לא תפרידו אותה: רחל עזריה נגד מאה שערים
אחרי שלל מאבקים מתוקשרים סביב קווי ההפרדה והמדרכות הנפרדות, מוצאת עצמה רחל עזריה מגורשת מן הקואליציה במועצת העיר ירושלים. קצת נחת לחרדים שסימנו אותה כאויבת המגזר מספר אחת, אך היא לא מתכוונת לוותר. פרופיל קרבי
כשרחל עזריה השתחררה מהצבא, היא הגשימה את חלום חייה ועברה לגור בירושלים. נכון, יש חלומות גדולים יותר, אבל עזריה היא בחורה צנועה ירושלים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
כמה שנים אחרי היא הבינה שהעיר שלה השתנתה - וכבר החלה לחפש אלטרנטיבות, אבל רגע לפני שעברה לירוחם, החליטה בסופו של דבר להישאר בבירה ולהתמודד. איך? פשוט, להתמודד על מקום במועצת העיר ולהשפיע מבפנים. בפעילותה המוניציפלית התפרסמה עזריה יותר מכל, בשל מאבקיה בהפרדה באוטובוסים בירושלים וברחובות מאה שערים. ולא שהיא חברת "מרצ", היא בכלל דתייה שאיכפת לה.
לפני כשבוע וחצי קיבלה עזריה מייל מראש העירייה, ניר ברקת. זה לא היה יוצא דופן, אם לא היה כתוב שם שהוא נוטל ממנה את כל סמכויותיה ומדיר אותה מהקואליציה העירונית - זאת נוכח עתירה שהגישה לבג"ץ נגד המשטרה והעירייה, בדרישה להסיר את מחיצות ההפרדה בין גברים לנשים בשכונת במאה שערים. היא היתה מופתעת, אבל מיד החלה לתכנן את ההמשך. "היום אני מתמודדת עם העובדה שראש העירייה יישר קו עם הקיצונים שבציבור החרדי", היא אומרת. "אני לא יכולה לקבל את זה - ואני אדאג שהמצב ישתנה".
"המסלול הירוק" של הציבור הדתי
עזריה, בת 33, בעלת תואר שני בחקר סכסוכים, ונתקלת באלה לא-מעט. כשהייתה סטודנטית, הצטרפה
ל"מגמה ירוקה" והפכה שם לפעילה במיוחד. בגיל 27 הציעו לה לנהל את ארגון "מבוי סתום" - הפועל למען מסורבות גט. בלי ניסיון בתחום, היא נכנסה לאחד האזורים הכאובים ביותר שיש במפגש בין נשים והממסד הדתי.
"הייתי בגיל מאוד צעיר בשביל לפגוש סיפורים כל-כך קשים", היא אומרת. "למשל, היה מקרה של אב שהתעלל מינית בבתו בת השלוש ונכנס בגלל זה לכלא, אבל הרבנים לא נתנו גט לאשתו בטענה שמה שהוא עשה זו לא עילה לגט. אני חושבת שזה יצר אצלי הבנות חשובות בהקשר של דת ומדינה.
"פתאום הבנתי שבכל מה שנוגע לדת, הדתיים חיים במסלול הירוק. כשרציתי להתחתן לא הייתי צריכה להביא פתק מהמקווה. העובדה שאין אוטובוסים או מקומות בילוי בשבת מעולם לא הפריעה לי או לחברים שלי, כי במילא אנחנו לא צריכים את זה. למעשה, עד אז מעולם לא פגשתי את המורכבות הזו. רק כשניהלתי את 'מבוי סתום' הבנתי עד כמה בשם היהדות יצרו סיטואציות פוגעניות, כשזה לא הכרחי. רבנים לקחו את הפסיקה הכי קיצונית, בשעה שיש הרבה דעות מקלות. זה מוציא שם רע ליהדות".
כשהעיר משתנה מול העיניים
את היהדות בצורתה הלא-מחמיאה היא תפגוש שוב כמה שנים אחר-כך, במהלך מערכת הבחירות של סיעתה "ירושלמים" למועצת העיר. "תמיד ידעתי שאחיה בירושלים", היא מצהירה. "באתי ללמוד כאן, התאהבתי בירושלמי - וזה מאוד הקל על כל העניין. התחתנו בתקופת האינתיפאדה וזה איפשר לנו לקנות דירה בעיר. כל החברים גרו ליד, היו המון בתי קפה ובתי כנסת מגניבים, המון שיעורי תורה מעניינים בשבועות, ונשים שעלו לתורה בשמחת תורה. אבל עם הזמן זה השתנה לנו מול העיניים.
