חיה בסרט. פסטיבל קולנוע נשי

קבוצת המחאה הפמיניסטית "גרילה גירלז" הפועלת ברחבי העולם לקידום נשים בעולם האומנות, הפיצה פעם כרזות עם השאלה "האם נשים יכולות להיכנס למוזיאון רק בעירום?". הכוונה הייתה לעובדה שיצירות קלאסיות רבות כל כך מציגות נשים עירומות, ולעומת זאת שיעור היצירות של נשים אמניות המוצגות במוזיאונים נמוך עד כדי גיחוך.

עוד כתבות באתר לאשה

• 10 דברים שאסור לעשות עם אשה
• הבית ברחוב קמבון. מוזיאון קוקו שאנל
  

את אותה שאלה ניתן היה לשאול עד לא מזמן גם על הקולנוע. הוליווד, ובעקבותיה רוב הקולנוע המיינסטרימי בעולם, מתפנה רק לעתים רחוקות לעסוק בשאלות מעניינות באמת הקשורות בנשים ומעדיפה להציג בעיקר נשים מורעבות, מאופרות, מנותחות, שבדרך כלל גם משלמות ביוקר אם הן מעזות לחרוג במשהו מהמודל הבורגני המקובל (הכולל אימהות, קריירה מתונה וכמובן, זמינות מינית. תמיד).

השחקניות רונית אלקבץ ויבגניה דודינה בסרט "לא רואים עליך" של הבימאית מיכל אביעד(צילום: קלמית אשכנזי)

בפסטיבל סרטי הנשים שייפתח מחר ויימשך עד 13/11 ברחובות, תקבלו הזדמנות לראות את הקולנוע האחר, זה שמאפשר לנשים להשמיע את קולן שלהן או לפחות מציג אלטרנטיבות אחרות לחיים נשיים. השנה הנושא המרכזי הוא א-לימות נגד נשים, וסרט ראשון מתוכו - "לא רואים עליך" של הבמאית מיכל אביעד - כבר זכה לביקורות מצוינות ובפרס פסטיבל חיפה.

נטעלי בראון, בימאית מוכשרת ("מתה מורפוזה" – סרט תיעודי נדיר שבו נחשפו נשים שעברו אונס), אומרת שבניגוד לקולנוע המציג סצינות אונס כדי לייצר סנסציות, הבמאיות שסרטיהן מוצגים בפסטיבל "מספרות ומתעדות את הפגיעה המינית מנקודת מבטן, מעניקות קול לעלילות מושתקות, מוחות ומציעות אלטרנטיבה לייצוג של אונס בקולנוע ומשמעותו".

למה אנחנו עדיין צריכות פסטיבל נפרד לסרטי נשים?

בראון אומרת שהפסטיבל אינו המטרה העיקרית. "זו תחושה מוזרה ליצור פרויקט שכל מטרתו הוא שלא נצטרך אותו יותר. במקום שבו התרבות שלנו נמצאת כיום, יש צורך במקום שבו נשים יוצרות יוכלו להתבטא. הנתונים היבשים מדברים בעד עצמם – 94% מהבמאים בעולם הם גברים. זה ואמר שרק 6% מכלל היצירה בתחום הזה היא של נשים, ואם ניקח בחשבון שהיצירה נולדת מתוך חוויות אישיות ומתוך נקודת מבט אישית, הרי שנקודת המבט הנשית בקושי נראית. מי שנפגע מזה בעיקר הם הצופים והצופות שלא זוכים לשמוע את הסיפורים הנשיים. החוויות הנשיות יוצאות החוצה בקשיים רבים כל כך שזה בעיני טראגי.

אני מקווה שהתרבות שלנו תתקדם בעתיד ולא נזדקק לפסטיבל כזה, אני מקווה שלתעשיית הקולנוע יקרה מה שקרה למערכת הרפואה או המשפט ויהיה בה מקום דומיננטי יותר לנשים".

זה אינו פסטיבל סרטי הנשים היחיד בעולם.

"יש פסטיבלים דומים בהרבה מדינות בעולם המערבי, מדינות שרוצות לתקן. אני מאחלת לו חיים קצרים מאוד מהסיבות הנכונות".

