צדק חברתי ועולמי: סיור בעקבות מחאות בחו"ל

>>> ים המלח - פלא עולמי: בואו להצביע ולהשפיע

ביולי 2011 הולידה קבוצת מחאה בפייסבוק ים של אוהלים ברחבי הארץ. אלפי ישראלים יצאו  לרחובות והעלו על נס את יוקר הדיור והמחייה. גם אמש (שבת) חודשו ההפגנות בדבר צדק חברתי במספר מוקדים בארץ, אך לאחרונה נוכחנו לדעת שאנחנו לא לבד.

"אביב העמים הערבי" שפרץ בתביעה לדמוקרטיזציה בארצות ערב ב-2010 וזעזע משטרים רבים במזרח התיכון, זלג גם למערב- לאירופה. ספרד, פורטוגל, יוון, בריטניה ועוד דמוקרטיות, יצאו בשם העם לאספות הרחוב במטרה זהה - לדרוש צדק חברתי. שינויים קוסמטיים קלים כמו מחאת מעמד הביניים או מחאת בני מיעוטים ומעמדות נמוכים, לא מקלקלים את הטרנד החדש בעולם - מחאות חברתיות גלובליות שמאיימות על הסדר הקיים. הנה כמה מהן.

ספרד

ייתכן וספרד היתה זו שהעניקה השראה למפגיני מחאת האוהלים הישראלים. כמו אצלנו, דרשו הספרדים שינוי מדיניות חברתית-כלכלית. עשרות צעירים ספרדים שמאסו באבטלה הגבוהה כבשו את כיכר פוארטה דל סול (Puerta del Sol - שער השמש) במדריד והקימו שם אוהלים באמצע חודש מאי 2011. מהר מאוד צצו עוד מאות אלפי אוהלים בכל הכיכרות המרכזיות בבירה ובברצלונה כפטריות לאחר הגשם.

ההבדל במחאה בין ישראל לספרד נעוץ בעובדה שבועת הנדל"ן הספרדית כבר התפוצצה להם בפרצוף והביאה למשבר כלכלי ענק במדינה. הממשלה נכשלה בטיפול במשבר ושיעור האבטלה הספרדי הפך לגבוה ביותר בגוש האירו. הספרדים סחפו אחריהם תנועות מחאה מכל העולם, והדיון הציבורי סביב הוצאת הכספים המוגזמת של ביקור האפיפיור בנדיקטוס ה-16 בספרד, דווקא בזמן המשבר הנוכחי על גבו של משלם המיסים הספרדי, הוביל לעוד גל של הפגנות סוערות עד כדי עימות קשה עם השוטרים.

בעקבות האירועים והאזהרה כי דירוג האשראי של המדינה עלול לרדת בקרוב, החליט ראש הממשלה, חוסה לואיס רודריגז ספאטרו, להקדים את הבחירות ל-20 בנובמבר במטרה שהממשלה החדשה תתפוס את מושכות הכלכלה הספרדית כבר ב-2012.

המחאה, כאמור, החלה בכיכר פוארטה דל סול. כאן נמצא המרכז המסחרי של העיר, כאן נמצאת נקודת האפס של ספרד כולה - המרכז שממנו נמדדים המרחקים בכל המדינה, וכאן נמצא סמל העיר - פסל של דוב האוכל מעץ תות. תור ארוך של תיירים יגלה את מיקום הפסל בפינת הכיכר - המקום הפופולארי ביותר לצילום תמונת מזכרת ממדריד.

כיכרות נוספות שהמחאות לא פסחו עליהן הן פלאסה מאיור המרוצפת באבן מ-1691, שראתה לא מעט קרבות שוורים וזוועות אינקוויזיציה, ופלאסה דה קטלוניה במרכז ברצלונה. בכיכר נמצא מזרקות, פסלים והמון יונים, אבל גם יציאה לשדרה המרכזית והמתויירת ביותר בעיר - לה ראמבלה (La Rambla) - עורק ראשי של ברצלונה הנמתח בין הכיכר לאנדרטת קולומבוס בכניסה לנמל, ומחבר בין הרובע הגותי לשכונת אל ראבל.

