איש העסקים יולי עופר נפטר בגיל 87
איל ההון עופר נפטר בביתו בהרצליה פיתוח, בגיל 87. לאורך שנים ריכז את עסקי משפחתו בישראל, הכוללים מספר חברות ציבוריות, ביניהן חברות האחים עופר השקעות, עופר ספנות וחברת הנדל"ן עופר נכסים. לפני כשלושה חודשים הלך לעולמו אחיו ושותפו, סמי עופר, בגיל 89
איש העסקים, התעשייה והנדל"ן יהודה (יולי) עופר נפטר אמש (א') בגיל 87 בביתו בהרצליה פיתוח. הוא השאיר אחריו את אשתו רותי, בתו ליאורה, בנו דורון, נכדים ונינים. הלוויתו תערך במושב בני ציון ביום שלישי בשעה 17:00.
בהודעה לתקשורת שפורסמה עם פטירתו נכתב: "יולי היה איש של אנשים. הוא אהב אותם והשקיע בהם ואלה אהבו והשקיעו בו. יולי היה רגיש לכל רחש אישי וציבורי כאחד וניחן ביכולות נתינה אינסופיות למשפחתו, לחבריו ולסביבתו".
יולי ואחיו סמי, שנפטר בחודש יוני השנה בגיל 89, היו בין הישראלים הבודדים שנכנסו שנה אחרי שנה לרשימת עשירי תבל שמפרסם העיתון "פורבס". בדירוג שפורסם אשתקד העריך העיתון את שווי נכסיהם בכ-10.3 מיליארד דולר. החברה לישראל, המחזיקה במרבית נכסיהם הישראליים, נסחרת בבורסה בתל-אביב לפי שווי שוק של כ-27.3 מיליארד שקל.
בראיון שהעניק ל"ידיעות אחרונות" בשנת 97', נשאל יולי עופר "איך אתה מרגיש עם ההגדרה אונאסיס' הישראלי'?". "האמת, כבר התרגלתי. אני כבר לא יודע אם זה מחמיא או לא". בהמשך לאותו ראיון אמר: "אני מאמין גדול בתהליך השלום, אי אפשר לעצור אותו".
החלו כספקי מזון לאונייה
שמם של האחים עופר עלה לכותרות לאחרונה, לאחר שארצות הברית הטילה סנקציות על החברה שבבעלותם בגלל שמכרה מכלית לאיראן. בעקבות זאת, חשף העיתון "כלכליסט" כי ספינות של האחים עופר עגנו באיראן בכמה הזדמנויות בשנים האחרונות.
יולי בנה בנה את האימפרייה העסקית שלו עם אחיו סמי בשנת 1945, כשהם עבדו כספקי המזון של אוניית הפאר הרומנית "טרנסילבניה" והצליחו להפוך לסוכנים שלה. לאחר מכן החל לעבוד כסוכן של אוניות נוספות ממזרח אירופה. ב-1950 החלו לקנות אוניות משלהם. האונייה הראשונה הייתה אוניית משא שנקראה "איל" - על שם בנו של סמי.
בשנות ה-60' וה-70' הפכה קבוצת האחים עופר לחברת ספנות בינלאומית. יולי נשאר בארץ וניהל את עסקי החברה המקומיים ואילו סמי עבר למונקו וניהל את הפעילות הגלובלית. בשנות ה-80' החלה הקבוצה לעסוק גם בעסקי מיכליות בהונג קונג ובסינגפור, ובשנות ה-90' גם בהובלת דלק. בסוף המאה שעברה כבר היה לחברה צי של כ-200 אוניות, מהגדולים בעולם. החברה הקימה גם חברת בת, רויאל קריביאן, העוסקת בקרוזים.
שליטה על חלקים ניכרים מהמשק
עיקר עסקי האחים עופר ממוקמים בחו"ל, אך בשנות ה-90' הם החלו להשתלט על חלקים ניכרים מהמשק הישראלי, תחילה בנדל"ן, ואחר כך ברכישת חברות אחזקה. ב-1994 הם רכשו חלק מגרעין השליטה במזרחי טפחות, וב-1999 רכשו ממשפחת אייזנברג את השליטה בחברה לישראל.
