עושים סקס, אבל רוצים אהבה
מחקר חדש בדק את חיי המין של רווקים ורווקות. התוצאות (המפתיעות?) הן שבעוד גברים מבלים בלי עכבות, נשים אמנם חוגגות במיטה, אבל מרגישות בחילה בבוקר שאחרי. ואצל שני המינים, דווקא הנשואים – או אלה שנמצאים בקשר ארוך טווח – נהנים יותר. הסבתות מחככות ידיים בסיפוק?
האם הפנויים והפנויות – מרוצים מחיי המין שלהם (שמבחוץ נראים כמו חגיגה אחת מתמשכת)? זה בדיוק מה שהלכה לחקור שירה דורון, עובדת סוציאלית קלינית המתמחה בטיפול מיני, במסגרת עבודת התזה שלה לתואר שני. דורון, בת 34, פנויה בעצמה, מכירה את סצנת הפו"פ במקומותינו בהיכרות קרובה, מבפנים. 313 איש השתתפו במחקר שלה, כשהחלוקה בין נשים לגברים היא כמעט חצי חצי.
- כל כמה זמן גברים חושבים על סקס?
- וכל כמה זמן נשים חושבות על סקס?
- השנה תהיה לי אהבה! טיפים מצוינים בדרך למציאת זוגיות
מנתוני המחקר של שירה דורון, רק פחות מרבע מהנחקרים שלה היו בקשר זוגי כלשהו בתקופה של עד כשנה – כלומר, כל היתר היו ללא קשר זוגי. למרות זאת, 94% דיווחו על פעילות מינית בששת החודשים האחרונים.
במילים אחרות, הרבה מאוד מהפנויים מתנהלים ללא בן או בת זוג, אבל זה לא אומר שהם מתנזרים ממין. להפך. מה שביקשה דורון לבדוק זה עד כמה הפנויים והפנויות מרוצים מחיי המין העשירים הללו. הנה כמה מהממצאים היותר בולטים ומשמעותיים במחקר.
סיפוק גופני, ריקנות רגשית
מבחינת ההנאה הגופנית בלבד, רוב הפו"פ, נשים וגברים, מרוצים עד מרוצים מאוד מחיי המין שלהם. יש הרבה סקס, הרבה פרטנרים, תחושה של שפע. התחושה היא, מסבירה דורון, שאם בא לי סקס אני עושה את זה כי זה נגיש, זה זמין, זה מקובל, זה מספק. המחקר מראה שככל שעולה תדירות יחסי המין, כן עולה מידת הסיפוק הגופני.
אבל – וכאן יש אבל ענק – יש לזה מחיר. כי אין אינטימיות, אין תחושה של יחד, שקיימת אצל זוגות עם ותק. על פי הרבה מחקרים קודמים, מדגישה דורון, מתברר ששביעות הרצון מסקס אצל פנויים היא נמוכה יותר מזו של הנשואים – למרות שעל פניו נראה שזה שונה, בגלל המגוון, הרעננות והחידושים שקיימים אצל הרווקים. והנה, באופן מפתיע, דווקא הנשואים נהנים יותר.
מבחן הבוקר שאחרי
רוב הפו"פ נכנסים למיטה בין הפגישה השנייה לחמישית. זהו פרק זמן שלא מאפשר בנייה של מערכת יחסים משמעותית ועמוקה. הניכור מהגוף אופייני לחברה שבה אנו חיים, בעיקר בערים הגדולות. כל אחד חי את חייו, אין קשר לשכנים, המשפחה הקרובה מתגוררת במרחק. במציאות הזו, הקפיצה המהירה למיטה מספקת מעין אינטימיות מזויפת, תחליף לתחושת היחד האמיתית, אשליה של רגש. מבחן האמת לסיפוק רגשי היא התחושה שאיתה קם האדם בבוקר שאחרי הסקס. עם אלו תחושות מתעוררים? מה מצב ההערכה העצמית? האם מצטערים על מה שקרה? האם מרגישים טעם טפל (על אף שהיה סיפוק מיני)?