המחאה החלה במרכז המסחרי של העיר. פוארטה דל סול (צילום: MCT)

צ'ילה

בארץ השלג הדרום-אמריקנית יצאו תחילה במאי-יוני סטודנטים למאבק רדיקלי שכונה "החורף של צ'ילה" על משקל ה"אביב של הערבים". כאן, הרבה לפני יוקר הדיור והמחייה, טיפול השורש מתחיל בחינוך. יושבי הפקולטות, תיכוניסטים והוריהם השביתו את הלימודים ויצאו לרחובות לדרוש חינוך חינם ללא פשרות, מהגנים ועד האוניברסיטאות.

הנימוק המושכל היה: איך ייתכן כי במדינה שיותר מעשירית אזרחיה נכנסים תחת מטריית שיעור העוני, לא הוקמה אפילו אוניברסיטה ציבורית אחת מאז תחילת שנות ה-90. מאבק במוסדות לימוד פרטיים שכזה דרש יצירתיות מלומדת: התנשקויות רחוב המוניות, ג'וגינג סביב ארמון הנשיאות, מסיבות קצף, שעה של תיפוף על סירים מכל בית וצעדת תחפושות, עשו את המחאה לצבעונית וקרנבלית משהו כמו שרק מי שזורם בגופו דם דרום-אמריקני חם, מכיר.

בדרום החלה מחאה על התייקרות הגז, סחורות נתקעו בנמלי הים, טיסות התבטלו וכורים שבתו על פיטורים המוניים ועל תכנית ההפרטה הממשלתית. בין היתר, השביתו עובדי המכרות גם את מכרה צ'וקיקמטה בצפון. זהו אחד ממכרות הנחושת הגדולים בעולם - בור עצום מעשה ידי אדם משנת 1910, שעומקו (800 מטרים) נראה אפילו מהחלל. ליד, עיירת כורים הנושאת את שם המכרה המפורסם. תיירים נוהגים להגיע למקום מהעיר השכנה הגדולה קלאמה, כשפסל ענק של כורה המברך לשלום מלווה את הבאים והיוצאים בשער העיר.

מקלאמה יוצאים גם לעיירה סן פדרו דה אטקאמה. בין סמטאותיה הצרות והאדומות מסתתר מוזיאון קטנטן אך עשיר באחד מאוספי המומיות האינדיאניות השמורות ביותר. העיירה משמשת בסיס לטיולים במדבר אטקאמה היבש, אגמי מלח, לגונות שמושכות אליהן המון פלמינגו, מעינות חמים וגייזרים.

דרומית משם, בדרום מרכז צ'ילה, קיבל הר הגעש פויווה את תואר סמל המטאפורה של התקופה, כשבתחילת יוני התפרץ אחרי עשרות שנים רדומות ושלח ענן אפר ענק עד מחוז בואנוס איירס בארגנטינה, השכנה ממזרח. 3,500. הפארק הלאומי פויווה משמש אזור לטרקים יפים, מעיינות חמים ואתרי סקי. בסנטיאגו כדאי לבקר, ברוח המאבק, בכיכר הנשק- Plaza de Armas - שם ובמוקדים נוספים בעיר התקיימה הפגנת ענק של המחאה, הגדולה ביותר מאז נפילת פינושה ב-1990.

מוקד נוסף קרוב לכיכר שמושך אליו אש, כמובן, הוא ארמון הנשיאות- Palacio de La Moneda שמשמש משכנם של נשיאי המדינה החל מאמצע המאה ה-19. הארמון, שהאדריכל האיטלקי חואקין טוסקה חתום עליו, שוקם מחדש אחרי ההפיכה של הרודן פינושה. כאן, מיליוני הסטודנטים והתלמידים הצ'יליאנים מזגזגים בין צדי קו התפר הדק של המוטו הלאומי בארצם: "בהגיון או בעוצמה".