"הדרמה הגדולה התחוללה סביב מצעד הגאווה. לא יצאנו בלילה לשכונה כי היו פה פרעות. פתחנו מפה ואמרנו שאולי נעבור לדרום. בדיוק אז היה גם מפגש של בוגרי 'מגמה ירוקה', והחל שם שיח שאנחנו אמנם מפגינים ומחתימים, אבל הדבר האמיתי קורה בפוליטיקה, ואם לא נמצאים בחדרים של מקבלי ההחלטות - אין כוח ביד. אז הקמנו סיעה משלנו, למרות שאמרו שלא נעבור את אחוז החסימה".
טוב, כי זה באמת לא פשוט לנהל קמפיין בחירות.
"זה היה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים שלי. ירדתי 7.5 קילו. היה לי מאוד קשה לשים את עצמי בחזית. איבדתי את הפרטיות, אנשים יכלו לדבר עליי בפומבי. לקחתי את המשפחה שלי לדרמה ארוכה שלא ידעתי איך תסתיים. זו הייתה מערכת בחירות מאוד מתוחה, פרוש היה מועמד לראשות העיר, והייתה תחושה שעל זה תיפול או תקום העיר".
הקרב על הפנים של הנשים
המירוץ של עזריה נחל הצלחה. 17 אלף קולות הצביעו בעד הסיעה שלה, והם תורגמו לשני מנדטים,
חברות בקואלציה ושני תיקים בעירייה - הגיל הרך ומרכזים קהילתיים. "כשבמשא ומתן הקואליציוני ביקשתי את הגיל הרך כולם היו בהלם", היא מודה, "אבל ההרגשה שלי הייתה שהמשפחות הצעירות הן אוכלוסייה שקופה. עם הסטודנטים אוהבים לדבר, כי יש להם זמן לשבת או למחות, ולהיות למען הנוער זה מגניב. לי יש שלוש בנות צעירות, והרגשתי שהעיר שלי לא חושבת עליי. ביקשתי לטפל בגני הילדים, הצהרונים ובטיפות חלב - וכך נוצר התיק של 'הגיל הרך'. זו היתה המצאה שלנו, שנחלה הצלחה גדולה"
אבל מבלי שהתכוונה, נוסף לעזריה תיק שלישי, לא רשמי - החרדים בבירה. כבר במערכת הבחירות היא מצאה את עצמה מנהלת קרב עם החרדים על זכותן של נשים להופיע בשילוט על האוטובוסים בעיר. זה התחיל כשפנתה לחברת "אגד" וביקשה לשכור שלטים על אוטבוסים, עם תמונות של המתמודדים.
לדברי עזריה, בחברת התחבורה אמרו שאי-אפשר להציב תמונה של אישה, וכל הסבריה שמדובר בתמונה צנועה - לא הועילו: שום בחורה, לא בת שמונה ולא בת 80, הייתה יכולה להופיע על אוטובוסים בירושלים. "יצאתי לרחוב, וראיתי על האוטובוסים פרסומות לקופת חולים שיש בה רק אבא וילדים, ופרסומת לאולם חתונה רק עם חתן", היא מספרת.
"מכאן זה התחיל, החרדים התעסקו עם הבנאדם הלא נכון. הגשנו בג"ץ, ויום לפני הבחירות הוא קבע שזה לא חוקי ו'אגד' התחייבה לשים שלטים שלנו על חמישה אוטובוסים. ההתעסקות שלי בהפרדה בקווי האוטובוסים התחילה כי אני לא האמנתי שציבור חרדי יגדיר פה נורמות של צניעות. ככל שפרסמנו את הנושא, הגיעו אליי יותר ויותר תלונות - מנהגי אוטובוסים וגם מנשים חרדיות בגילים שונים. משם התקדמנו הלאה, והתחלנו להבין שזה צונאמי. הצניעות הפכה לחזות הכל".
"לא הכל אידאלים"
ב"אגד" קצת פחות קונים את הממתק בעטיפתו האידיאליסטית, כפי שמשווקת עזריה. "לאורך כל דרכה הציבורית היא עשתה הון ממאבק מדומה לכאורה בין החרדים לחילונים סביב הנסיעה התחבורה הציבורית בירושלים", נמסר מהחברה.