שוטרת אמריקאית שחשפה רשת סחר בנשים. רייצ'ל וויז, ונסה רדגרייב ומוניקה בלוצ'י בסרט הפותח: "חשופות"

למה אונס ואלימות נבחרו כנושא מרכזי?

"בשנה שבה מורשע נשיא המדינה באונס – אירוע שאין לו תקדים בכל העולם – אנחנו לא יכולות להתעלם מזה וחייבות להתייחס לאלימות נגד נשים ובמיוחד לאלימות מינית. תחשבי על הדימויים שאליהם נחשפנו בכל שנות הפרשה הזאת – חמש שנים שבהן ראינו גברים בחליפות שחורות ונשים צעירות שפניהן מטושטשות.

זה סוג של טראומה לאומית שעוד לא נעשה לה עיבוד. הפסטיבל הוא פלטפורמה מתאימה לטיפול בנושא, משום שיש הרבה נשים יוצרות שעוסקות באלימות ובאונס, ובאמצעות הסרטים שלהן אפשר להביא נקודות מבט שונות על הנושא שבשנים האחרונות עבר מהעמודים האחוריים של העיתון לכותרות הראשיות".

שותפות גורל לשתי נפגעות אונס. יבגניה דודינה ורונית אלקבץ בסרט "לא רואים עליך" (צילום: קלמית אשכנזי)

את הפסטיבל יפתח סרטה של לריסה קונדרקי "חשופות" (בכיכובן של ונסה רדגרייב, מוניקה בלוצ'י ורייצ'ל וויז). הסרט עוסק בסיפורה האמיתי של שוטרת אמריקאית שחשפה תעשייה של סחר בנשים בזמן שירותה כנציגת האו"ם בבוסניה.

סרטה של מיכל אביעד "לא רואים עליך" (עם רונית אלקבץ ויבגניה דודינה) עוסק בשתי נשים שמגלות במקרה כי נאנסו על ידי אותו אנס סדרתי.

סרטה החדש של לין רמזי "חייבים לדבר על קווין", על פי ספרה של ליונל שריבר בסיפורה של אם לילד שביצע טבח בבית הספר, והיא מנסה להתמודד עם רגשות האשמה ואילו "דומא" של הבמאית עביר זייבקחדאד עוסק בשאלת הפגיעה המינית בחברה הישראלית. בסה"כ יוצגו בפסטיבל השנה שמונה סרטים ישראלים באורך מלא שבוימו על ידי נשים.

"חייבים לדבר על קווין" של הבמאית לין רמזי

הסרטים, התיעודיים והעלילתיים, ילוו בפאנלים מיוחדים ובדיונים בהשתתפות אורחות מהארץ ומחו"ל. בין האורחות השנה: לור אדלר, עיתונאית ופמיניסטית צרפתייה; ד"ר שרה פרז'ונסקי, חוקרת מגדר ומנהלת התוכנית ללימודי מדיה וקולנוע באוניברסיטת אילינוי; החוקרת אווה מזיארסקה שתרצה על תפקיד האם בקולנוע; אודרי אסטרוגו במאית :תסתכלו עלי" ו"לילה" – מחזמר קולנועי אירוני על חיי המהגרים בצרפת שיוקרן הפסטיבל, שתדבר גם על הסרט שהיא עסוקה בו בימים אלה, המוקדש לאסירות; לזלי אדווין, מפיקת קולנוע בריטית וזוכת בפט"א (פרס האקדמיה הבריטית לקולנוע) על סרטה "מזרח הוא מזרח".

בראון אומרת שברוח הזמן נבחר הנושא המשני של הפסטיבל להיות "נשים ומהפכה". במסגרת זו יוקרנו לא רק סרטים אלא גם בלוגים מצולמים של נשים מסעודיה, טוניס, מצרים ותימן שנחשפו בתום תחקיר ארוך מאוד של צוות הפסטיבל. אחרי הקרנתם יערך פאנל בהשתתפות מומחים ובהם דפני ליף ושולמית ליר, הכותבת דוקטורט על פעילות הנשים ברשת. הכניסה חופשית, ובראון אומרת שגם אחרי הפסטיבל ימשיכו מארגניו לקיים סדנאות לנשים ליצירת מהפכות דרך המחשב. היא קוראת לזה "המדריכה למהפכה".

• הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים . 7-13 בנובמבר, רחובות