אוטופיה: קהילת גייז, יישוב חרדי ומקדש לפסטה

בשני הטורים הקודמים דיברנו על האוטופיה משנות השמונים "בולו'בולו" שכתב השוויצרי המכנה את עצמו בכותרת p.m. בטור שעבר הזכרנו מושג הובסיאני (לקוח מתורתו של הפילוסוף תומס הובס) ולוקיאני (של ג'ון לוק); המצב הטבעי. ראינו שמצב טבעי הוא מצב או הסטורי שהתרחש באמת או מושג פיקטיבי לצורך הסבר. המצב הטבעי הוא המצב שבו בני אדם חיו לפני שהוקמו המדינות, ערי המדינה וכל המוסדות החברתיים המאורגנים.

בולו'בולו - הטורים הקודמים:

• אוטופיה אנרכיסטית: "העבודה היא אם כל חטאת"
• אנרכיה. טוב או רע?
  

p.m. המחבר של בולו'בולו טוען שהחברה האנושית שלפני עולם העבודה היתה החברה הטובה ביותר שבה חיינו; בני האדם. והיא בעיניו מעין מצב טבעי. העבודה והרכוש הם אלה שהורסים את החיים שלנו. והם אלה שמאפיינים את המצב המדיני חברתי מאורגן של האנושות.

p.m. לא חושב שאפשר לחזור למצב הטבעי הזה, אבל הוא היה רוצה לייצר מעין וריאציה חדשה של מצב טבעי; מצב שבו אין שום שלטון, שום הנהלה ושום מוסד מחייב, אבל בכל זאת יש איים של ארגון חופשי לגמרי. על זה נדבר היום.

p.m. ממציא מערכת של מושגים לדברים שונים. למה הוא עושה את זה? לא ברור. אולי לשם שעשוע. איבו, הוא המושג הראשון שהמחבר מגדיר, והוא שקול ל"אני או אתה או אנחנו". באופן טבעי נגיד: "בן אדם", אינדיבידואל, או "סובייקט", אבל אני מאמין שהמחבר רוצה להמלט מכל המשמעות שדבוקה למושגים הפילוסופיים האלה. האיבו האוטופי חי ב"בולו". מעין קולקטיב. מטרת הבולו היא האיבו וחייו. הוא בראש ובראשונה משמש אכסניה לאיבו מפני קשיי החיים.

אז מה זה בולו? בולו הוא הסכמה בסיסית (כמו חוזה) שבין כחמש מאות איבואים. הוא חיבור ישיר ואישי של איבואים. לבולו יש אספקטים מופשטים, כמו עניין ההסכמה, ויש לו גם מראה מוחשי; הוא יכול להיות כפר או כמה בתים בעיר, או בקתות על ההר. הבולו הוא גם הסדר של תחליף לכסף. הוא צורת התקשרות קהילתית בסיסית בין האיבואים, שתפצה על אי קיומה של כלכלת חליפין.

בבולו יקבל כל איבו מנת 2,000 קלוריות יומית, לינה, סיוע רפואי – כל מה שנדרש להשרדות אבל גם יותר; גם חברות וגם אהבה ומשחק ושעשועים. כל בולו הוא אוטרקי (מספיק לעצמו כלכלית וחברתית) – הוא כולל שדות חקלאיים מספיקים, בית מלאכה ואולי אפילו מפעל קטן. הוא אמור לספק צרכים בסיסיים לתושביו.

איך מוקם בולו? הכל פתוח? וזה מה שמאפיין לגמרי את ההצעה האוטופית של p.m. וככה, אם אני רוצה להקים בולו של אוהבי אוכל איטלקי, אנסה להביא אנשים. מישהו אחר רוצה להקים בולו הומואי? שיקים? בולו דתי? חרדי? נוצרי, הינדואיסטי? להכל יש מקום.

העניין הוא פשוט לאפשר לאנשים למצוא לעצמם את המסגרת הטובה ביותר שתאפשר להם לעבור את הסיוט שנקרא חיים (זה מה שהמחבר חושב על החיים). יש בולואים קהילתיים שבהם יהיו ערבי קהילה ויחסים חמים, ויכולים להיות בולואים לאנשים בודדים, שיהיו דומים ליחסי שכנות במגדל מגורים. פשוט חיה לך בבולו שמתאים לך!

הבולואים האלה מקיימים ביחד מערכת חברתית מגובבת ו"מאורגנת – לא מאורגנת". המערכת הזאת נקראת "בולו'בולו". בבולו'בולו, שום דבר הוא לא חובה. בולואים יכולים להגיע להסכמים עם בולואים אחרים ולייצר ביחד מפעל להתפלת מים. בולו יכול לפרוש באמצע. העבודה יכולה להתקע. הכל נבנה בעצלתיים. וזה בסדר. אם זה חשוב לאיבואים, ימהרו. אם לא, לא צריך. ובכלל, גיבוב הוא דבר שp.m. מאוד מעריך.

נראה שהוא לא אוהב את הארכיטקטורה המודרנית בסגנון לה קורבוזיה (נדבר על זה פעם), המינימליזם הנקי והמאורגן נראה לו סטרילי מדי ולא מתאים לחיים טבעיים. בולואים עתידיים יורכבו על גבי שאריות ושרידים של הציויליזציה שלנו. בולואים יורכבו למשל מכמה בניינים בעיר שהגדרות בניהם ישברו ושיבנה בניהם אולם. החזון הוא של עיר מזרחית ישנה, כמו העיר העתיקה של ירושלים או מרקש (העיר העתיקה שלה - למי שהיה).

יכולים להיות בולואים בדואים נודדים. ובכלל, כל איבו יכול ורשאי לנוע כאוות נפשו בין בולואים לבולאים. כל בולו מחוייב בהכנסת אורחים, וכך איבואים מטיילים או סתם נוודים יכולים למצוא פתרון טוב.

אבל רגע? כתבנו "מחוייב"? הרי אנחנו מדברים על אנרכיה, ובאנרכיה אין שלטון שכופה, וכל אחד יכול ורשאי לעשות בדיוק מה שהוא רוצה. ואכן, הבולו לא מחוייב. יש מסורת בולואית כזאת של הכנסת אורחים. ואם בולו מסוים לא רוצה? שלא יכניס אורחים? מה נעשה לו? כלום? אולי לא נעשה לו כלום, כי הרי אין לו שום חובה. אולי! יצא לו שם רע ובולואים אחרים לא ירצו לשתף איתו פעולה בכל מני החלפות של מוצרים ושירותים.

אבל אנחנו יכולים גם לצאת למלחמה בבולו הזה. כן, נצא למלחמה! אבל כאן אנחנו שואלים את p.m., "מלחמות? באוטופיה?" בעולם כל כך טוב? בחיבור שמציג את האנושות במקום הכי טוב שלה? ובכן, p.m. לא נבהל. כן יש אלימות. וכן תתכנה מלחמות. זה חלק מהעניין. וגם אפשר למות. יגמר איך שיגמר, מלחמה, סכסוך, שלום, שום דבר לא מצדיק שלטון מרכזי. רק חופש מוחלט.

והחופש הזה בא לידי ביטוי במושג ה"נימה" הצבוע בצבע ליבראלי – ליברטאריאני, ואני מצטט: "כל איבו רשאי להגדיר בעצמו, לקיים ולהפיץ, בכל מקם ובכל דרך שירצה, את אורח החיים שלו, את לבושו, את שפתו, את חיי האהבה שלו, את דתו, את הפילוסופיה שלו ואת האידיאולוגיה שלו" (עמוד 81 במהדורה בהוצאת "אוב").