שמולי: שום אירוע לא יכבה את המחאה הזו

"לא ייתכן שישראל תהיה היום בראש רשימת מדינות ה-OECD בפערים חברתיים. אנחנו דורשים גם שינוי מהותי במדיניות המיסוי כך שתהא שוויונית יותר, הגדלת ההשקעה בפריפריה ואכיפה הדוקה יותר של חוקי עבודה. לצערי, הממשלה מנסה ליצור שיח דיכוטומי כאילו יש כאלה שתומכים בשוק החופשי ואחרים שרוצים קופונים לדירות. זה פשוט מופרך: אפשר לשמור על שוק חופשי ועדיין להשקיע ברווחת האוכלוסייה בתחומי דיור, חינוך, בריאות ועוד.

יו"ר התאחדות הסטודנטים התייחס גם לאפשרות כי המחאה תרד מסדר היום הציבורי. "המחשבה שאירוע חיצוני יכבה את המחאה היא פשוט מופרכת. אחרי הצבעת האו"ם בספטמבר יבוא אוקטובר וראש הממשלה יצטרך לומר לציבור כיצד לשרוד את החודש. והכי חשוב - השינוי התודעתי כבר נעשה.

"היום אזרחי ישראל ובראשם צעירי ישראל יודעים כי ביכולתם לתבוע מהממשלה ולהוביל שינוי. וכשזה המצב, הסטודנט הבא עם האוהל הבא כבר נמצא איפשהו בחודשים הבאים ואל תתפלאו אם מדי כמה חודשים יתלקח כאן מחדש מאבק חברתי, במיוחד אם הממשלה לא תביא כעת פתרונות אמיתיים".

שמולי הדגיש כי "הסטודנטים חותרים להידברות, אך חובת הממשלה להוכיח כי היא מעוניינת בהידברות אמיתית וכנה שתוכל להביא לשינוי. המחאה הגדולה תימשך בכל מקרה, גם אם תחל הידברות, עד שיבואו פתרונות אמיתיים".

 

"השכר הריאלי ירד"

פרופסור אביה ספיבק שדיבר לאחר שמולי אמר כי "בעשור האחרון המשק הישראלי צמח יפה. עם זאת, השכר בקושי הדביק את עליית המחירים, ואם מסתכלים על זה בצורה מסוימת השכר הריאלי ירד. איך זה קורה אם יש צמיחה? חלק ההון מתוך התוצר גדל". ספיבק מנה שלוש סיבות לתופעה: הפרטה, הקטנת הממשלה (מגמה ארוכת טווח) והסרת הפיקוח הממשלתי.

 

"ההון בישראל מרוכז בידי ידיים מעטות, ההון גדל והוביל לצמיחה במקום העבודה", אמר חבר צוות המומחים של אנשי המחאה. "השכר נטו נשאר אותו דבר או טיפה עלה, אך הוא כעת משמש על מנת לקנות הרבה יותר כי הממשלה מספקת פחות חינוך ובריאות, בגלל מדיניות מוצהרת של הפרטה.

 

"הציבור צריך להבהיר שהשיטה החברתית כלכלית לא מוצאת חן בעיניו. הציבור רוצה שהממשלה תספק שירותי בריאות, חינוך יותר טוב, שירותים יותר טובים. הממשלה צריכה להבין שזה מה שהציבור רוצה ולתרגם את זה למהלך פוליטי. מספרים שידי הממשלה כבולות, אומרים שיש מסגרת לתקציב שאי אפשר לפרוץ אותה. זה מרגיז אותי כי יש ערבב של שני מושגים פשוטים: כמה אתה מוציא וכמה הגירעון שלך".

 

לדבריו, "אין בעיה להוציא יותר אם גובים מסים על מנת לכסות את זה. המחאה צריכה להגיד שהיא דורשת מהממשלה להשקיע יותר משאבים במשק, להוציא יותר על ידי גביית מסים. כמו כן, לשפר את השירות לאזרח, הציבור יסכים לשלם מיסים אם השירות ישתפר.

 

פרופסור ספיבק הדגיש כי "חשוב להבין שהצורה בה הכלכלה מתנהלת היא בידינו. ממשלה קטנה היא לא חוק טבע. בנוסף, התחושה של המעמדות הבינוניים והנמוכים שמצבם הורע היא לא מומצאת, זה נכון".

 

"סבתא זה לא בנק"

שלי דביר מיוזמות מחאת העגלות אמרה כי "עלות של פעוטון היום היא יותר מאוניברסיטה או מכללה יקרה. 3,000 שקל בחודש - 36 אלף שקל בשנה. סבתא זה לא בנק. אני עובדת קשה בדיוק כמו ההורים שלי, ההכנסה שלי היא יותר גבוהה ממה שההורים שלי הרוויחו בזמנם, אך אני יכולה לקנות פחות. חינוך חינם הוא לא מוגזם, צריך חינוך חינם לכולם, להעמיק את התמיכה הציבורית".

 

לדבריה, "זהו מאבק של כלים שלובים. אם אני אקבל חינוך חינם מתום חופשת לידה ומצד שני יהיו פחות מיטות בבתי חולים - לא עשיתי כלום. אנחנו צריכים חבילה אחת שלמה. אי אפשר לדבר בפירורים. צריך שינוי פרדיגמתי, תפיסתי. שינוי של המערכת מהיסוד שלה".

 

"לקרוא לאקטיביזם חברתי"

עומרי זגן, ראש הצוות התחום החברתי כלכלי של מכון ראות, אמר כי 20% ממשקי הבית מצויים מתחת לקו העוני. "רמת החיים דומה למנהטן, אבל קצב הגידול דומה למומבאי", אמר זגן. "הגלובליזציה יוצרת מצב שכולם צריכים הכשרה מקצעוית, גם מחוץ לשוק העבודה וגם בתוכו ולכן צריך ליצור הכשרה גם למי שבתוך שוק העבודה".

 

לדבריו, כדי ליצור שירותים ציבוריים יש לשים דגש על הקהילתיות הישראלית. "לא מדובר רק בהשקעה ממשלתית, אלא גם יש לקרוא לאקטיבזם חברתי באותם מוסדות", אמר זגן. ,מעורבות חברתית של כל אחד מאיתנו בוועדים באזור בהם הוא גר. הממשלה צריכה לתת דגש לאזרחים מעורבים ופעילים. זה משפיע לטווח ארוך גם מבחינה פוליטית, התגייסות אנשים למרחב הציבורי, מעורבות פוליטית ואחדות ברמת הקהילתיות".

 

הכנס מתקיים בבניין רקנאטי באוניברסיטת תל אביב, והועבר בשידור חי באתר ynet. האירוע מופק על ידי חברת "מידע כנסים".