חזרה לתור הזהב: תחייה לשורשי היהדות בספרד
ערים רבות בספרד עוסקות לאחרונה בהחייאת ההיסטוריה של "תור הזהב". הרובע היהודי בטולדו וזה שבקורדובה מהווים מוקדי משיכה לישראלים, ספרדים, ותיירים מהעולם. סיור שורשי
בשנים האחרונות נדמה כי המילה "ספרד" (יש להגות SEFARAD) מהדהדת יותר ויותר ברחובות הערים המרשימות שבחצי האי האיברי. פירוש המילה הזאת בשיח הספרדי של היום הוא המורשת שהותירו במדינה יהודי ספרד בעת "תור הזהב" שלפני הגירוש ב-1492. עבור רבים מ-42 מיליון תושבי המדינה מדובר באבן-דרך תרבותית, שנשכחה במשך מאות שנים.
אותה אבן דרך זנוחה שבה וקמה לתחייה בשורה של יוזמות שלטוניות ופרטיות, במוקדים רבים של התרבות היהודית העתיקה. משרד החוץ הספרדי הקים את "ספרד-ישראל", גוף העוסק בפעולות תרבות וחינוך בקרב צעירים ספרדים, ומטפח קשר עם קבוצות סטודנטים יהודים מישראל ומדינות נוספות. גם אנשים פרטיים רבים הקימו יוזמות בתחום, ואלה פתוחות בפני המבקרים בספרד.
סיור שערכנו בכמה מאותן נקודות מאיר את ההיסטוריה היהודית. התייר הישראלי ימצא עצמו בתחושה של מעין בית קרוב-רחוק בנקודות הללו. באתרים רבים נראה כי המאמץ הספרדי עמוק הרבה יותר מעוד ניסיון ליצור "מלכודות תיירים", והוא מלווה במחקר מעמיק, ביחס של כבוד למורשת היהודית, וברצון אמיתי להכיר את שורשיה של יהדות ספרד – שהם גם שורשיה של החברה הספרדית היום.
מאבקים היסטוריים - והיהודים במרכז
תור הזהב של יהודי ספרד – שלפי הסברה הרווחת הגיעו לכאן כבר בשנת 70, לאחר חורבן בית שני - עמד בצילם של תהליכים היסטוריים גדולים והמאבק הנוצרי-איסלאמי על חצי האי האיברי.
אחרי הכיבוש האיסלאמי ב-711 החלה תקופת תור הזהב, שסופו בכיבוש נוצרי, בהכבדת ידה של הכנסייה, בגלים של פרעות והרג מצד השכנים הנוצרים והמוסלמים, עד השלמת ה"רקונקוויסטה" (הכיבוש מחדש) בידי הנוצרים ב- 1492 - השנה שבה פורסם צו הגירוש.
השלטון המקומי בספרד יזם בשנים האחרונות את הקמתה של "רשת הרובעים היהודיים" ברחבי המדינה. עשרות ערים הצטרפו ליוזמה, שבמסגרתה נערכות פעולות שימור ושיקום למקומות ולמבנים המייצגים את תולדותיה של יהדות ספרד, לצד פעילויות תרבות וחינוך.
בכל אחד מהרובעים השייכים לפרויקט מסומנים אתרים יהודיים באבן מרצפת מיוחדת. בתוך האבן מוטבעת יציקת מתכת שצורתה כשל מפת ספרד, ובה המילה "ספרד". מבט מדוקדק יותר יעלה כי בין האותיות נמצאת גם המילה "זכור". עושה רושם כי הספרדים משתדלים מאוד לזכור את העבר המפואר שלהם, שבו היו כרוכים היהודים כחלק בלתי נפרד, ולעיתים אף משמעותי ביותר.
בחלקו הראשון של המסע נתמקד בשתי ערים חשובות בפריחה היהודית של תור הזהב – טולדו וקורדובה.