מוחאים ומתנשקים. זו הדרך של הצ'יליאנים למחות בסנטיאגו (צילום: EPA)

בריטניה

המושג הטהור של מחאה חברתית קצת מתערער כשמדברים על בריטניה של אוגוסט 2011. הפעם מדובר בשוליים של השוליים של הממלכה: מיעוטים בשכונות שמזמן כבר לא מרגישים חלק מכללי המשחק במדינה, ודופקים חשבון רק לקהילה המצומצמת שלהם - היא זהותם האמיתית.

אז נכון שאחרי מדיניות ההפרטה שנועדה לשפר את המצב הפיננסי של בריטניה, הם קיבלו דיור ציבורי, דמי אבטלה וחינוך חינם, אבל ה"פיצויים" הללו השאירו אותם מוזנחים בחצר האחורית של הממלכה. הפיצוץ הגדול קרה כשלמעמד הנמוך ירד האסימון שאין אפשרות לקפוץ כיתה. מי שגדל בשכונות, ללא מוסדות חינוך ראויים, עם מבטא מסוים וצבע אחר - עתידו גם למות שם.

מהומות שפרצו בטוטנהאם במצעד לזכר תושב השכונה שנהרג מירי שוטרים, פשטו כאש בשדה קוצים לרחבי הבירה ולערים נוספות בממלכה. לשרוף ולהרוס חנויות, ושאר הפעולות שמחוץ למסגרת החוק - נתפסים פתאום כאקט לגיטימי, מתוך ייאוש גדול לשינוי המיוחל, ייאוש שמתורגם לאנרכיה והאנגלי הישר בעיניו יעשה.

צריך לזכור כי למרות שהמהומות פרצו ברובן בשכונות העניות של לונדון, הן לא נשארו רק בתחומן. מעבר לכך שהשיח הציבורי ריחף מעל לכל השכונות בעיר, אזורים רבים בלונדון אינם בגדר חלוקה מובהקת לעשירים ועניים, אלא שכונות מעורבות.

חלק מהחבילה של תייר במגרש המשחקים הלונדוני הוא להצטייד בנעליים נוחות כדי לעבור בין כל הצורות והמינים שמציעה שכונה רחבת ידיים אחת. נוטינג היל, לדוגמא, נחשבת שכונה יוקרתית והפכה למוקד עלייה לרגל תודות ליו גרנט וג'וליה רוברטס, ולשוק העתיקות המפורסם בלבה - פורטובלו. גם לכאן הגיעו הפורעים, ניפצו שמשות ובזזו חנויות - כנראה מהקצה הצפוני של השכונה הידוע בהווי הג'מייקני והרגאיי שבו.

הפכה למוקד עלייה לרגל. שכונת נוטינג היל (צילום:AP)

אחת הסיבות לפער הגדול בין עשירי העיר לענייה הוא מעצם העובדה כי לונדון היא אחת מהטופ-טן של הערים היקרות בעולם. היא גם אחת מבירות השופינג ולכן אין מנוס מלטייל בחנויות שהעיר מציעה, אבל לא פשוט לפול כאן על מציאות. ובכל זאת העיר מציעה מגוון עצום של סגנונות, מחירים ו"סיילים".

ה"סייל" האמיתי מתחיל ב-26 בדצמבר. לפנות הבוקר של היום הפותח - ה-Boxing Day - הבריטים מחכים בסבלנות מחוץ לחנויות, מחזה מרתק לכשעצמו גם אם לא תצאו ממנו עם שקיות. חוץ משופינג, מומלץ להזמין מקום באחד ממופעי הסטנד-אפ בעיר. להומור הבריטי יצא מוניטין בכל העולם למרות שנדמה לפעמים כאילו העם הבריטי הוא גם העצוב, הקריר והסובל מבין עמי העולם.

