פולארד שוחרר, מכבלי המגזר

זה צריך להיות השבוע המאושר בחייו של ג'ונתן פולארד - או לפחות המאושר ב-25 השנים האחרונות שלו. הוא אולי אינו מודע לכך, ואולי לא עודכן בהתפתחויות האחרונות, אבל המאבק למען שחרורו עשה השבוע צעד חשוב. לא, אובמה עדיין לא זז ולו במילימטר מעמדתו, וארצות הברית לא מראה נכונות לשחרר את המרגל הישראלי - אך בכל זאת, הפרשייה של השבוע האחרון יכולה לחולל שינוי בדעת הקהל בנוגע לפולארד - והכל בזכות רמי ברוך.

עוד בערוץ יהדות - קראו:

• ראש השנה איז אין ה האוס!

• הדרך לפיוט רצופה בשאלות טובות 

• יריד ההבלים והאישה החרדית

  
  

האמת היא שפועלו של רמי ברוך למען פולארד התחיל כבר מזמן, עם עלייתה של הצגת היחיד "משפט פולארד", שדחפה את סיפורו של המרגל הישראלי עוד קצת לכיוון התודעה הציבורית. אבל השיא היה השבוע, כשברוך הודיע על סירובו להופיע בהיכל התרבות בקריית ארבע.

הצליח לבלבל ציבור שלם

ההחלטה הזאת, שעוררה מחדש את פולמוס חרם המחזאים על יהודה ושומרון, נשמעת לכאורה מוזרה מאוד:

הרי המילים "פולארד" ו"קריית ארבע" אמורות ללכת יד ביד. אלה שפועלים למען שחרורו של המרגל הנמק בכלא (במלוא מובן המילה, אגב), הם גם אלה שהולכים לגור בקריית ארבע. זה הולך ביחד, מתנחלים ופולארד, פולארד ומתנחלים. אין ביניהם קשר הגיוני, אבל הם כל כך מזוהים זה עם זה, עד שמי שאינו בקיא בפרטי הסיפור, עלול לחשוב שפולארד הוא בכלל תושב אלון מורה שנסע לארה"ב, והוא נתפס כשניסה לחבל בתוכנית השלום של הבית הלבן.

לא מאבק דתי או ימני

בדיוק בגלל זה, יהונתן פולארד חייב להגיד תודה רבה לרמי ברוך. הוא עדיין לא הצליח לשחרר את פולארד מהכלא, אבל לפחות הוא שיחרר אותו מהאזיקים שכובלים אותו לציבור הדתי-לאומי. הציבור הדתי, כמובן, אינו חפץ באזיקים הללו. הוא מת כבר מזמן להיפטר מהם. הוא מחכה ליום בו סוגיית פולארד תעסיק את כל עם ישראל, באופן שווה.

אם רמי ברוך יכול, כל אחד יכול(צילום: עמית שאבי)

הרי אין שום סיבה שהמאבק הזה יהיה דתי, ובוודאי שאין בו שום סממן ימני. ואף על פי שמדי פעם גם אנשי ציבור ותנועות מהצד החילוני מצטרפים למאבק, הוא ממשיך להיות מזוהה עם חובשי הכיפות.

מצאנו משהו טוב בחרם

למעשה, רמי ברוך תרם לא רק לפולארד, אלא לחברה הישראלית באופן כללי. בחברה רבת-ויכוחים כמו שלנו, אפשר בקלות להתבלבל בכל פעם שמתעורר דיון חדש, ולא לדעת מי נגד מי. הפיתרון הכי קל הוא לשזור כמה ויכוחים יחד, ולהחליט שבעצם אותם שני מחנות נלחמים זה מול זה כל הזמן. מי שמשתייך לציבור הדתי, הוא גם איש ימין מובהק, שתומך בסירוב פקודה, מדיר את רגליו מאוהלי המחאה ברוטשילד (חשבתם שמצאתם סוף-סוף טור שהמחאה החברתית אינה מוזכרת בו? אין דבר כזה, אולי עוד חודש), והוא מסתובב עם הסטיקר "לשחרר את פולארד".

לעומת זאת, מי שמסתובב בלי כיפה על הראש, הוא גם שמאלני, שמעוניין בהקמת במדינה פלסטינית,

תומך בשחרור מחבלים למען גלעד שליט, ופעיל באחד הארגונים הירוקים למען הסביבה. אמור לי מה עמדתך בנושא אחד, ואגיד לך מה אתה חושב על כל שאר הנושאים שעל סדר היום.