לגופה של טענה אומרים בחברה כי "כנען בתנועה" - המפרסמת על האוטובוסים - מתחשבת באזורים בהם עוברים הקווים, ונמנעת מפרסום מודעות שעלולות להתסיס. בג"ץ העיר את תשומת לבם שמדובר במערכת בחירות המחייבת שוויון, וכשהבינו את טעותם - הם תיקנו אותה, "ולמרות זאת, עזריה לא חדלה מלעורר את הנושא".
גם החרדים מאשימים את עזריה בפרובוקטיביות ממוקדת מטרה. חבר מועצת העיר ירושלים, יוסי דייטש ("יהדות התורה"), מאשים כי היא פועלת ממניעים פוליטיים ותקשורתיים, ומנצלת את העובדה ש"המטבע שעובר היום לסוחר בצורה הכי טובה זה הסתה נגד החרדים". לדבריו, מקומה לא רק שאינו בקואליציה העירונית בירושלים אלא לא במרחב הציבורי בכלל, שלמענו היא כל כך נלחמת.
דייטש טוען כי בשלוש השנים האחרונות ישנה בעיר דווקא תופעה של חילון ולא של הקצנה דתית, כאשר ראש העירייה ניר ברקת משקיע בתרבות חילונית וב"מסיבות בירות" יותר מבכל דבר אחד, כדי למשוך אליה צעירים – וכי "רחל עזריה יודעת את זה טוב מאוד".
בג"ץ המדרכות הנפרדות
לאחר זמן שככה הסערה, אלא שאז התברר שהאוטובוסים היו רק ההתחלה. "לפני שנה פנו אליי בחשאי בכירים במגזר החרדי, וסיפרו לי שבמאה שערים מתכננים לעשות הפרדה ברחובות במהלך חג הסוכות, וביקשו שנפעל. כשבאנו לשכונה נתקפנו בהלם. הייתה שם מחיצה בגובה של מטר שמונים, עמודי ברזל עם ברזנטים - מדרכה אחת לנשים, והכביש והמדרכה השנייה לגברים, ובאמצע סדרן עם מגפון שצועק נשים לפה גברים לשם. חוץ מזה, היו סמטאות שבהן לא הייתה בכלל כניסה לנשים. כשהתחלנו ללכת צעקו עלינו. שאלתי את הסדרן אם יש לו אישור להפרדה הזו, והוא ענה 'זו השכונה שלנו, ופה אנחנו מחליטים'.
"יש בזה משהו. בשנים האחרונות כל אחד באמת חי בשכונה שלו. זה בולט אצל החרדים, אבל זולג גם לציבור הדתי-לאומי. פעם דתיים גרו בכל מקום, היום כולם בגבעת שמואל. אומרים לי 'עזבי אותם, מה איכפת לך, שהם יעשו בשכונות שלהם מה שהם רוצים', אבל כן איכפת לי, כי הם חלק מהחברה הישראלית. אז החלטנו להגיש בג"ץ".
באוקטובר 2010 עתרה עזריה לבג"ץ בטענה שההפרדה ברחובות פוגעת בכבודם, חירותם וחופש התנועה של העוברים ושבים. שופטי בג"ץ קבעו כי לא תתאפשר הפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי, ובית המשפט חייב את המשטרה למנוע את ההפרדה ופעילות הסדרנים - והעתירה נמחקה. אלא שהשנה חזר על עצמו הסיפור, ועזריה הגישה עתירה נוספת. בדיון שהתקיים ב-16 באוקטובר חייב בית המשפט את המשטרה לאכוף את החוק ולפרק את גדר ההפרדה.
גם כאן לחרדים יש מה לומר: "הכל שקר וכזב, הסתה ודיבה, אין הפרדה במרחב הציבורי בירושלים", קובע חבר המועצה דייטש. "בחג הסוכות היה ניתוב וכיוון של הציבור למשך ארבע שעות בלבד, באזור של 50 מטר, שבו שישה בתי כנסת ו-15 אלף איש שעוברים בלילה אחד. מה יותר הגיוני מזה? הכל היה ברוח טובה ובאווירה טובה, לא כפו ולא הרביצו, זה נועד רק לעשות סדר. הסבירו לה את זה, אבל היא חיפשה פרובוקציות בנרות".