במשך השנים התפתחה חלוקת עבודה בתוך המשפחה: יולי עסק בעיקר בנדל"ן, בבנק ובעסקים המקומיים, עידן, בנו הצעיר של סמי, בעיקר בחברה לישראל, וסמי, לצד בנו אייל, בעסקי הספנות.
החברה לישראל שולטת מאז שנות ה-90' בכי"ל, הכוללת את מפעלי ים המלח ומפעלים כימיים נוספים בנגב, וכן ברבע מבתי הזיקוק לנפט ובמחצית מחברת הספנות צים, יחד עם המדינה, וכן במפעל השבבים טאואר סמי קונדקטור מגדל העמק. עד שנת 2002 החזיקו האחים עופר במשותף את כל עסקיהם. מאז, התחלקה השליטה בעסקים כך שיולי שלט באחזקות בבנק מזרחי-טפחות ובעסקי הנדל"ן המקומיים, ואילו סמי - בעסקי הספנות.
השליטה בחברה לישראל כיום מתחלקת בין חברת מילניום (47.4%), עופר הולדינגס (3%) ועידן עופר בנו של סמי (2.5%). עופר הולדינגס נמצאה בשליטת האחים עופר ואילו מילניום נמצאת בשליטת חברת משט (80%), שגם היא הייתה בשליטת שני האחים.
חשיפה ציבורית שלילית - וירושה לא קלה
ב-2004 רכשה החברה לישראל בעלות כמעט מלאה בצים, במסגרת תוכנית הרפורמה הכלכלית במשק של מי שהיה שר האוצר, בנימין נתניהו. העסקה עוררה סערה כיוון שצים, שגם היא אחת מחברות הספנות הגדולות בעולם, נמכרה תמורת כחצי מיליארד שקל. במקביל, קנתה המדינה מהחברה לישראל את רבע בתי הזיקוק, במטרה למכור אחר כך את חברת בז"ן כולה.
במדינה התעורר ויכוח ציבורי סוער על השאלה, הם צריך לשלם לחברה לישראל על חלקה, כיוון שהיא קיבלה אותו בחכירה, אך החשב הכללי דאז ניר גלעד החליט לוותר לחברה על הפקעת החכירה ולשלם לה. גלעד משמש כיום כמנכ"ל החברה לישראל. מאוחר יותר, ב-2006, השתתפה החברה במכרז לרכישת בית הזיקוק בחיפה וזכתה, בעוד שבית הזיקוק באשדוד נמכר לחברת הדלק פז.
עד לאותה התקופה משפחת עופר כמעט ולא הייתה מוכרת בציבור הישראלי. מאז, הציבור הרחב הלך נחשף אליה בעיקר בהקשר שלילי, בשל חלקה באותן עסקאות שנויות במחלוקת. שמה של המשפחה עלה יותר ויותר לכותרות גם בגלל המודעות הגוברת לנושאים סביבתיים, שעוררה מחלוקות סביב פעילות מפעלי ים המלח ובתי הזיקוק במפרץ חיפה.
עיקר הפרסום השלילי קשור נובע מתכנים טלוויזיונים שקשורים לחברה: סרט של התחקירן מיקי רוזנטל על עסקי המשפחה בשם "שיטת השקשוקה" שעסק ברכישת נכסי המדינה ובזיהום הסביבתי, והתוכנית "עובדה" בטלוויזיה שעסקה בעובדי הקבלן במפעלי ים המלח. גם הקמפיין שהשיקו מפעלי ים המלח זכה ללעז ולבוז בקרב הציבור.
תרומות ומיזמים סביבתיים
כדי לשקם את תדמיתה, שיפרה החברה בצורה משמעותית את זכויות העובדים במפעליה, דאגה להקטין למינימום האפשרי את הנזק הסביבתי, והפכה לאחת הקבוצות המובילות בישראל בתרומות לבתי חולים, להשכלה גבוהה, למוסדות רפואיים, לאיצטדיון הכדורגל בחיפה ועוד.
בנוסף לפילנטרופיה, נקשרה החברה למיזם בעל תדמית סביבתית, כאשר החברה לישראל רכשה אחזקות במיזם בטר פלייס של שי אגסי, המתעתדת לייבא לישראל לראשונה מכוניות חשמליות.
בהכנת הידיעה השתתף תום זיו
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
