רוצה שידוך? שמור נגיעה
"תשמע, אם לא תשמור טהרה, לא אוכל לסדר לך לצאת איתה. זה יהיה גם חטא שלי", אמר לי חבר, שמתברר כי עולמו הדל מסתכם בדל"ת אמות של הלכה. וכמו רבים אחרים, הוא משום מה חושב שתפקידו לחנך את הזולת למצוות
זו הייתה עוד שיחה סתמית בצ'ט עם אחד מחבריי. דיברנו על הא ועל דא, ואז הוא חרג ממנהגו הרגיל. "אשמח להציע לך מישהי שיצאתי איתה לא מזמן", אמר. בדרך כלל אני מסרב להצעות, יש להתוודות, אני לא אוהב שמכירים לי. אבל מאחר שטרם התאוששתי לגמרי מקשר קודם, החלטתי שאולי זו התקווה שלי להתנער ממאורעות הקשר הקודם.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- לסרב פקודה לרב/ רחלי מלק בודה
- חפש את האשה: רק גברים בקמפיין תרומת איברים
תלמידי הרב אלון: כן, הוא מחבק
ואז חברי שאל ממרחק מיליוני בייטים שאלה תמוהה, "אבל אתם תשמרו נגיעה, נכון?" אמרתי לו שאני לא יודע, ולא כל-כך מבין מאיפה זה נפל עליי. אלא שחברי המשיך בשאלה לא פחות ממטרידה "ועל טהרה היא תשמור?"
ניסיתי לדלג על המוקש בקצת הומור. "טהרת כלים אתה מתכוון, כן?" וכאן "החבר" (הנה התווספו להם גרשיים) כבר הטיל את הפצצה בעלת המרעום הדתי: "תשמע, אם לא תשמור טהרה, לא אוכל לסדר לך לצאת איתה. אני עובר על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול'".
עוד ניסיתי במשפט אחד או שניים להסביר לחבר את תחושת ההשפלה שאחזה בי, אבל הוא המשיך לעמוד על שלו ולחזור על האמירה שמדובר ב"איסור דאורייתא". זה כבר היה יותר מדי.
"אתה אידיוט, ואני מתנסח בעדינות. שמור ממני מרחק", צ'יטטתי, ולא התאפקתי אלא להוסיף "וגם נגיעה". דמעות עמדו לי בעיניים, והצטערתי שהייתה לי מחשבה שהוא באמת אחד מחבריי הטובים. הנה, כך ילדים תגרמו לתאונה חזיתית בין אנושיות לתפיסה דתית.
הסגן של אלוהים
יכולתי כמובן לנהוג בצורה מתחמקת, כפי שהציעו לי כמה מחבריי - "לא, לא התכוונתי שלא אשמור נגיעה או טבילה... זו הייתה הלצה". יכולתי גם להתחייב, ולהפר את הבטחתי לאחר מכן. אבל החלטתי לשמור על כנותי. אין זה עניינו של ה"חבר" מה אני עושה, עם מי אני עושה, איך אני עושה ומתי אני עושה. אם הוא לא רוצה - שלא יציע לי בכלל. אולי כדאי להזכיר למדברים בשמו של אלוהים, כי עצמו אחראי על זיווג (ורחמנא ליצלן ..אפילו של חילונים), האם אלוהים עצמו עובר על האיסור הנורא?
לחבר שלי זה לא ממש שינה. רבים (חלקם אף טובים) בחברה הדתית נוטלים להם את היומרה לחנך את הזולת.
אין לי משהו עקרוני נגד חינוך, כל עוד זה מסתכם במסגרת חוק חינוך חובה. משום מה, יש כאלה שסבורים שהחוק תקף לכל החיים. זה מתחיל בדיבורים כמו "ראית את הילד של כהן? מה זו כיפת הגרוש הזו, פסס... איזה צער להורים", וממשיך כאשר הבן דוד מחליט אחרי הצבא לגדל שיער, והרב מישיבת ההסדר, שרואה
אותו חמש שנים אחרי שלא החליף איתו מילה, נוזף בו בעלק חינניות: "לקח לי זמן לזהות אם אתה גבר או אישה..."
במקרים הגרועים הם גם מעזים להיכנס לחדר המיטות בשמו של אלוהים, ולברור להם אחר סימני טהרה. כמו למשל חבר ששואל שאלות מוזרות בצ'ט, ובעצם מציע "שמור נגיעה ואשמור לך (בחורה)".
נראה שטובת האחר לא ממש עומדת למול עיניהם, לא רצונותיו ולא חייו. רק מן דלות נוראית שבה החיים מסתכמים לכדי מבחן אחד - האם עמדת בקריטריונים היבשים של ההלכה. צרות אופקים של מי שדל"ת אמות של הלכה הן כל עולמו, ופרט להן - אין דבר.
לפנייה לכתב/ת 
