הפרטת המשכנתאות: כך פחת הסיכוי לדיור שפוי

בעשור האחרון, בין השנים 2002-2011 ירד תקציב סבסוד המשכנתאות, למי שהוגדרו כ"זכאי משרד השיכון", בשיעור מצטבר של כ-82% - מכ-5.7 מיליארד שקל לכ-1 מיליארד שקל בשנה. תקציב הסיוע בשכר דירה לחלשים, בעיקר עולים קשישים ונכים, ירד בשיעור מצטבר של כ-16%, כך שכל תקציבי הסיוע ירדו בשיעור ממוצע ומצטבר של 68%. ירידה תלולה ותמוהה. נתונים אלה עולים מסקר שערך מרכז המידע והמחקר של הכנסת בנובמבר 2010 אך נתוניו ומסקנותיו עודכנו ופורסמו מחדש השבוע.

מחאת האוהלים - סיקור נרחב ב-ynet 

הירידה החדה נבעה מהקיצוצים העקביים של האוצר בתקציבי הסיוע, אך לא מעט גם מהחלטת האוצר להעביר בהדרגה את האחריות על מתן האשראי מהממשלה - לבנקים. מטרת המהלך היתה לצמצם את סבסוד האשראי לדיור בתקציב המדינה. "המעבר הזה גרם לירידה בסיוע לנזקקים בעלי ניקוד גבוה במרכז הארץ ולירידה במימוש המשכנתאות לזכאי משרד השיכון", נכתב בסקר.

בדומה לבנקים שדאגו לקופה שלהם, פקידי האוצר דאגו רק לצמצום ההוצאות הממשלתיות. ואכן, פקידי האוצר היו אלה שדחפו את השרים שמעליהם להפחתה הדרמטית המצטברת של 90% בהוצאה הממשלתית על הסיוע לנזקקי הדיור, מ-4.43 מיליארד שקל ב-2002 לכ-460 מיליון שקל ב-2010.

הנתונים שמוצגים בטבלאות הסקר מצביעים על כך שהתוצאה מ"הפרטת המשכנתאות", כלומר שיעור הרווח התקציבי של האוצר, גרמה לירידה דרמטית מקבילה ומצטברת בשיעור של 91%, גם במספר הזכאים לסבסוד המשכנתאות שמימשו את זכאותם. עם קבוצה זו נמנים הן חסרי הדיור, בעיקר עולים חדשים וותיקים שהסבסוד עבורם ירד בשיעור מצטבר של כ-92%, והן הזכאים האחרים אשר ירידת הסבסוד עבורם ירדה בשיעור מצטבר של כ-88%.

העמקת הפערים החברתיים

הסקר מצביע על התוצאה שבהעמקת הפער החברתי. בעשור האחרון גדלה האוכלוסייה בכ-1.2 מיליון נפשות, או בשיעור מצטבר של כ-18.6%. אבל מספר המשפחות מתחת לקו העוני גדל בשיעור מצטבר וחד של כ-42.5%. מספר המשפחות העניות גדל מכ-305 אלף בשנת 2000 לכ-435 אלף ב-2009. זאת בשעה ששיעור העניים מקרב האוכלוסייה אשר נוספה באותה תקופה (1.2 מיליון נפש), הודות לעלייה מברית המועצות לשעבר, עמד רק על 2.9% (130 אלף משפחות).

הסקר מתבסס ברובו על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), לפיהם ב-2009 כשני שלישים ממשקי הבית בארץ (69%) גרו בדירה שבבעלותם, וההוצאה על הדיור שבבעלותם (בעיקר משכנתא ומיסוי) עמדה על 25% מהכנסתו החודשית ברוטו של משק בית ממוצע. אבל מניתוח רכיבי ההוצאה בהשוואה לשווי הדירה ולהכנסת משק הבית, עולה כי חמשת העשירונים התחתונים מוציאים על הדירה יותר מ-30% מהכנסתם, כאשר זו נמצאת מתחת לשכר הממוצע (כ-4,000 שקל ופחות).