מתברר, שככל שדוחים יותר את הכניסה למיטה ומאריכים את תקופת ההיכרות, כך עולה הסיפוק הרגשי (כלומר, פחות קמים בבוקר עם תחושה של "איכס"). כל זה אמור רק לגבי נשים: אצל גברים לא נמצא קשר בין עיתוי הכניסה למיטה (כמה זמן עבר מראשית הקשר) לבין הסיפוק הרגשי. דורון מסבירה זאת בכך שגברים זקוקים פחות לאינטימיות כדי להשיג סיפוק רגשי ממין. ואילו האישה זקוקה לעולם שלם של נוחות שיקבע עד כמה תהיה חופשייה עם הפרטנר שלה, עד כמה תוטרד מנתוניה הפיזיים (שבעיניה הם כמעט לעולם לא מספקים), עד כמה תרגיש נוח לבקש את מילוי הצרכים שלה במין. הגבר לא יהסס לבקש שיעשו לו את מה שהוא אוהב גם בקשר טרי וקצר.
בלי מין אוראלי
המחקר מגלה שמין אוראלי זו הפעילות המינית הפחות מועדפת אצל פנויים ופנויות (נכון שתמיד חשבתם אחרת?). מהתשובות של הנשאלים מתברר שזו פעילות שדורשת מידה רבה של חשיפה, קרבה ואינטימיות; שלא מתקיימות בקשר מזדמן. לשאלה איך זה מתיישב עם תרבות המועדונים, שם, על פי השמועות, מין אוראלי הוא מן המקובלות, מסבירה דורון שעדיין, הסולם ההירארכי של פעילות מינית בקרב הפו"פ הוא: קודם כל מין ידני, אחד כך מין עם חדירה, ורק בשלב של היכרות עמוקה יותר, גם מין אוראלי.
עושים את זה בחושך
פולחן היופי והרזון ששוטף אותנו מכל עבר גורם גם לנאות ולחטובות שבנשים להרגיש "לא מספיק": לא מספיק רזות, לא מספיק גבוהות, לא מספיק מוצקות, לא מספיק מבורכות שדיים, וכו' וכו'. לנשים יש כמעט תמיד בעיה עם דימוי הגוף שלהן. קשה להן יותר להיחשף בעירום באור, ולהראות חלקים שהן לא אוהבות בגוף שלהן. תמיד יש להן בעיית משקל (גם כשהיא לא באמת קיימת). אם אישה לא מעריכה את האטרקטיביות המינית שלה, זה ישפיע על תפקודה המיני ועל מידת הסיפוק שלה – המיני, הגופני והרגשי. גברים מוטרדים הרבה פחות מהדימוי הגופני שלהם, אם כי גם זה קיים.
האינטואיציה של הגוף
כדאי לדעתאילו הנרתיק היה יכול לדבר ד"ר חגית כהנאהגינקולוגית ד"ר חגית כהנא חושבת שאם התקשורת של נשים עם בני המין הגברי בעייתית, התקשורת שלהן עצמן עם איבר המין הנשי - בעייתית לא פחות. אז מה עושים? לומדים להכיר ולתקשר (עם שניהם), לבקש עזרה מהרופא ולהשתמש בתוספים. סיפורים מהקליניקה ועצות לשני המינים
זהו איננו אחד הממצאים במחקר של דורון, רק תוצאה של התבוננות שלה במציאות – אבל הנתון חשוב מכדי להתעלם ממנו. מתברר שהרבה מאוד נשים פנויות מפתחות לעתים קרובות למדי דלקות בנרתיק, זיהומים בדרכי השתן, פטריות. כל התופעות הללו לעתים הן לעתים לא מוסברות מבחינה פיזיולוגית, משום שאותן נשים מקפידות על מין מוגן. הסברה של דורון היא שהגוף מדבר היכן שהשכל או הרגש שותקים. המין המנוכר, חסר הרגש, הוא זה שגורם להפרעות הגופניות – מה שמוכיח שוב את הקשר גוף-נפש. גם כשנדמה לנו שבתור נשים משוחררות, אין לנו בעיה עם מין מזדמן ומנותק – הגוף מגיב.
