מתנצלי "תג מחיר": יפי נפש עם כיפה
פעולות "תג מחיר" העירו את המתנצלים מקצועיים מתוך המגזר הדתי-לאומי, שחייבים למצוא חן בעיניי החברה הישראלית. מדובר בזן חדש של גזענות פנים-יהודית, השוללת את הלגיטימיות של האחר במסווה של נאורות
פעולות "תג מחיר" האחרונות של קומץ צעירים ברברים ביש"ע, הצליחו שוב לעורר רבים בציונות הדתיתלמסע ההתנצלויות הרגיל. הגדילו לעשות המתנצלים המקצועיים, כשקראו להפרדת השורות בתוך הציונות הדתית.
עוד ביהדות:
המזדעזעים למיניהם התאמצו לטעון כי אנשי "תג מחיר" שייכים לציונות דתית אחרת, וכי לא נכון לראות את הציבור הציוני-דתי כמקשה אחת - אלא כבית לכמה קבוצות שאין קשר ממשי בניהן.
הדתיים שחייבים למצוא חן
אלא שמעבר למלל האין-סופי וצקצוקי הלשון, אין כלום. הזואולוג או הסוציולוג שייצאו לגבעות יש"ע
בכדי להגדיר את המין המסוכן של הדתיים הלאומיים, המייצגים קהל אדיר של נוער גבעות מתלהם והזוי המאיים על שלום הציבור - צפויים לאכזבה רבתי. פשוט אין חיה כזו. רוב מוחלט, במספרים אבסולוטיים, של המתנחלים והימין הישראלי כולו - הם אנשים נורמטיבים עד שעמום, שחטאם היחיד הוא רצונם בזקיפות קומה לאומית.
אמת פשוטה זו, הברורה לדעתי גם לכל המתנצלים למיניהם, מעוררת את השאלה מה גורם לדתי-לאומי שפוי להתנצל על פעולה של כמה חיות אדם, שבמקרה יש להם כיפה על הראש. ובמילים אחרות: האם היינו חשים צורך להתנצל בפני אומות העולם גם על מפלצות כמו רוני רון ומארי פיזם, שרצחו את רוז פיזם? האם היינו מבקשים מהשמאל הישראלי להתנצל על האנרכיסטים שמפגינים נגד הגדר בבילעין ונעלין, ומוציאים את דיבת עמנו בכל העולם?
השאלה הרטורית הזו מובילה את הדיון למחוזות הפסיכולוגיה של חלק מהמגזר הדתי-לאומי, שנתקע בהוויה הנפשית האינפנטילית של מי שצריך כל הזמן למצוא חן בעיניי החברה הישראלית. שהרי רק אם נהיה נחמדים ומסבירי פנים נזכה לקבל את חותמת ה"נורמאלים" מקבוצת קובעי הטון התרבותי במדינת ישראל.
במילים אחרות, אם רק נראה שאנחנו, למרות הלאומיות שלנו, גם בני אדם - אולי נזכה להשפיע קצת על המדינה.
אל תתנצלו בשמי
אלא שאני לא רוצה לקחת חלק בריקודי המה-יפית של דתיי המחמד והמתיפייפים המקצועיים לסוגיהם.
אם יש אידיוט בשמאל הישראלי (ולצערי יש רבים מאוד) שחושב שהימין אשם בכל גרפס שפולט בחור עם כיפה, אזי מדובר בזן חדש של גזענות פנים-יהודית, השוללת את הלגיטימיות של האחר במסווה של נאורות, הומניזם ופסבדו ליברליזם.
בנוסף מעוררים בי כל המתנצלים למיניהם כעס גדול על הנזק האדיר שהם גורמים לכלל הציבור, בהנמכת הרוח הבריאה שעם ישראל זקוק לה כל כך – אותה רוח שקיימת בציונות הדתית הגאה, שלא מרגישה צורך להתנצל.
מי שהמוטיבציה הנפשית שלו לחיים וליצירה בנויה על הצורך להתנצל, הוא אדם מסורס. ואולי בעצם בגלל הסירוס שמייצגות התנצלויות מהסוג הזה, כדאי באמת להפריד את המחנה לשניים: אלו שמתנצלים - ואלו שמנסים ליצור כאן אלטרנטיבה רוחנית אמיתית לתרבות הנוכחית.
לפנייה לכתב/ת 