בשנת 2009 כ-26% ממשקי הבית התגוררו בדירה שכורה. ההוצאה על הדיור בשכירות מההכנסה של משק בית ממוצע היתה 16%. אבל פילוח הנתונים מגלה כי מקרב שוכרי הדירות שני העשירונים התחתונים מוציאים יותר מ-30% מהכנסתם החודשית כדי לממן את שכר הדירה. במלים אחרות – עשירונים אלו גרים בדירות שמעבר להישג ידם.

המסקנה המתבקשת שהסקר לא אומר אותה, היא כי הנתונים משקפים את מחאת הצעירים שמובילים את מחאת האוהלים. אבל נראה כי הסקר מבטא לא פחות אם לא יותר את המצוקה של מעוטי האמצעים בחברה, שאינם סטודנטים ושהכנסתם לאחר הלימודים עשויה לגדול.

המצוקה האמיתית היא של השכירים שעבדו וימשיכו לעבוד בשכר מינימום, ואשר לעולם לא יגיעו לדירה בבעלותם. הם הצטרפו השבוע למחאה ביישובי הפריפריה. שכן, אם יוקר המחייה ימשיך להאמיר, ידם לא תהיה משגת לשלם את שכר הדירה והם עלולים להיזרק לרחוב.

"חסרה ראייה מערכתית"

הסקר לא חוסך בביקורת על מקבלי ההחלטות: "ניכר כי הממשלה נעדרת ראייה מערכתית וארוכת טווח די הצורך בכל הקשור למדיניות הבינוי והשיכון. בשנים האחרונות הדבר בא לידי ביטוי בהחלטות ממשלה ומהלכים שאינם עולים בקנה אחד עם יעדיה המוצהרים של הממשלה ואף תורמים להשגת תוצאות הפוכות מן הנדרש. המשך מגמה זו עלול להביא להתמרמרות חברתית, להמשך התרחבות הפער החברתי ואף לעידוד הירידה מהארץ".

מחבר הסקר, תמיר אגמון, כלכלן במרכז המידע והמחקר של הכנסת, מציין כי משרד השיכון הוא בעצם הנושא באחריות הרשמית של הממשלה להסדרת שוק הדיור. יש לו השפעה רבה על השוק, בעיקר במימוש הביקושים לדיור, ובפרט מצד השכבות החלשות. לפעילות המשרד חשיבות ציבורית רבה, בעיקר בגלל הפער החברתי, שבישראל הוא מהגדולים במדינות המפותחות. "ללא מעורבות המשרד פער זה בתחום הדיור עלול אף לגדול", מדגיש אגמון.

הוא אומר כי פעילות המשרד היתה אמורה לאזן בין ההיצע והביקוש. שכן במנדט של המשרד נכללים מצד אחד התכנון, פיתוח התשתיות והשיווק של בנייה למגורים על קרקע זמינה, ושל תוכניות פינוי-בינוי לשיקום וחידוש שכונות. מצד שני על המשרד מוטלת האחריות הממשלתית לסייע לקבוצות אוכלוסייה נזקקות להשיג דיור סביר בסבסוד משכנתאות, במענקי השתתפות בשכר דירה, והשכרת דירות בדיור ציבורי.

ואולם מנתוני צניחת הסיוע שהוצגו בכנסת בשנתיים האחרונות, ומתלונות ראשי המשרד, חזר ועלה כי הכול יקום וייפול על היקף התקציבים שהם מקבלים מהאוצר למימוש יעדי המשרד. בשורה התחתונה הסתבר כי תקציבי הדיור מזמן כבר לא בראש הדאגות של אגף התקציבים, ומשנה לשנה הפתרונות למצוקת הדיור נדחקים לאחור בסדר העדיפויות של פקידי האוצר.