האם הרב עמיטל היה מצטרף למחאה?

שנה לאחר פטירתו של רבנו הגדול, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, דומה שדועך זמן הסיפורים, ונובטת עת ההדרכות המעשיות. השאלה מה היה אומר רבנו במציאות זו או אחרת כמעט ובלתי אפשרית, לאור העובדה שהודות לעולמו המורכב והעשיר – אפשר שהיה אומר דברים סותרים, והיה שולח את השומעים לו ליישב בין השניים, או שהיה מחייך בחיוך רחב, מפטיר הערה קצרה ועוצמתית, ומאפשר ללוש אותה לכיוונים שונים. דווקא בשל העובדה שלא רצה שנאמץ את עמדותיו, אלא שנעמוד על רגלינו שלנו – דומה שאין איש יכול לומר בוודאות את עמדתו.

ובכל זאת, אני מבקש להתבונן מעט על אירועי ימים אלה דרך עיניו שלו. אין לי כל ספק כי העובדה שעל סדר היום ייתכן שצפה ועולה סוגיית הצדק והמשפט, ודמותו של עם ישראל בתחומים אלה – הייתה חשובה מאוד בעיניו. לא זו

בלבד, אלא שהוא היה דוחה גם את ההירתעות מלהיות קשורים בפעילות בשל העובדה שהיא משרתת את השמאל.

על אף האופי הפוליטי המובהק של חלק מיוזמי המחאה החברתית – הוא היה מחפש את הקשר העמוק להנהגת תביעת השינוי, תוך זהירות קפדנית שלא ליפול בפח הפוליטיקה. הוא היה עושה זאת בשל שתי סיבות, שאינן קשורות האחת בשנייה.

ראשונה שבהן היא הקביעה כי זה נושא חשוב, ובשעה שעוסקים בנושא חשוב אין סיבה שלא לשתף פעולה. דברים אלו נכונים שבעתיים כאשר מדובר בנושאים המהותיים ביותר בעם ישראל – שאלת המבנה החברתי, הנגישות הצודקת למשאבים, והסולידריות האנושית.

הסיבה השנייה היא גם הסיבה שהביאה אותו לתביעה מתמדת לקשר עם השמאל (דברים אלה ביארתי השבוע בכנס צהר הבינלאומי הרביעי): היה חשוב לו מאוד שלא ייווצר זיהוי טוטאלי בין עמדות פוליטיות ימניות ובין היהדות בשל המחיר הכבד של זיהוי זה. הוא חשש כי אנו מביאים למצב שבו מי שנוקט בעמדות מרכזיות או שמאלניות במדינת ישראל אינו רשאי ואינו מסוגל להתחבר לעולם התורני ולזהותו היהודית לאור משנתנו.

עמדה זו מהדהדת בציבוריות הישראלית, וגם בשל כך חלק גדול ממבקשי דרכם אל האלוהים ואל תורת ישראל אינם הולכים בדרכנו (וגם לא בזו החרדית, שהיא למעשה כמונו בהקשרים האלה) אלא בדרכים אחרות. בשל כך הולכת ונפגעת הזהות היהודית של הפרט, והזהות היהודית של מדינת ישראל כולו. יוצא אפוא כי הימנעות משיתוף פעולה עם השמאל הישראלי משיגה בדיוק את ההפך המוחלט ממה שנראה לנו כחשוב ביותר.

עיסוק בדבר הנכון

דומני שהוא היה נוקט בדרך זו גם היום. דומני שהוא היה נזהר מלהצטרף למחאה – כיוון שמחאה ופעולת נגד היא שלב ראשון, אך לא מהלך של תיקון. למעלה מכך, הוא לא היה תמים, והוא היה מסתכל

בעיניים פקוחות על המבקשים לנצל את המצוקה האמיתית לפעילות פוליטית שתכליתה פוטש כנגד הממשלה.

אולם היינו מוצאים אותו בשלב השני, בשלב בו מתכנסים כולם ומבקשים את הדרך לתיקון, מתוך מגמה אמיתית ורצון כן להביא לשינוי סדרים מקולקלים. שם הוא היה משתף פעולה עם כולם, וקורא לתלמידיו לראות בשיתוף פעולה זו את מימוש ההזדמנות הגדולה לכנס את עם ישראל כולו לעיסוק בדבר נכון ואמיתי.

• ערב עיון לזכרו של הרב עמיטל ייערך היום (א') בישיבת פתח תקווה.