האם עידן העושר והבזבזנות באירופה הסתיים?
משבר החובות עשוי לסמן עידן חדש בו מדינות אסיה ואמריקה הלטינית יצטרכו לסייע ליבשת שניצלה את משאביהן במשך מאות שנים. האם תוכנית החילוץ חיזקה את אירופה או החלישה אותה? אנליסט: "זהו סוף עידן, אירופה העשירה לא תוכל להרשות לעצמה את אורח החיים הראוותני שהתרגלה אליו"
בשיחה עם כתבים לפני כחודשיים, לפני צאתו לוועידת קרן המטבע בוושינגטון, התייחס נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לאירועים המתרחשים באירופה ואמר כי לפי השקפתו אנו עדים לאירועים בעלי חשיבות היסטורית. "אנו שומעים לאחרונה את מנהיגי ברזיל וסין אומרים שבעת הצורך הם יהיו מוכנים לסייע לאירופה. זו מציאות שלפני כמה שנים לא היינו יכולים להעלות על הדעת".
- פרשנות: הריליון אירו לא יצילו את אירופה
- נשיא הבנק האירופי: "המשבר הזה לא הסתיים"
- סררקוזי לקמרון: שתוק, נמאס מהביקורת על האירו
השבוע הציגו מנהיגי אירופה את המתווה שלהם לפתרון בעיית החובות האירופית שהחלה ביוון ומאיימת כעת להתפשט למדינות נוספות כמו ספרד ואיטליה ואולי אפילו צרפת. חלק מהמתווה כולל נכונות של קרן המטבע הבינלאומית, שחלקן של הכלכלות המתעוררות (סין, רוסיה, הודו, ברזיל) בה הולך וגדל, להזרים כסף לקרן החילוץ המיוחדת שמטרתה למנוע את התפשטות משבר החובות למדינות אירופיות נוספות.
האם ההתגייסות של מדינות מאמריקה הלטינית ומדרום מזרח אסיה לחילוץ אירופה מהבוץ הכלכלי מבשרת את קיצה של ההגמוניה האירופית בכלכלה העולמית? האם בבוקר שלאחר הסדר החוב הגדול אנו קמים לעולם הפוך, שבו העוצמה הכלכלית נמצאת באותן פינות של הגלובוס שהאירופאים עסקו במאות השנים האחרונות בגילוין, בפיתוחן ובניצולן?
"אירופה תצא מחוזקת"
פרופ' משה הירש, מומחה לדיני הסחר של האיחוד האירופי מהחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, סבור כי ההיפך הוא הנכון וכי אירופה דווקא תצא מחוזקת מההסכם החדש. "אירופה המציאה את עצמה מחדש", אומר הירש. "גרמניה וצרפת גילו מנהיגות כאשר שילשו את הקרן לסיוע למדינות העניות באיחוד. הרגע המכונן היה כאשר מרקל עמדה על דוכן הנואמים בבונדסטאג ואמרה: 'עיני העולם נשואות לעבר אירופה, לעבר גרמניה'. אני חושב שדווקא ראינו השבוע את הכוח של אירופה. האיחוד התעשת. גרמניה לוקחת על עצמה את החובות ומטפלת בהן. איפה תראה עוד דר כזה בעולם?! האם ארה"ב מוכנה לשלם את החובות של מקסיקו?!".
יתר על כן, סבור הירש כי הסדר החובות מוביל את יבשת אירופה לשלב חדש שבו האיחוד אינו רק מוניטרי (מטבע אחיד), אלא פיסקלי (הוצאות הממשלה ומימונן). "זו התקדמות. יש נכונות ללחוץ על מדינות בעייתיות, כמו איטליה, שיעלו מסים ויגדילו את ההכנסות שלהן וייעלו את התקציב".
גם הירש, כמו אנליסטים ואנשי אקדמיה רבים, מודה כי מדינות אירופה אינן יכולות להתמודד לבדן עם המשבר. "כשמדובר בכלכלות ענקיות, כמו איטליה וצרפת, אז אירופה לא יכולה להכיל לבדה את הסיכון והיא צריכה את עזרתן של מדינות אחרות. אבל לא רואים כאן מצב כמו ביחסים שבין ארה"ב לסין, כשסין פשוט קנתה את החוב של ארה"ב ומאיימת ליטול מנה את ההגמוניה. כאן יש משהו באמצע".
"אירופה נחלשת"
לעומתו, כלכלן המאקרו של בית ההשקעות דש, אלכס זבז'ינסקי, דווקא סבור שאירופה אכן נחלשת מול המשקים המתפתחים. "אירופה לא נמחקת, היא עדיין מייצרת יותר ביקושים מכל המדינות המתפתחות ביחד, אבל היא ללא ספק נחלשת".
לדברי זבז'ינסקי, ההסכם החדש בין מדינות אירופה נועד בעיקר לעצור את הסחף ולמנוע מצב שבו החובות האדירים של יוון לבנקים בצרפת, ספרד ואיטליה יגרמו לזעזועים כלכליים במדינות אלו. במצב כזה, אומר זבז'ינסקי, משקיעים יעלו את הריבית שהם לוקחים מצרפת ואיטליה לסכומים גבוהים כל כך, שגם מדינות אלה, שכלכלתן יציבה, לא יוכלו לגייס חוב ולתפקד.
"כבר עכשיו נדרשות איטליה וספרד לשלם ריבית של כמעט 6% ויכולת גיוס החוב שלהן הולכת ונגמרת. כל חברה או מדינה שחוסמים לה מקורות מימון יכולה להתדרדר למצב של נזקקות".