קרוסלה של אפשרויות
כדי להאיר פן נוסף של המיניות הפו"פית, ביקשנו לעיין בעבודתה של חוקרת אחרת – לי ראובני, מטפלת מינית מוסמכת, שבמסגרת התזה לתואר שני שהיא שוקדת עליה, ערכה ראיונות עומק עם 13 נשים פנויות. המאפיין שלהן היה ש"היגרו" מן הפריפריה – מהעיר הקטנה או מהקיבוץ – אל העיר הגדולה. כל הנחקרות הן נשים מצליחניות, ממקצועות חופשיים (משפטים, פרסום, צילום וכו'), שמרוויחות יפה, ונחשבות לבעלות הישגים אישיים מרשימים. הן נראות טוב ומשקיעות במראה שלהן, כולן אחרי תואר ראשון לפחות, סביב גיל השלושים. הדבר הבולט בראיונות הוא שיש מאפיינים שמשותפים לכולן: קודם חגיגה גדולה, אחר כך שחיקה ענקית. והנה הפרטים.
"כולן רוצות אהבה, אבל גם אם לא מצאו את האחד שיענה על הציפיות, הן מוכנות ליהנות מאיזשהו 'אחד' שמצאו בינתיים", אומרת ראובני. "המעבר מהפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית אל העיר הגדולה, נתן להן המון חופש, בלי הפיקוח שהרגישו בעיר הקטנה. הן התייחסו לשינוי המקום כסוג של הגשמת חלומות, אופציה למין מתירני, ואף עשו הכול כדי לחיות את הדימוי. יצאו הרבה לפאבים, למועדונים, פתחו דף באתרי היכרויות, יצאו להרבה פגישות".
- נשמע מלהיב מאוד.
הכלה שהתחרטה"ביטלתי חתונה ברגע האחרון"קרן בן יעקב"לפעמים צריכים לעשות החלטות קשות בדקה התשעים, החתונה מבוטלת ואני שלמה עם ההחלטה" – זו ההודעה שנשלחה מהטלפון הנייד שלי לאורחים שהזמנתי לחתונה שתאריכה נקבע, שמלת הכלה נתפרה ונזרקה והאולם המעוצב התפנה לטובת זוג אחר. טור אישי מאוד
"אכן, בהתחלה זה נראה מהנה מאוד. שפע האפשרויות הוא מענג. בין המרואיינות היו ששכבו עם עשרות גברים, וחלקן הגיעו ליותר ממאה – זאת, לעומת מיעוט היחסים המיניים שאפיין את חייהן הקודמים. זה כל כך קל. אחת הבחורות אמרה שהיא אפילו לא צריכה לצאת מהבית כדי להשיג גבר. זה קורה לה גם בחדר המדרגות, בדרך לרוקן את פח האשפה. יש סחרור גדול מאוד בקרוסלה של אפשרויות. העיר הגדולה מעודדת התנסויות.
"הבעיה היא, שאחרי הסחרור הגיעה בחילה. את זה אמרו כולן. הן הרגישו שחיקה גדולה מאוד. הייתה הרגשה שהחוויה הגופנית לא נוגעת בלב. נוצר שובע גדול, ניכור, תחושה של זילות. הנשים הרגישו שהן רוצות להחזיר לעצמן את השליטה, שהן לא מוכנות לשלם את המחיר הרגשי של השחרור הזה".
- אז מה הפתרון?
"בסוף הראיון שאלתי את כולן מה היו מאחלות לעצמן, וכולן אמרו: אהבה, זוגיות ומשפחה. מתברר שהכמיהה של כולן היא אמנם לבוא לעיר הגדולה, למצוא זוגיות, אבל אז לעבור יחד ליישוב קטן ולגדל שם את הילדים".
