעזרת המשפחה. הינא רבאני חאר, שרת החוץ הראשונה של פקיסטן (צילום: רויטרס)

פקיסטן מתקדמת יותר מישראל

המינוי הזה מפתיע ולא מפתיע. מצד אחד, פקיסטאן מצטיירת כמדינה שמרנית הרבה יותר מאתנו, כזו שבה נשים, ובוודאי נשים צעירות, מוסתרות מאחורי רעלות ולא מקבלות בקלות את האפשרות להביע את קולן מעל הבמה הציבורית. מצד שני, רבאני חאר– נשואה, אם לשלושה וגם בעלת מסעדה פופולארית – היא בת למשפחה מיוחסת בפוליטיקה הפקיסטאנית. אבא שלה והדוד שלה היו שניהם פוליטיקאים פונג'אבים, ובבעלות המשפחה אדמות, מטעים, שדות קני סוכר ועוד נכסים, כך שהיא מביאה את קשרי ההון והשלטון מהבית.

בשנים האחרונות נדמה שדווקא במדינות שבהן מצב הנשים קשה ביותר, מצליחות לא מעט נשים להגיע לצמרת הפוליטית ולעמדות השפעה. בחברה שבה המסורת והדת מכתיבות יחס אי שוויוני ודיכוי נשים, קשה להן מן הסתם להגיע למקומות האלה הרבה יותר מלהילארי קלינטון או אנגלה מרקל, ובכל זאת נשים עושות את הדרך, מתגברות על המהמורות ולוקחות על עצמן להנהיג ובאותה הזדמנות גם לשמש מודל לחיקוי במקומות שמספקים למעט מאד נשים את ההזדמנות הזו.

בין הנשים הללו נמנות בנזיר בוטו, שכיהנה פעמיים כראש ממשלת פקיסטן עד שנרצחה בשנת 2007, סוניה גנדי, שעמדה בראשות האופוזיציה ההודית ונצחה בבחירות הכלליות שם בשנת 2004, קורסון אקינו, הנשיאה ה – 11 של הפיליפינים והאישה הראשונה באסיה שכיהנה בתפקיד כזה או גלוריה מקפאגלארויו, שהייתה נשיאת הפיליפינים ב – 2001. 

תמיכה משפחתית באסיה ובאפריקה

כמו רבאני חאר, רוב הנשים ברשימת אלה שהגיעו לקדמת העשייה הפוליטית באסיה ובאפריקה עושות את זה בתמיכה משפחתית: חלקן רוכבות על גל האהדה לאבא או לבעל שהיה מנהיג נערץ ונרצח ואחרות ממשיכות את השושלת, וזוכות להישמע ולהיראות בזכות שייכותן למשפחות השולטות במשאבים כלכליים ואחרים.

גם הילרי קלינטון עשתה את זה ככה, אבל נדמה לי שהיא הייתה מסוגלת להגיע לאן שהגיעה גם בלי ביל, אולי בזכות הכריזמה וההשכלה, כמו שעשובארה"ב קונדוליסה רייס ומדלין אולברייט וכמו שעשו נשים רבות מאוד בבריטניה, גרמניה, בקנדה, בסקנדינביה.

מה המצב בכנסת ישראל? לא משהו

ומה איתנו? בכנסת ה – 18 מכהנות רק 24 נשים, מיעוט שבמיעוט, ובמהלך 63 שנות המדינה היו לנו רק 13 שרות ו – 11 סגניות שר.

הייתה לנו אמנם ראש ממשלה אחת, לפני 42 שנה, אבל מעולם לא הייתה כאן אישה בתפקיד שרת הביטחון או שרת האוצר.

ציפי לבני  שימשה ממלאת מקום ראש הממשלה בממשלה הקודמת, אבל לא הייתה לנו מעולם סגנית ראש ממשלה וגם בממשלות הרחבות ביותר לא כיהנו יותר משלוש נשים בו זמנית ואף אישה עוד לא התמודדה על תפקיד נשיאת המדינה, שאולי אינו ממש רב השפעה, אבל מתברר שאפשר למלא אותו בתוכן אישי וגם לעורר תהודה.  

כמעט הכי רחוק שיש. דליה איציק, לשעבר יו"ר הכנסת, עם ציפי לבני (צילום: גיל יוחנן)

הגברים הישראלים - נסיכים

בניגוד לנעשה באסיה, באפריקה, בדרום אמריקה (בקרוב נדע אם גרושתו של נשיא גווטמאלה תכנס לתפקידו המתפנה) - בפוליטיקה הישראלית מעמד הנסיכות שמור לגברים בלבד.

פוליטיקאים כמו בני בגין, צחי הנגבי ועמרי שרון, למשל, הגיעו לאן שהגיעו גם בזכות שם המשפחה שלהם, שבארץ הוא שווה ערך לתפקיד רם בצבא או מעמד בחצר רבנית, שגם הם סוג של מקפצה באמצעותה מעופפים גברים רבים לשלטון, וחולפים בדרכם על פנינו, הנאלצות להתקדם בזחילה.

נדמה לי שמעבר לנתונים הסטטיסטיים העגומים, מצבנו הכללי, בישראל, בכל זאת טוב יותר ממצבן של הנשים שם, ובכל זאת, קשה קצת לא לקנא בהן על האפשרות לקפוץ ככה לצמרת בשיטת "אבא שלי יותר חזק מאבא שלך", ולו כדי שבעוד עשרים שלושים שנה יהיה למיעוט הזה שלנו, המהווה 51% מהאוכלוסייה, ייצוג קצת יותר משמעותי במקומות החשובים. 

עוד כתבות באתר לאשה

• המחאה מגיעה גם לשנקר - הריון, שוויון ועוד בעבודות הסיום של הבוגרות
• אז מה אם אני שמנה? ההומור העצמי של תבור אוליביר בעבודה מיוחדת
• דוגמניות יכולות להיות תקליטניות? עדי נוימן וגילי סער מנסות
• המלכה שהתכווצה: הורידה 50 קילו וזכתה בתואר מלכת היופי