טולדו - ירושלים אשר היתה בספרד
טולדו, שנמצאת כ-70 ק"מ דרומית למדריד בחבל לה-מאנשה, כונתה "ירושלים אשר היתה בספרד". כבר בכיכר הכניסה ניתן להבחין בעקבות שהותירה התרבות היהודית הענפה שפיעמה כאן. במקום בולט ניצבת שורה משירו של יהודה הלוי, שישב ויצר בטולדו: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב" .
טולדו מוקפת בשלושת עבריה בנהר טאחו – שהגן עליה בתקופות קדומות. זו היתה במשך מאות שנים עיר הבירה של ספרד, עד המאה ה-16, ובאותה תקופה חיו בה 65 אלף תושבים. היום חיים בה כ-80 אלף איש.
תחת השלטון המוסלמי בעיר פרחה הקהילה היהודית, וכך גם היה בתקופתו של המלך אלפונסו השישי, במאה ה-11.
במאה ה-12 החלו שלטונות האזור להטיל גזרות על היהודים. ב-1391 התרחשו בכמה ערים בספרד פרעות קנ"א, על רקע רעב ומצב כלכלי רעוע, שבהם הואשמו היהודים. פרעות אלה החלו בסביליה והתפשטו לוולנסיה, ברצלונה וטולדו. כ-30 אלף יהודים נרצחו בהתקפות הללו, ובתי הכנסת נלקחו מהקהילה והפכו לכנסיות. יהודי טולדו נדחקו ב-1411 לגור ברובע היהודי בלבד - ה"חודריה" (La Juderia).
ב-1485 נקבעה טולדו כמקום מושב מרכזי לאינקוויזיציה, שהוקמה ארבע שנים קודם לכן בסביליה. בשנותיה הראשונות, היהודים לא היו מוקד עיקרי להתנכלויות מצידה, שכן זו נועדה "לתקן" את דרכיהם של נוצרים ש"סטו מהדרך". בהמשך – היה הגוף הזה אחראי גם ללחץ שהופעל על יהודים רבים להתנצר. גם אלה שהתנצרו המשיכו להיות חשודים בסטייה מדרך הנצרות.
מקוואות במרתפי הבתים
העבר היהודי של טולדו מורגש עד היום למי שמשוטט בין סמטאות הרובע שבעיר העתיקה. פה ושם ניתן עדיין להבחין בשרידים מטושטשים של כיתוב עברי. בנוסף, בכמה מהמרתפים בבתי העיר התגלו שרידי מקוואות. אלה שימשו במשך מאות שנים כמרתפי איחסון לדיירים, ורק בשנים האחרונות החל מאמץ לחשוף את שימושם המקורי.
על משקוף המרתף שבו ביקרנו אף מגולפת כתובת מקורית בעברית, הלקוחה מתוך ספר תהילים: "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה". כתובת זו השתמרה במקום במשך מאות שנים, ונראה כי פגעי הזמן לא נגעו בה.
היהודים מילאו תפקידים מרכזיים בחיי העיר. רבים מהם שימשו כרופאים, אנשי כספים, דיפלומטים ועוד. בתור הזהב היתה העיר סמל לסובלנות בין-דתית רבה.
מפגש בין-דתי: זה אפשרי, גם היום
בבית הכנסת אבן שושן (הידוע יותר כ"סנטה מריה לה בלנקה") שנבנה ב-1260 ניתן להתרשם מהמבנה המפואר, שבו עדיין שרידים לקישוטים המקוריים, ולכותרות העמודים המזכירות קרני איילים או שופרות. בימים אלה מוצגת בו תערוכה של האחווה היהודית-נוצרית שהקים הכומר המומר אברהם דה לה קרוז.
"בסנטה מריה לה בלנקה נוצר מפגש בלתי אפשרי בין ישראל והכנסייה, אולם הוא אפשרי ורצוי באל האחד המיוחד ובאהבה", נכתב על אחד השלטים במקום, "אכן אפשרית האחדות עבור אלה שאוהבים את האל ואוהבים את אהבתו". הנזירה אולגה שקיבלה את פנינו בסבר פנים ענדה שרשרת עם צלב מעץ, שבו משולב מגן דוד, כסמל לאחווה שבה היא חברה.