המלחמה בין עזריה לנציגות החרדית בעירייה כבר מתנהלת מזמן ללא כפפות. די לשמוע את תגובתו של דייטש, כדי להבין שהמחנות לא בוחלים גם בדוקרנים להתנגחויות הדדדיות. הוא מוסיף: "עזריה בוחרת ללבות שנאה כדי לזכות באהדה תקשורתית, לאחר שלא הצליחה להתפרסם בתחומי העשייה, בגלל כישלונה לדאוג לבוחריה בתחומים שעליהם היא מופקדת".
הייתה קואליציה?
כאמור, למאבקים של עזריה גם היה מחיר. לאחר העתירה לבג"ץ היא קיבלה עזריה את המייל מראש העיר ברקת. לדבריו, בפנייתה לבית הדין הגבוה לצדק היא הפרה את ההסכם הקואליציוני - בכך שכחברת הנהלת העיר יצאה נגד העירייה.
"זה הפתיע אותי", היא מודה. "היה לי ברור שהעירייה יודעת שזו לא עתירה נגדה, אלא נגד המשטרה, הם הוכנסו לעתירה מסיבה טכנית בלבד. ברור לי שהופעלו על ראש העיר לחצים מצד גורמים חרדים. אני חושבת שהוא צריך לזכור מי הצביע בשבילו, ולמי הוא צריך להרגיש מחויב. ניר ברקת צריך להתעשת. הציבור הירושלמי ביקש לוודא שהעיר לא תנוהל על-ידי חרדים, והנה הוא בוחר ליישר קו עם הקיצונים שבהם".
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי "ראש העיר מתנגד באופן נחרץ להפרדה בין המינים במרחב הציבורי, והעירייה תמשיך לסייע למשטרה באכיפת הנושא ככל שתידרש, ולראיה - ההתקדמות הגדולה שחלה בנושא מהשנה שעברה בהובלת המשטרה, כפי שצוין בבית המשפט, הודות להידברות שמובילה המשטרה עם העדה החרדית. מפקד המחוז התחייב כי עד לשנה הבאה תיעלם התופעה הזו לחלוטין.
"ללא כל קשר למהות הנושא, בדיוק כפי ששר לא יכול לעתור כנגד הממשלה אחרת יפוטר מיד - כך חבר הנהלת העירייה לא יכול לעתור כנגד העירייה, והמחיר לכך ידוע וברור. כחברת הנהלה לשעבר ובעלת סמכויות, היו בפני עזריה דלתות רבות פתוחות להשפיע ולקדם את הנושא החשוב, כפי שעושים כל שאר חברי ההנהלה, אך היא בחרה שלא לנצל זאת".
"לגור בירושלים זו ציונות"
המהלך של ברקת לא עבר בשקט. מלבד עצומה אינטרנטית וקבוצות בפייסבוק, תנועת "קולך" כבר יזמה פנייה לעירייה במחאה על המהלך נגד עזריה. לפנייה הצטרפו עשרות ארגוני נשים וארגונים ליברליים, וחתמו עליה כ-1,500 אזרחים.
בינתיים, היא לא מאטה את הקצב. השבוע, בשעת לילה, נפגשה עם משפחות צעירות בגבעה הצרפתית.
"הם אמרו לי שלפעמים הם מתייאשים מירושלים", היא מספרת, "אמרתי להם תראו, אף אחד לא האמין שייבחר פה ראש עיר חילוני, ואנחנו עשינו פה מהלך דרמטי. הסכמנו שהיום המעשה הציוני הוא לאו דווקא ליישב את הנגב או הגליל, אלא פשוט לא לעזוב את ירושלים".
הפעילות הפוליטית שינתה בך משהו?
"זו חוויה מעצימה, כי יכולת ההשפעה היא מדהימה. הייתה הפרדה במאה שערים ופתאום אין. הייתה שנת לימודים קצרה והיא התארכה. הייתה גינה מוזנחת ופתאום היא משופצת. זו חוויה מטלטלת כי פתאום אתה מבין שאשכרה אתה יכול לשנות. ומה שאני הכי אוהבת בעולם זה להפוך אותו למקום טוב, זה הדלק שלי. זה נשמע קלישאתי, אבל היום אני יודעת שזה אפשרי".
- בהכנת הידיעה השתתף קובי נחשוני
לפנייה לכתב/ת 
