שלום מסוכן
המצרים כבר פתחו והפרו את הסכם השלום אינספור פעמים. ובסיכומו של עניין גרפל - הם סחטו מישראל והשפילו אותה על מנת להעלות את קרנו של הצבא והממשל הצבאי
טמטום פחדנות ואיוולת - רק כך ניתן להגדיר את שתי העסקאות האחרונות, שעשתה מדינת ישראל עם חמאס ועם המצרים עבור שבוי ועצור.
עוד מאמרים בערוץ הדעות:
העסקה עם המצרים רעה בהרבה מהעסקה עם חמאס. לעסקה עם חמאס היה לפחות עומק רגשי ענק, שנבע מיחסי איבה ומלחמה מתמשכים. בעסקה עם המצרים היתה כניעה, השפלה, קשקוש בזנב וליקוק אחוריים.
אלו כמובן דברים מותרים ביחסים בין אנשים ובין מדינות, לא נעימים במיוחד ולא מעוררי גאווה, אבל ניתנים לבליעה. אבל לא במקרה הזה, כי שתי העסקאות האלו מסכנות ישראלים באשר הם. ואם נכונה השמועה שהאמריקנים הבטיחו מטוסי קרב תמורת שיחררו של אילן גרפל - המצב חמור בהרבה.
המסקנה הראשונה היא שחיי ישראלים אינם שווים בעיני מדינתם. שכל מי שרוצה להשיג משהו - יחטוף עכשיו ישראלים. תיירים ישראלים באשר הם, יאשים אותם בכל אישום מופרך וידרוש עליהם כל מה שאפשר לדרוש.
החודש האחרון מראה שהוא יקבל כל מה שהוא רוצה וישראל עוד תגיד תודה ותברך על ההשפלה במסע יחסי ציבור תקשורתי. אבל ככה זה כשכל מה שמעניין את ראש ממשלתה של ישראל הוא כסף, הפרטה ושבירת הדור הצעיר, וריצוי מה שנדמה לו שהעם רוצה כדי לזכות בקדנציה הבאה.
ממלכת הצלבנים השנייה היתה עשירה ופורחת כלכלית. היא רק חשבה שתוכל לקנות את שלומה כשהיא חייה מאחורי החומות הכבירות של עכו ועם צי מהחזקים בתקופתם. ואיפה היום? 720 שנים בדיוק אחרי שנכבשה עכו על ידי הממלוכים?
בני ערובה של הסכם השלום
המסקנה הראשונה והמדאיגה היא שאנחנו בני ערובה של הסכם השלום עם מצרים ומרמים את עצמנו. המסקנה השנייה היא שישראלי שמבקר היום בסיני או במצרים מסתכן בחירותו ובנפשו. שאפשר לעצור אותו בכל נימוק מצוץ מהאצבע - לחטוף אותו על ידי זרועות המדינה המצרית, לנפק כזבים מטופשים בתקשורת ובסוף לקבל עליו רווחים פוליטיים, תקשורתיים וכספיים.
מדינת ישראל הפריטה למעשה את חיי אזרחיה וקבעה להם תג מחיר. אבל לצד הטענות על ההתנהלות הרשלנית והמסוכנת של ממשלת ישראל, שמפקירה שבעה מליון בני-אדם בגלל שהיא רוצה להציל נפש, יש להעמיד את הסכם השלום עם מצרים למבחן ישראלי.
עד היום מי שפגע בהסכם השלום בין ישראל למצרים היו המצרים - לא הישראלים. ישראל התירה כבר שלוש פעמים לצבא המצרי ולמשטרה להגדיל את מצבת הכוחות. מפקד חיל האוויר המצרי הודיע כי מצרים מפרה את הסכם השלום וטסה מעל שמי סיני. מבצעי הפיגוע בדרום, בסיכומם של התחקירים הצבאיים והמודיעיניים, לא יצאו מעזה. תקיפת עזה התה על מנת לעמם את ההפגנות והמחאה בלי שום ביסוס מודיעיני.
אחריות מצרית
התוקפים היו אזרחים מצרים - המתים ואלו שנמלטו. הפיגוע יצא משטח מצרי ולמצרים יש אחריות מיניסטריאלית על הפיגוע. מבחינות רבות, ההתנצלות ישראלית (שכתבתי שהיא נחוצה מספר ימים לאחר הפיגוע) מסתברת כמיותרת. המצרים הם אלו שחייבים בהתנצלות לישראל ובתשלום פיצויים.כך גם תקיפת וכיבוש השגרירות הישראלית בקהיר, שגם אם בוצעה על ידי המון מוסת - היא אשמת המצרים והאחריות מוטלת עליהם והיא כשלעצמה פגיעה חמורה בהסכם השלום.
גם מעצרו המפוברק של אילן גרפל והאשמתו בהאשמות מצוצות מהאצבע וההסתה נגד ישראל ופתיחת הסכם אספקת הגז, בו לא עומדת מצרים בגלל שהיא לא מסוגלת להגן על הצינור, הן פגיעות בהסכם השלום.
המצרים כבר פתחו והפרו את הסכם השלום אינספור פעמים. ובסיכומו של עניין גרפל - הם סחטו מישראל והשפילו אותה על מנת להעלות את קרנו של הצבא והממשל הצבאי.
השלום הפך לפגר
הסכם השלום בין מצרים וישראל - מה שהממשלה הציגה במשך שנים כשלום קר - אבל שנשמר בקפדנות על ידי שני הצדדים, הפך לפגר בחודשים האחרונים. מי שמדבר בממשלה הישראלית על התחממות היחסים ועל תיאום מצוין עם המועצה הצבאית המצרית משלה את עצמו. המצרים עושים בישראל מעשה אונס, מתגאים בו וההנהגה הישראלית, שהפקירה את אזרחיה והניחה את החרב המצרית והכלל טרוריסטית על אזרחיה באשר הם, תלויים בטוב ליבם של חוטפיהם ובשלמונים שנשלם כולנו מנסה להציג את זה כסולידאריות.המצרים צריכים את הסכם השלום עם ישראל יותר מישראל. המצרים צריכים אותו בעיקר כדי לאיים בהפרתו, לתקוף ולחבוט בישראל ולהשתמש בה כשעיר לעזאזל. וגם כדי למכור גז לישראל ולפרנס כלכלה מצרית מקרטעת.
המצרים הם אלו שבמשך 20 השנים האחרונות לא עשו דבר נגד גידול האופיום בסיני - המהווה כ-850 מליון דולר בשנה, כ-20% מייצור האופיום העולמי. בסיס האופיום הוא מה שגרם וגורם לחוסר היציבות בסיני. המצרים לא רוצים לפגוע בהכנסה שמפרנסת את המדינה. הם רוצים הכל - להפר, להיות מושחתים ולהאשים אותנו בחולייה של מצרים.
אונס אינו אהבה. תקיפת מדינה, שגרירות וחטיפת תיירים ושחרורם תמורת אתנן - הם לא שלום וכדאי שמישהו יגיד את זה רם וברור בעיני המצרים שגאים באלימותם ורואים בה סיבה לגאווה לאומית.
צור שיזף , סופר ועיתונאי
לפנייה לכתב/ת 