המוזיאון היהודי בעיר נמצא בבית הכנסת העתיק "אל טרנזיטו", לא הרחק מגדת נהר הטאחו. סמואל הלוי אבולעפיה הוא שהקים את בית הכנסת בתקופה שבה שימש במאה ה-14 כשר האוצר של פדרו הראשון מלך קסטיליה. לאחר כמה שנות כהונה בעמדה הבכירה הואשם אבולעפיה בידי המלך בגניבת כספי המלוכה, הוא עונה למוות ורכושו הוחרם, יחד עם בית הכנסת – שהפך לכנסייה למשך כמה מאות שנים. היום ניצב מול המוזיאון פסל דמותו של אבולעפיה, שלאחר הגירוש – רבים מצאצאיו התגלגלו בין היתר עד לתימן.
צאו לסיור במפת טולדו
בכיכר המרכזית של העיר העתיקה ניצבים היום כל מוקדי העוצמה שלה בשנות פריחתה: הקתדלרה, ארמון אנשי הדת, בניין העירייה ובניין בית המשפט. אורך מבנה הקתדרלה כ-120 מטרים, והיא השנייה בגודלה בספרד. בנייתה נמשכה 245 שנים והסתיימה – כמה סמלי – בשנה שבה התרחש גירוש ספרד.
קורדובה - התפילות מתחדשות בעירו של הרמב"ם
העיר קורדובה (CORDOBA) שבחבל אנדלוסיה, היתה אחד המוקדים התוססים ביותר בדברי ימי תור הזהב של יהדות ספרד.
נסיעה אל העיר, שנמצאת כ-300 ק"מ דרומית למדריד, תצריך מאמץ ממי שמבקשים להתחקות אחר תולדותיה, אבל נראה כי המוקד היהודי שבה בהחלט שווה את הטירחה.
בין היהודים הבולטים שפעלו בעיר ניתן למנות את חסדאי אבן שפרוט, שהיה שר חוץ, רופא, וראש הקהילה היהודית. הוא קיים בין היתר מפגשי תרבות בביתו, ואלה היו משותפים ליהודים ומוסלמים. אבן שפרוט גם היה אחראי להגעתו לעיר של מנחם אבן סרוק, בלשן שנחשב עד היום לאחד מאבות הדקדוק העברי המודרני. בן סרוק הוציא את "המחברת", יצירה הנחשבת למילון העברי-עברי הראשון.
הגשר הרומי שנבנה כשער הכניסה העיקרי לעיר ניצב עד היום מעל נהר ה"גוואדלקיוויר" (GUADALQUIVIR, שפירושו – הוואדי הגדול). זה עבר בנייה מחדש בתקופה האסלאמית על פי אותה ארכיטקטורה.
אחד האתרים המזוהים ביותר עם העיר היא הקתדרלה הענקית לה מסקיטה (LA MEZQUITA).
מדובר – כמו מבנים היסטוריים רבים אחרים בערי ספרד – במבנה שפניו השתנו תחת כל כיבוש שעבר האזור. במקור היה זה מסגד ענק של החליפות האיסלאמית ששלטה בקורדובה.
אחרי שמתרשמים מהפאטיו הגדול שכולו נטוע עצי תפוז שלצידם מערכת השקיה משוכללת המבוססת על תעלות – נכנסים אל פנים המבנה. זהו "יער עמודים" שסופו לא נראה לעין, ובו פינות תפילה רבות, שנבנו בתקופות שונות. כמעט אלף עמודים הובאו לכאן ממקומות שונים בעולם ואין בהם אחד הזהה לאחיו. כיפת הקתדרלה המרכזית מתנשאת לגובה 48 מטרים. בימיו הגדולים איכלס המקום כ-30 אלף מתפללים בו-זמנית.
עוד פרטים על המסגד/קתדרלה תוכלו למצוא כאן
החותמת היהודית: עוצמה רוחנית
בצד העוצמה הדתית והארכיטקטונית הזאת פיעמה ב"תור הזהב" גם עוצמתה הרוחנית של הקהילה היהודית בקורדובה. בבית הכנסת הקטן והצנוע שבלב הרובע היהודי, ניתן למצוא פסוקים חקוקים באבן. לצדם גם כמה סימנים של כיתובים בערבית, ככל הנראה חותם של מוסלמים שסייעו בבניית המקום.