אגב, מועדוני הסטנד-אפ הקטנים והאינטימיים נחשבים בעיני רבים מהמקומיים מילה נרדפת לפאבים השכונתיים. אם המטרה המקורית של פאב (ה- public house) הייתה לשמש ללונדונרים מקום בו יוכלו להרגיש בבית, לשתות לשכרה ולאכול, עכשיו גם יש ערך מוסף - הצחוק.

מי שאינו חסיד נלהב של בירה, מוזמן לסור לאחת מני רבות מחנויות התה בעיר ולא לוותר על five o'clock tea מסורתי. כל המלונות הגדולים מציעים את ההזדמנות להרגיש כבני מלכים לכמה שעות: ארוחת תה הכוללת אינסוף סוגים, טעמים וריחות, מאפים, ביסקוויטים, דבש וריבות. לרוב תאולצו להיפטר מהג'ינס והטי-שרט, פסנתרן ינעים את זמנכם היקר(!) ותיפרדו מהרבה מאוד כסף. מישהו אמר טוטנהאם?

המהומות פשטו מכאן כאש לרחבי הבירה. טוטנאהם (צילום: AP)

יוון

כמו בבריטניה, כך גם ביוון המחאה החברתית פחות מנומסת. כמעט ואין בנמצא מהדורת חדשות באירופה שפספסה את התמונות משם: הרוגים ועשרות פצועים בעימותים אלימים, הצתות בנקים ובתי עסק, אלות, אבנים והרבה כימיקלים - בקבוקי תבערה וגז מדמיע. המפגינים היוונים, כמו הספרדים, מאשימים את מנהיגיהם בגניבה, גניבת כספם וגניבת הדעת. לכן, דורשים שקיפות מלאה בפרלמנט והסרת השפעתם הבלתי נתפסת של השחקנים החזקים בכלכלת מדינתם, הבנקים וכוחות השוק.

הטריגר להפגנות המתגלגלות התחיל בסוף 2008 - שנת המשבר הכלכלי העולמי. מותו של תלמיד בן 15 שנורה על ידי שוטר במהלך הפגנה באתונה, הוציא את כל הצעירים לרחובות והציף את תסכולם המתמשך מאבטלה גבוהה וזכויות העובדים הנמוכות. ביוני השנה התפוצצה שוב בקול תרועה המחאה היוונית. הצעירים קיבלו גושפנקה מאיגודים מקצועיים שהצטרפו אליהם כנגד הקיצוצים האדירים ומדיניות הצנע שמובילה הממשלה.

כיכר סינטגמה בלב העיר אימצה את המפגינים לחיקה בשבועות האחרונים, משל יאמרו היוונים "כיכר העיר זה אנחנו". מכאן, מול בניין הפרלמנט, יצאה ההפגנה היוונית הגדולה ממש באותה השעה בה יצאה צעדת המיליון לכיכר המדינה בתל אביב.

"כיכר העיר זה אנחנו". מפגינים בכיכר סינטגמה (צילום: AFP)

הכיכר מוקפת מורשת היסטורית ועתיקות, קיבלה את שמה אחרי דרישת היוונים לקבל חוקה במאה ה-19. בלב הכיכר מזרקה מפוארת ובצד המזרחי - מוקד אש המחאה - בניין הפרלמנט היווני והגנים הלאומיים של אתונה המקיפים אותו. ליד הכיכר מחכים המוכרים האדיבים מהמעדנייה הפופולארית "קראוון" לחסידי המתוקים, לטעום מהבקלווה שזכתה בתואר הטעים ביותר ביוון. במרחק הליכה משם מוסד ותיק לשוקולדים בעבודת יד - Aristokratikon.

• הכותב מומחה לתיירות ומנהל תחום חו"ל בחברת הדקה ה-90