פורת, ג'ובס ושכטמן - ומה שביניהם
ערב יום כיפור - איש איש וחשבון הנפש שלו - עלינו ללמוד ללכת עם האמת שלנו עד הסוף, גם כשזה לא קל
לכאורה אין קשר בין סטיב ג'ובס, חנן פורת, ופרופ' דניאל שכטמן (שייבדל לחיים ארוכים), ובין שלושתם ביחד ליום כיפור ג'ובס הוא מייסד אפל ואיש היי-טק, פורת בא מתחום החינוך וההתיישבות, ופרופ' שכטמן - חתן פרס נובל הטרי הוא כימאי.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
קורות חייהם מעידים שהם אנשים שונים, עם השקפות שונות, תחומי עשייה והתעניינות שונים,
פרופ' שכטמן נחשב במשך שנים רבות למוזר, ואולי אפילו הזוי, בקרב חבריו ובקרב קהילת הכימאים. דעותיו נחשבו כחריגות עד כדי כך שהוא ממש סולק ונודה מצוותים ופורומים שונים של אנשי מקצוע בתחומו. סביר להניח שהוא נפגע מזה, וסביר להניח שבאופן אישי היה לו הרבה יותר קל, נוח ונעים להצטרף למקהלה החמימה והנעימה של הרוב ולעדר המקצועי כולו, ליישר קו עם המערכת ולא להיות אאוטסיידר. אלא שכנראה, האמת הפנימית והיושרה המקצועית שלו לא איפשרו לו לוותר על אמונתו המקצועית, והוא הלך איתה עד הסוף. חלפו להם שלושים שנה, שנות דור, עד שהעולם הבין העריך והוקיר את תרומתו למדע ולכימיה ואת היותו פורץ דרך, ועל כך מוענק לו פרס נובל.
לחשוב מחוץ לקונצנזוס
דומני שעם כל ה"להבדיל" המתבקש, אפשר לכתוב ממש את אותם הדברים גם על חנן פורת וגם על סטיב ג'ובס. אני חושב שאם הייתי עושה גזור והדבק לקטע הקודם ומצמיד את הטקסט לשתי הדמויות הללו, לא הייתי חוטא לאמת.
ג'ובס פרץ דרך, והלך עם אמת שלו עד הסוף, ובמובנים רבים שינה את העולם בכל מה שקשור למערכות מידע ותקשורת, וההשפעות הן הרבה מעבר לכך. לא רבים האמינו בו, ולא רבים הבינו לאן הוא מוביל את המהלך. רק בחלוף השנים, כשהטכנולוגיה ושהחזון שלו הגיעו לכל אדם ולכל בית בעולם, מבינים את עוצמת השפעתו על החיים.
לא בתחום הטכנולוגי, אלא בתחום הישראלי-אמוני-וציוני דתי, חנן פורת היה פורץ דרך. קרוץ מאותם חומרים של אלו שיש בהם כוח ללכת בראש המחנה, ואם צריך אז גם נגד הזרם. חנן שילם מחיר יקר על דרכו. התקשורת לא פינקה אותו בלשון המעטה, וברי הפלוגתא שלו מבית ומחוץ לא הקלו עליו. וחנן בדרכו שלו לא מצמץ לרגע, והמשיך בשירת חייו ובעשייה מתוך אמונה פנימית עמוקה, חזון ונכונות לשלם מחיר.
גם תוצאות עמלו ניכרים בשטח, והעתיד יוכיח מה תהיינה פירות עמלו. לא כותרות עיתוני ההווה ולא התלהמות טוקבקיסטית עכשווית תדע לשפוט ולדון בראיית מאקרו היסטורית את מה שחנן עשה. רק העתיד יוכיח זאת, כפי שרק העתיד הוכיח מה השפעות פועלם של שכטמן וג'ובס.
רגע של חשבון נפש
ערב יום הכיפורים, כשזיכרונות המלחמה ההיא ומחדליה עולים שוב לנגד עינינו, יודעים כולם להגיד כמה הייתה חסרה לנו אז דמות שכזו שמסוגלת ללכת נגד הזרם, ומה היה קורה אילו אז היה קם מישהו ואומר את ההיפך, את ה'איפכא מסתברא', שמוכן לחלוק על כולם ולשלם מחיר. חלק מרכזי מהבעיה שהייתה אז נבע מהעובדה שכולם יישרו קו עם משה דיין וגולדה מאיר. אף אחד במערכות השלטון האזרחיות, הביטחוניות, המודיעיניות או התקשורתיות לא העז לחשוב אחרת, וגם אם העז - לא הייתה לו התעוזה לצאת עם זה החוצה ולזעוק בשער בת רבים.
איש לא רצה לחלוק או לצפצף, או לחשוב מחוץ לקופסה. היה חמים ונעים בחיק המערכת המלטפת
שמקדמת ומתגמלת יסמנים. לאנשים בכירים במערכת הפוליטית והצבאית לא היה האומץ ללכת עם האמת שלהם עד הסוף ולשלם על כך מחיר - והתוצאה ידועה לצערנו.
ערב יום כיפור, כל אחד וחשבון הנפש שלו, כל אחד והמסקנות שלו. אחד הדברים שאשתדל לקחת עמי ביתר שאת בעקבות הדמויות הללו שהתייחסתי עליהם כאן - זה את הרצון, ואני מקווה גם היכולת, ללכת עם האמת עד הסוף, ובמקביל גם את היכולת להקשיב לכאלו שחושבים אחרת, לדעות מיעוט, שלפעמים בחלוף שנים מתברר שדווקא הם היו אלו שצדקו.
לפנייה לכתב/ת 
