שישו ושמחו בשמחת גלעד שליט
בשמחת תורה לימדה אותנו המציאות כיצד ניתן ליישם הלכה למעשה את אחד מדרכי קניית התורה - להיות "מענטש" ולשאת בעול עם חבר. בצה"לית קוראים לזה "להיכנס תחת האלונקה" - מישהו אמר הפעילים למען גלעד שליט?
בתוך היצף הריגושים, המראות, הקולות, הריקודים והדמעות שנצרבו בתודעה הישראלית עם חזרת גלעד שליט, ראויה לעלות על נס תכונה אצילית שחז"ל בפרקי אבות קראו לה בשם "הנושא בעול עם חברו". תכונה זו היא אחת מ-48 תכונות שבאמצעותן ניתן "לקנות" תורה - ומוצאי שמחת תורה ושמחת גלעד, זה הזמן הראוי לתת את הכבוד הראוי לתכונה הזו.
עוד בערוץ היהדות :
- מדע ובריאת העולם - כל התירוצים
- להתחיל מבראשית: הפתעה, את לא יהודיה!
- שיעור בהיסטוריה עם דגל שמחת תורה
הרבה מראות מרגשים עברו לנגד עינינו עם חזרת גלעד שליט. אחד מהם, שכלל איננו מובן מאליו והוא נמשך כבר שנים, זו התגייסות מעגל גדול של פעילים ומתנדבים למען שחרורו של שליט. אנשים מן היישוב, צעירים ומבוגרים, מהצפון ומהמרכז, בהם כאלה שכלל לא הכירו את שליט. במשך חודשים ושנים עוזבים הכל - ומשקיעים זמן, אנרגיה וכסף למען שליט. הם נרתמים לארגן צעדות ואוהל מחאה, לוגיסטיקות של שלטים ושאר אמצעים, מתרוצצים ברחובות ימים ולילות במקום, לשבת בשקט באיזה פאב או לעשות לביתם.
זה ממש לא מובן מאליו שבני נוער וצעירים ישראלים, כאלה שכבר הרבו להספיד את דורם ואת ערכיהם, מגלים כוחות בריאים של חסד והתנדבות, ויוצאים מדל"ת אמותיהם כדי לסייע לשחרורו של מישהו שהם כלל אינם מכירים.
החיילים האלמונים
במהלך יום השידורים של חזרתו של גלעד נחשפו חלק מאותם חיילים אלמונים שעמדו במשך השנים לפני ומאחורי הקלעים. בחור מהוד השרון שחש נקיפות מצפון על שאינו עושה די מתרוצץ חודשים רבים בכל הארץ למען גלעד שליט, תושב מבוגר מהצפון שבמקום לשבת ולשחק עם נכדיו ולטייל עם אשתו בוחר להשקיע ימים ולילות כדי להשאיר את סוגית גלעד בתודעה הציבורית כדי שלא תשקע ולא תשכח, וכך עוד רבים וטובים אחרים. זה הרבה יותר ממחמם את הלב לדעת שיש עוד אנשים וכוחות כאלה בעם.שום דבר לא מובן מאליו, גם לא העובדה שבמקום העבודה של נועם שליט בחברת ישקר המשיכו לשלם לו משכורת במשך כל השנים הללו, למרות שלא עבד, ועוד אירגנו לו דירה בירושלים ושאר לוגיסטיקות להקל כדי עליו ועל משפחתו בכל התקופה הזו. גם השקט הכלכלי הזה שנתן לו מקום עבודתו וחבריו לעבודה איננו דבר פשוט וטבעי.
יש ביטוי ביידיש הנקרא - "מענטש", ובתרגום לעברית - "בן אדם".
בשמחת תורה לימדה אותנו המציאות כיצד ניתן ליישם הלכה למעשה את אחד מדרכי קניית התורה - להיות "מענטש" ולשאת בעול עם חבר. בעברית צה"לית היינו קוראים לזה "להיכנס תחת האלונקה".
גלעד שליט לא היה שב הביתה אילו רק משפחתו הקרובה הייתה נאבקת למענו. לא היה די בכך. העובדה שישראלים רבים וטובים, בני נוער, סטודנטים ומבוגרים, מכל רחבי הארץ ניאותו להטות שכם היא זו שהביאה אותו הביתה.
חשבון בבקשה
בקרוב יגיעו ימים נוקבים של הרבה חשבונות נפש מסוגים שונים, על כל מכלול הדילמות והשאלות הנוקבות שפרשת שליט הציפה במלוא עוצמתם. השאלות הן באמת קשות, כי הן נוגעות בליבה הערכית של העם היהודי ומוסרו, ושל החברה הישראלית וערכיה.
טוב שהדברים עולים, וטוב לברר לעצמנו סוגיות נוקבות הקשורות למערכת הערכים שלנו כחברה, היחס לחיים ולקדושתם, סדרי קדימויות ועדיפויות, ועוד נושאים ציבוריים כמו תפקידה של התקשורת בכל מה שקרה, תפקיד בית המשפט, ומה תהיה הרתעה משמעותית בעתיד - עונשי מוות, או כל צורה אחרת של הרתעה.
שלא נתבלבל, בסופו של דבר, כל החגיגה המרגשת אתמול היא תוצאה ותולדה של סדרת כישלונות מתמשכת - שתחילתה בעצם אי-מניעת החטיפה והתגובה המיידית לאחריה, והמשכה בכישלון של כל מערכות המודיעין של ישראל - מוסד, שב"כ, אמ"ן וכדו' לאתר את גלעד ולהציע חלופות מבצעיות אחרות. גם כל דרך התנהלות המו"מ במשך השנים לא הייתה מבריקה, לשון המעטה. בסופו של יום, שחרור של רוצחים זה כישלון שאסור לטייח אותו, ויש לחקור וללמוד אותו על כל היבטיו והשלכותיו בלי רחמים ובלי להשאיר אבן על אבן שלא נדונה וטופלה.
אבל לפני שיסתיימו החגים, לפני שנחזור לשגרת הוויכוחים, ההאשמות וההתנצחויות, ולפני שנשקע באפרוריות היום-יום, מותר לנו להתבשם לא רק מעצם העובדה שפדינו שבוי משביו, אלא גם מהעובדה המחממת את הלב. יש עוד רבים וטובים בעם ישראל המוכנים באהבה לתת מזמנם, מרצם, כישרונם וכספם, להיות "מענטש", להיכנס תחת האלונקה, ולשאת בעול עם חברם. זה לא מובן מאליו. אלו האנשים שהתורה שמחה בהם - וזו עוד סיבה לשמחת תורה.
לפנייה לכתב/ת 