אך בעוד שהרחבת קרן החילוץ מספקת פיתרון לבעיה הפיננסית, זבז'ינסקי סבור כי היא אינה פותרת את הבעיה הריאלית. "מרבית הצעדים נועדו לחסום את ההידרדרות. ההחלטה הריאלית היחידה היא התספורת ליוון שבאמת לא יכולה לשאת בנטל החוב שלה".
לדבריו, הבעיה היסודית עומדת בעינה - מדינות אירופה, ששלטו פעם ללא עוררין בכלכלת העולם, אינן מייצרות מספיק פעילות כלכלית כאשר מנגד ממשלותיהן ממשיכות לספק לאזרח שירותים ברמה שאין לה אח ורע בעולם. "המקור האמיתי למשבר הוא חוסר התחרותיות במשקים האירופיים וחוסר היכולת של אותם משקים להשיג צמיחה גבוהה. משמעת פיסקלית היא חשובה אך לצד זה חייבים לייעל ולתמרץ פעילות כלכלית".
זבז'ינסקי סבור כי על מנת לצאת מהמשבר ייאלצו מנהיגי מדינות אירופה לערוך רפורמות מבניות מקיפות כדי לעודד תחרות כלכלית ולשכנע איכשהו את האזרחים, כי השנים השמנות של היבשת מאחוריה.
"רמת החיים של תושבי אירופה לא תוכל להימשך לאורך זמן. כל מיני הטבות פיננסיות בתחום הפנסיה, הרווחה והחינוך צריכות להיפסק. בחברה האירופית יצטרכו להתרגל ליותר אחריות של הפרט. חלק מהמדינות כבר החלו בכך אך הדרך עוד ארוכה".
זבז'ינסקי סבור כי כאשר מדברים על עידן חדש באירופה, יש לדבר בראש ובראשונה על כך - "אירופה העשירה לא תוכל להרשות לעצמה את אורח החיים הראוותני שהתרגלה אליו. במובן הזה זהו סוף עידן".
מדובר בהרבה יותר מסתם כסף
אך זבז'ינסקי רואה גם סוף עידן במובן נוסף, עמוק יותר. כאשר פרץ המשבר הפיננסי בארה"ב בסוף 2008 נקטו מנהיגי העולם בטקטיקה שלימד אותם הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס. ברגעים של משבר כלכלי, קבע קיינס בחיבור שהפך מאז השפל הכלכלי הגדול לאורים ולתומים של פוליטיקאים רבים, הממשלה צריכה לגייס כסף ולהזרימו למשק כדי לייצר פעילות כלכלית שהמגזר הפרטי לא מצליח ליצור."ההסדר הנוכחי באירופה הוא סוף העידן של פעילות הממשלה כגורם אנטי מחזורי, במובן מסוים זהו סוף הגישה של קיינס", אומר זבז'ינסקי. "מאז השפל הכלכלי הגדול התרגלנו שבעת מיתון הממשלה הייתה מגייסת כספים ומזרימה למשק כדי להעלות ביקושים. כרגע הממשלות הגיעו למצב של חוב גבוה מדי. פתאום, גם אג"ח ממשלתי הופך לנכס מסוכן - מצב שהתרגלנו לחשוב שלא יכול לקרות".
האירופאים ייאלצו, אם כן, להבין כיצד ניתן לעודד צמיחה כלכלית מבלי שהממשלה מזרימה כסף למשק. אך השינויים שעוברים על היבשת אינם רק כלכליים. הדיונים בין מנהיגי אירופה חשפו מערכת שלמה של אינטרסים, יחסי כוח וטראומות היסטוריות שהעלו את השאלה עד כמה האיחוד האירופי מאוחד? האם אזרחי גרמניה מוכנים באמת לראות בבעיותיהם של היוונים את בעיותיהם שלהם, או שמא האחדות מתמצה בשימוש במטבע משותף ובזכות לנוע בחופשיות מארץ לארץ?
הירש סבור כי גם בתחום זה, אירופה הפגינה השבוע את חוסנה. "לפני שבוע, בשיא הוויכוח אודות קרן החילוץ, הזכיר סרקוזי בנאום כי האיחוד הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה למטרה אחת - למנוע את מלחמת העולם הבאה באירופה. זה שלח מסר ברור לכל הנוכחים שמדובר כאן ביותר מאשר כסף - יש פה שאלה של ערבות הדדית. בסופו של דבר עזרו לחלשים והיום היוונים והאיטלקים יכולים לנשום לרווחה".
לדברי הירש, ההסכם החדש מוכיח גם, שלמרות השינויים והמשברים, סדרי הכוחות באירופה לא השתנו מאז שלהי ימי הביניים. "בעבר אמרו הרבה פעמים שציר האינטגרציה באיחוד הוא צרפת וגרמניה. גם הפעם ראינו שהן היו המנהיגות וכולן קיבלו את הפשרה ביניהן. חזרנו לימים של שוק 6 המדינות כאשר גרמניה וצרפת סוחבות את כל הגוש. זה מדגיש את היחסים בין מרכז לפריפריה ביבשת. מדינות הים התיכון ואירלנד עושות צרות וגרמניה וצרפת נושאות את האחריות על כתפיהן".
פורסם לראשונה 30/10/2011 11:23
לפנייה לכתב/ת 
צילום: Getty Images Imagebank
מומלצים