בסמוך לבית הכנסת, בכיכר טבריה, ניצב פסלו של הרמב"ם, שנולד כאן ב-1135 וחי בעיר בשנות ילדותו, עד שעקרה משפחתו לפס שבמרוקו. עד היום מתהדרים פרנסי העיר בהיותה ביתו של הרמב"ם, והמקום שואב אליו תיירים מכל העולם. רבים מהם מתעכבים לצילום לצד הפסל.
בשנים האחרונות חווה העיר פריחה מחודשת של המורשת היהודית. הדבר נעשה בעיקר במוסד שנקרא "קאסה ספרד קורדובה". זה הוקם בידי סבסטיאן דה-אוברס, המכהן כספרן הראשי בבית הפרלמנט של אנדלוסיה.
"יש כאן מניפולציה היסטורית בת 500 שנה, לפיה היהודים הם משהו זר לחצי האי האיברי",
אמר דה-אוברס שהסביר כי הוא חש כבר 30 שנה שתפקידו לשחזר ולהביא לחיים דבר מה שהתקלקל. "אני ספרן, אני היסטוריון, אני מוסיקאי. כל אחד משלושת אלה מניע אותי. השאלה למה דווקא מרכז יהודי? יש דברים שאני לא יכול להסביר בצורה רציונאלית".
דה-אוברס הסביר כי פעילות המרכז פונה ליהודים מרחבי העולם, אך לא פחות מכך – לאזרחי ספרד: "הסיפורים של אמא, האוכל אצלך בבית, הדרך שבה מחלקים עיר לרובעים, הטקסטים שנלמדים בבתי הספר – כל אלה קשורים למסורת היהודית".
"משיבים לחיים את היהדות ואת המנהגים"
המקום משמש מוזיאון, אך גם כמוקד להתכנסויות של אנשי רוח ותושבי אנדלוסיה לדיונים שונים ופעילויות תרבות. "בפאטיו שלנו נפגשים לצד המגן דוד כל אנשי אנדלוסיה, כל הקבוצות, כולל מהגרים ממרוקו, מסנגל ומאלג'יר. אין לנו שום קשר לפוליטיקה. אנחנו עושים הרבה יותר מכל ממשלה שהיא בלציין ולדבר על קיומה של ישראל".
אחד הפעילים המרכזיים במרכז הוא חיים קסס, יהודי יליד העיר,
ששב אליה לפני כחמש שנים והחל לחפש את שרידי הקהילה במקום. קסס סיפר כי קבוצות תלמידים שמגיעים למקום מישראל מבקשים להתחבר למסורת ולערוך במקום טקסי חגים וקבלת שבת. "אנחנו משתדלים שהטקס ינוהל בידי התלמידים. בכך הם הופכים לחלק מההיסטוריה היהודית של קורדובה. הם משיבים לחיים את היהדות ואת המנהגים בעיר".
קסס, שאף פתח ברובע היהודי את "מסעדת מזל" המתמחה באוכל יהודי ספרדי מסורתי, אמר עוד כי "בהרבה בתי ספר עוסקים בצד הדתי של היהדות, אבל שוכחים את שאר המורשת". בימים אלה הוא נערך לחידוש תפילות יום הכיפורים בעיר, לאחר שאלה נדמו לפני 500 שנה, עם גירוש ספרד.
עוד פרטים על "קאסה ספרד" תוכלו למצוא כאן
עוד פרטים על תיירות בקורדובה - באתר הרשמי .
בחלקו הבא של המסע: מה בין דון קיחוטה לעיירה נידחת עם מוזיאון יהודי, וכיצד חיו יהודים מומרים לצד תעשיית בשר החזיר בגבול פורטוגל?
הכותב היה אורח "החברה הגאוגרפית" ואל-על בספרד.
לפנייה לכתב/ת 
